Mishnah.org Logo

Mishnayos Chullin Perek 1 Mishnah 2

חולין פרק א׳ משנה ב׳

2

In the case of one who slaughters an animal with the smooth side of a hand sickle, which has both a smooth and a serrated side, or with a sharpened flint, or with a reed that was cut lengthwise and sharpened, his slaughter is valid. All slaughter [hakkol shoḥatin], and one may always slaughter, and one may slaughter with any item that cuts, except for the serrated side of the harvest sickle, a saw, the teeth of an animal when attached to its jawbone, and a fingernail, because they are serrated and they consequently strangle the animal and do not cut its windpipe and gullet as required. In the case of one who slaughters an animal with a harvest sickle, which is serrated with its teeth inclined considerably in one direction, in a forward direction, where the serrations do not tear the flesh, Beit Shammai deem the slaughter not valid and Beit Hillel deem it valid. And they both agree that if they smoothed its serrations so that they do not tear the flesh, its halakhic status is like that of a knife and one may slaughter with it.

הַשּׁוֹחֵט בְּמַגַּל יָד, בְּצוֹר, וּבְקָנֶה, שְׁחִיטָתוֹ כְשֵׁרָה. הַכֹּל שׁוֹחֲטִין וּלְעוֹלָם שׁוֹחֲטִין, וּבַכֹּל שׁוֹחֲטִין, חוּץ מִמַּגַּל קָצִיר, וְהַמְּגֵרָה, וְהַשִּׁנַּיִם, וְהַצִּפֹּרֶן, מִפְּנֵי שֶׁהֵן חוֹנְקִין. הַשּׁוֹחֵט בְּמַגַּל קָצִיר בְּדֶרֶךְ הֲלִיכָתָהּ, בֵּית שַׁמַּאי פּוֹסְלִין, וּבֵית הִלֵּל מַכְשִׁירִין. וְאִם הֶחֱלִיקוּ שִׁנֶּיהָ, הֲרֵי הִיא כְסַכִּין:

ב׳
Bartenura

מגל יד – It has two edges (the מגל יד is an implement combining knife and saw) – one smooth like a knife and the other which has notches; and on the side which is smooth, one should not ab initio engage in ritual slaughter [with it] as a preventative measure lest one perform a ritual slaughter with the side that is defective. And therefore, the Tanna taught [the word] "השוחט"–”he who performs a ritual slaughtering” and it implies, that de facto, one may slaughter [with this utensil] but not ab initio. And we learn from this that a defective knife, which contains enough to ritually slaughter with from the defect and beyond, it is prohibited to perform ritual slaughtering with it ab initio, other than if one wraps the defective part in a garment or in bulrushes–reed-grass so that now it would not be possible to decree that perhaps he might come to slaughter in the place of defect.

בצור ובקנה – Our Mishnah is speaking about a flint and–or a reed which are detached and later they were attached and one performed a ritual slaughter with them when they were attached, and de facto, one may use [it–them] but ab initio, one may not [use it–them], but if it was initially attached, even de facto it is prohibited. And that which is completely detached, even ab initio, is permitted [for use].

צור – A sharp rock. And it is a Biblical expression [being used here] (Exodus 4:25): “[So Zipporah] took a flint and cut off [her son’s foreskin…].”

הכל שוחטין – To include a non-observant–non-conformist Jew in one area of transgression, or even for many transgressions – in that it is permitted to eat of his ritual slaughtering. And [as long as] that individual is not an apostate for idolatry or someone who violates the Sabbath in public. And a worthy (observant) Jew checks the knife and gives it to him, since he (the potential ritual-slaughterer) is considered as one who has not bothered to check [the knife] and afterwards performs the act of ritual slaughtering just for himself, and the [observant] Jew returns and checks his knife after the ritual slaughter, and if it [the knife] is fine, his ritual slaughter is considered valid. But those Sadducees whom we call Karaites who do not believe in the Oral Torah, their ritual slaughter is [considered] invalid, unless there was a Jew who would stand and watch the slaughtering from the beginning until the end.

ולעולם שוחטין – Whether during the daytime or whether at night by the light of a torch, whether on the top of a roof, and we don’t worry lest people say that he [the ritual slaughterer] went up to the hosts of heaven to [perform] ritual slaughtering. And similarly, one can perform ritual slaughtering at the top of a ship, the matter is proven that he needs to chisel his ship and that he is not slaughtering for the Chief of the Sea.

