Mishnayos Brachos Perek 9 Mishnah 5
Change text layout:
ברכות פרק ט׳ משנה ה׳
The mishna articulates a general principle: One is obligated to recite a blessing for the bad that befalls him just as he recites a blessing for the good that befalls him, as it is stated: “And you shall love the Lord your God with all your heart, with all your soul, and with all your might” (Deuteronomy 6:5). The mishna explains this verse as follows: “With all your heart” means with your two inclinations, with your good inclination and your evil inclination, both of which must be subjugated to the love of God. “With all your soul” means even if God takes your soul. “And with all your might” means with all your money, as money is referred to in the Bible as might. Alternatively, it may be explained that “with all your might” means with every measure that He metes out to you; whether it is good or troublesome, thank Him. The mishna teaches several Temple-related halakhot. One may not act irreverently or conduct himself flippantly opposite the eastern gate of the Temple Mount, which is aligned opposite the Holy of Holies. In deference to the Temple, one may not enter the Temple Mount with his staff, his shoes, his money belt [punda], or even the dust on his feet. One may not make the Temple a shortcut to pass through it, and through an a fortiori inference, all the more so one may not spit on the Temple Mount. The mishna relates: At the conclusion of all blessings recited in the Temple, those reciting the blessing would say: Blessed are You Lord, God of Israel, until everlasting [haolam], the world. But when the Sadducees strayed and declared that there is but one world and there is no World-to-Come, the Sages instituted that at the conclusion of the blessing one recites: From everlasting [haolam] to everlasting [haolam]. The Sages also instituted that one should greet another in the name of God, i.e., one should mention God’s name in his greeting, as it is stated: “And presently Boaz came from Bethlehem and said to the harvesters, The Lord is with you, and they said to him, May the Lord bless you” (Ruth 2:4). And it says: “And the angel of God appeared to him and said to him, God is with you, mighty man of valor” (Judges 6:12). And it says: “And despise not your mother when she is old” (Proverbs 23:22), i.e., one must not neglect customs which he inherits. And lest you say that mentioning God’s name is prohibited, it says: “It is time to work for the Lord; they have made void Your Torah” (Psalms 119:126), i.e., it is occasionally necessary to negate biblical precepts in order to perform God’s will, and greeting another is certainly God’s will. Rabbi Natan says another interpretation of the verse: “Make void Your Torah” because “it is the time to work for the Lord,” i.e., occasionally it is necessary to negate biblical precepts in order to bolster the Torah.
חַיָּב אָדָם לְבָרֵךְ עַל הָרָעָה כְּשֵׁם שֶׁהוּא מְבָרֵךְ עַל הַטּוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ו) וְאָהַבְתָּ אֵת יְיָ אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ. בְּכָל לְבָבְךָ, בִּשְׁנֵי יְצָרֶיךָ, בְּיֵצֶר טוֹב וּבְיֵצֶר רָע. וּבְכָל נַפְשְׁךָ, אֲפִלּוּ הוּא נוֹטֵל אֶת נַפְשֶׁךָ. וּבְכָל מְאֹדֶךָ, בְּכָל מָמוֹנֶךָ. דָּבָר אַחֵר בְּכָל מְאֹדֶךָ, בְּכָל מִדָּה וּמִדָּה שֶׁהוּא מוֹדֵד לְךָ הֱוֵי מוֹדֶה לוֹ בִּמְאֹד מְאֹד. לֹא יָקֵל אָדָם אֶת רֹאשׁוֹ כְּנֶגֶד שַׁעַר הַמִּזְרָח, שֶׁהוּא מְכֻוָּן כְּנֶגֶד בֵּית קָדְשֵׁי הַקָּדָשִׁים. לֹא יִכָּנֵס לְהַר הַבַּיִת בְּמַקְלוֹ, וּבְמִנְעָלוֹ, וּבְפֻנְדָּתוֹ, וּבְאָבָק שֶׁעַל רַגְלָיו, וְלֹא יַעֲשֶׂנּוּ קַפַּנְדַּרְיָא, וּרְקִיקָה מִקַּל וָחֹמֶר. כָּל חוֹתְמֵי בְרָכוֹת שֶׁהָיוּ בַמִּקְדָּשׁ, הָיוּ אוֹמְרִים מִן הָעוֹלָם. מִשֶּׁקִּלְקְלוּ הַמִּינִין, וְאָמְרוּ, אֵין עוֹלָם אֶלָּא אֶחָד, הִתְקִינוּ שֶׁיְּהוּ אוֹמְרִים, מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם. וְהִתְקִינוּ, שֶׁיְּהֵא אָדָם שׁוֹאֵל אֶת שְׁלוֹם חֲבֵרוֹ בַּשֵּׁם, שֶׁנֶּאֱמַר (רות ב) וְהִנֵּה בֹעַז בָּא מִבֵּית לֶחֶם, וַיֹּאמֶר לַקּוֹצְרִים יְיָ עִמָּכֶם, וַיֹּאמְרוּ לוֹ, יְבָרֶכְךָ יְיָ. וְאוֹמֵר (שופטים ו) יְיָ עִמְּךָ גִּבּוֹר הֶחָיִל. וְאוֹמֵר (משלי כג) אַל תָּבוּז כִּי זָקְנָה אִמֶּךָ. וְאוֹמֵר (תהלים קיט) עֵת לַעֲשׂוֹת לַייָ הֵפֵרוּ תוֹרָתֶךָ. רַבִּי נָתָן אוֹמֵר, הֵפֵרוּ תוֹרָתֶךָ עֵת לַעֲשׂוֹת לַייָ:
Bartenura
חייב אדם לברך על הרעה. כשמברך דיין האמת על הרעה, חייב לברך בשמחה ובלב טוב כשם שמברך בשמחה הטוב והמטיב על הטובה:
דבר אחר בכל מאדך. בכל מדות המדודות לך בין מדה טובה בין מדת פורענות:
לא יקל אדם ראשו. לא ינהג קלות ראש:
כנגד שער המזרח. חוץ להר הבית אשר בחומה הנמוכה אשר לרגלי הבית למזרח, לפי שהוא מכוון, שכל השערים מכוונים זה, כנגד זה שער מזרח שער עזרת נשים ושער עזרת ישראל ופתח האולם וההיכל ובית קדש הקדשים בימי בית ראשון:
באפונדתו. אזור חלול שנותנים בו מעות. פירוש אחר בגד שלובש על בשרו לקבל הזיעה שלא לטנף שאר בגדים, וגנאי לאדם לצאת באותו בגד לבדו:
קפנדריא. ליכנס בפתח זה ולצאת בפתח שכנגדו כדי לקצר הלוכו דרך שם. ולשון קפנדריא אדמקיפנא דרי אעול בהא, כלומר בעוד שאני צריך להקיף שורות של בתים אקצר מהלכי ואכנס דרך כאן:
ורקיקה. אסורה בהר הבית:
מקל וחומר. ממנעל, ומה מנעל שאינו דרך בזיון אסור, רקיקה שהיא דרך בזיון לא כל שכן:
כל חותמי ברכות שבמקדש. המברך אומר בסוף כל ברכה ברוך ה׳ אלהי ישראל מן העולם ועד העולם חונן הדעת וכן בכולם, והעונין אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. שאין עונין אמן אחר כל ברכה שבמקדש, דכתיב בעזרא (נחמיה ט) קומו ברכו את ה׳ אלהיכם מן העולם עד העולם, ואומר אח״כ ויברכו שם כבודך, כלומר שעונים ברוך שם כבוד מלכותו לע״ו. ואשמעינן הכא דבמקדש ראשון לא היו אומרים אלא ברוך אלהי ישראל מן העולם ולא יותר ולא היו אומרים ועד העולם:
משקלקלו המינים. שאין מאמינים בתחיית המתים ואמרו אין עולם אלא זה, התקינו עזרא ובית דינו שיהו אומרים מן העולם ועד העולם לומר ששני עולמות יש, העולם הזה והעולם הבא, להוציא מלב המינים שכופרים בתחיית המתים:
שיהא אדם שואל בשלום חבירו בשם. בשמו של הקדוש ברוך הוא, ולא אמרינן מזלזל הוא בכבודו של מקום בשביל כבוד הבריות להוציא שם שמים עליו, ולמדו מבועז שאמר לקוצרים ה׳ עמכם, וכי תימא בעז מדעתיה דנפשיה קעבד ולא גמרינן מיניה, תא שמע מן המלאך שאמר לגדעון ה׳ עמך גבור החיל, וכי תימא לא שאל המלאך בשלום גדעון, ולא ברכו, אלא בשליחותו של מקום הודיעו שהשכינה עמו, ולא גמרינן מיניה, תא שמע ואומר אל תבוז כי זקנה אמך, אל תבוז את בעז לומר שמדעתו עשה אלא למוד מזקני אומתך כי יש לו על מי להסמך שנאמר עת לעשות לה׳ הפרו תורתך:
רבי נתן אומר הפרו תורתך. פעמים שמבטלים דברי תורה כדי לעשות לה׳, אף זה המתכוין לשאול בשלום חברו, וזהו רצונו של מקום שנאמר (תהילים ל״ד:ט״ו) בקש שלום ורדפהו, מותר להפר תורה ולעשות דבר הנראה אסור:
חייב אדם לברך על הרעה – When one makes the blessing “The True and Righteous Judge,” on the bad things [that occur], one is obligated to recite the blessing in joy and with a full-heart, just as one recites with joy the blessing, “Who is Good and Does Good” on the good things [that happen].
דבר אחר: "בכל מאדך" – with all of the measures that are measured out to you, whether for good or for retribution.
לא יקל אדם ראשו – He should not act with irreverence.
כנגד שער מזרח – Outside of the Temple Mount where the low wall which is at foot of the Temple to the east, since it is designed that all of the gates correspond one opposite the other – the Eastern Gate, the Gate of the Women’s Court, the Gate of the Israelite Court and the Opening of the [Great[ Hall, and the [Holy] Hall and the House of the Holy of Holies in the First Temple.
ובאפונדתו – A hollow region where they put money. Another explanation: Clothing that is worn on his skin to receive the sweat so that it would not soil the rest of one’s clothing, for it is shameful for a person to leave [his home] with only that [piece of] clothing.
קפנדריא – to enter through one opening and to exit from the opposite opening in order to shorten his walk in that path. And the word KAPANDARIA [means] (using a phonetic etymology [in Aramaic] using the letters KUF, FEY, NUN and DALET and RESH, that is to say, that instead of going around rows of houses, I will shorten the distance of my walk and enter via this path.
ורקיקה – Which is prohibited on the Temple Mount.
מקל וחומר – From the shoe. Just as a shoe is not a form of disrespect, [yet] which is forbidden [to be worn on the Temple Mount], spitting which is an act of contempt, all the more so (see Tosefta Berakhot 6:19).
כל חותמי ברכות שהיו במקדש – He who makes a blessing says at the conclusion of each blessing (Berakhot 54a), “Praised is the LORD the God of Israel from everlasting to everlasting, Who Bestows Knowledge.” And thereafter, everyone responds, saying: “Praised be the Name of His glorious Kingdom forever and ever,” for we do not answer “Amen” after every blessing [that is recited] in the Temple, as it is written (Nehemiah 9:5), “Rise, bless the LORD your God who is from eternity to eternity;” And we say after that: “May Your glorious name be blessed, [exalted though it is above every blessing and praise]!” That is to say, that they would respond, “Praised be the Name of God’s glorious kingdom forever and ever.” And we learn here that in the First Temple [period], they would only say, “Praised is the God of Israel for eternity” and nothing more, and not “from eternity to eternity.”
משקלקלו המינים – Since they [the Sectarians] did not believe in the Resurrection of the Dead and said that that there is no world other than this one, Ezra and his court established that we should say, “from eternity to eternity,” to state that there are two worlds – this world and the next world, to remove from the hearts of the Sectarians who denied belief in the Resurrection of the Dead.
שיהא אדם שואל בשלום חבירו בשם – With the Name of the Holy One, blessed be He, and we do not say that he should treat His (God’s) honor with disrespect in order to honor human beings, to bring forth the name of Heaven upon him, as we learned from Boaz (Ruth 2:4), “He greeted the reaper, ‘The LORD be with you! [And they responded, ‘The LORD bless you!]” And when Boaz said it, he did so willingly, and we do not derive [anything from] it: Come and hear from the angel who said to Gideon (Judges 6:12), “The LORD is with you, valiant warrior.” And if you say, but the angel did not ask the welfare of Gideon nor blessed him, but only through serving as God’s messenger, informing him that God’s presence is with him, and we don’t derive anything from it. Come and hear: Do not despise that you mother is old, and do not despise Boaz to say that he did so (i.e., greet the reapers] of his own accord, but that he was taught from the elders of your people, for there is upon what he can rely, as it states (Psalms 119:126), “It is a time to act for the LORD, for they have violated Your teaching.”
רבי נתן אומר: הפרו תורתך – Sometimes, we set aside the Torah in order to perform act for [the sake of] God, even the individual who intends to ask of the welfare of his neighbor, this is the will of the God, as it states (Psalms 34:15), “Seek amity and pursue it.” It is [thus] permissible to invalidate the Torah and to do something that appears forbidden.