ובכל שוחטין – Whether [one uses] glass or uses the skin-like, scaly envelope of reed, which is tall grass in the lake which cuts like a knife. But the reed itself, one should not perform ritual slaughtering with it ab initio, on account of fibers that separate from it and perforate the organs and one might have [accidentally] passed the knife under cover (which invalidates a ritual slaughtering).

מגל קציר – which is used to cut grain, as its notches bend slanting in one direction.

מגירה – a knife filled with notches and each notch has projecting points in each direction which are knives having notches–indentations (see Hullin 17b – which catch the passing nail of the examiner).

שינים – (teeth) which are inserted into the jawbone of the animal. And especially when there are two or more (teeth).

והצפורן – Which is attached [to the finger].

שהן חונקין – As they do not cut, but rather tear on account of the indentations [therein]. And these (a saw) produce anguish as if by choking (instead of cutting); this refers to the others, but not to the nail, and the reason concerning the nail is that it is attached.

מגל קציר – It heads are very bent and its [cutting] process does not tear.

בית שמאי אומרים נבילה – And it defiles by carrying, by which [the School of Shammai] decreed that walking it leads to bring it. And the School of Hillel does not make this decree, as the defilement does not increase as a result of this decree. But, they admit that it is eating it is prohibited, lest by walking with it, one will bring it (and it leads to someone consuming it).

מגל יד. יש לה שתי פיות, האחת חלקה כסכין והאחת יש בה פגימות, ובצד שהיא חלקה אין שוחטים לכתחלה, גזירה שמא ישחוט בצד הפגום. ולהכי תנא השוחט דמשמע דיעבד אין לכתחלה לא. ושמעינן מהא, דסכין פגומה ויש בה כדי לשחוט מן הפגם ולהלן, אסור לשחוט בה לכתחלה, אלא א״כ כרך הפגם בבגד או בגמי דהשתא ליכא למגזר דלמא אתי לשחוט במקום הפגם:

בצור ובקנה. מתניתין מיירי בצור ובקנה שהיו תלושים ולבסוף חברן ושחט בהן כשהן מחוברים, ודיעבד אין לכתחלה לא. אבל במחובר מעיקרו, אפילו דיעבד פסול. ותלוש גמור אפילו לכתחלה שרי:

צור. סלע מחודד. ולשון מקרא הוא (שמות ד׳:כ״ה), ותקח צפורה צור ותכרות:

הכל שוחטים. לאתויי ישראל מומר לעבירה אחת, או אפילו לעבירות הרבה שמותר לאכול משחיטתו. והוא שלא יהיה מומר לעבודה זרה או מחלל שבתות בפרהסיא. ובודק ישראל כשר הסכין ונותן לו, מפני שחזקתו שאינו טורח לבדוק, ואחר כן שוחט אפילו בינו לבין עצמו, וחוזר ישראל ובודק סכינו לאחר שחיטה, אם היא יפה שחיטתו כשרה. ואלו הצדוקין שאנו קורין להן קראים שאינן מאמינים בתורה שבעל פה, שחיטתן פסולה. אלא אם כן ישראל עומד ורואה השחיטה מתחלה ועד סוף:

ולעולם שוחטים. בין ביום, בין בלילה לאור האבוקה, בין בראש הגג, ולא חיישינן שמא יאמרו לצבא השמים עלה לשחוט. וכן שוחטים בראש הספינה, דמוכחא מלתא דלנקר ספינתו הוא צריך ולא לשר הים קשחיט:

ובכל שוחטים. בין בזכוכית בין בקרומית של קנה שהוא עשב הגדל באגם שחותך כסכין. אבל בקנה עצמו אין שוחטין בו לכתחלה, מפני נימין שפורשים ממנו ונוקבים הסימנים ואתי למעבד חלדה:

מגל קציר. שקוצרים בה התבואה. שפגימותיה נוטות כולן לצד אחד בשפוע:

מגירה. סכין מלא פגימות, ויש לכל פגימה מורשא מכאן ומכאן דהיינו אוגרות:

שינים. התחובים בלחי של בהמה. ודוקא כשהן שנים או יותר:

והצפורן. המחוברת:

שהן חונקין. שאין חותכין, אלא קורעין מחמת הפגימות. והאי חונקים, אשארא קאי ולאו אצפורן, דטעמא דצפורן משום מחובר הוא:

מגל קציר. ראשיה כפופים מאד ודרך הליכתה אינה קורעת:

בית שמאי אומרים נבילה. ומטמאה במשא. דגזרינן הולכה אטו הובאה. ובית הלל לא גזרי, דאפושי טומאה לא מפשינן משום גזירה. אבל באכילה מודו דאסורה, גזירה הולכה אטו הובאה: