Mishnah.org Logo

Mishnayos Brachos Perek 7 Mishnah 1

ברכות פרק ז׳ משנה א׳

1

This mishna sets out the essential halakhot pertaining to the invitation to recite Grace after Meals after a joint meal [zimmun]: Three people who ate as one are required to form a zimmun and recite Grace after Meals. If, among the diners, one ate doubtfully tithed produce [demai], and first tithe from which its teruma was already taken, or second tithe, and consecrated food that were redeemed and therefore permitted to be eaten; and even the waiter who served the meal to the diners and who ate at least an olive-bulk from the meal, and the Samaritan [Kuti] who ate with two others at a meal; each of these people is included among the three to obligate those with whom they ate in a zimmun. However, one who ate untithed produce [tevel], and first tithe from which its teruma was not separated, and second tithe, and consecrated food that were not redeemed, and the waiter who did not eat an olive-bulk, and the gentile who ate with two Jews, none of these people is included among the three to obligate those with whom they ate in a zimmun.

שְׁלשָׁה שֶׁאָכְלוּ כְאֶחָד, חַיָּבִין לְזַמֵּן. אָכַל דְּמַאי, וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁנִּטְּלָה תְרוּמָתוֹ, וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁנִּפְדּוּ, וְהַשַּׁמָּשׁ שֶׁאָכַל כַּזַּיִת, וְהַכּוּתִי, מְזַמְּנִין עֲלֵיהֶם. אֲבָל אָכַל טֶבֶל, וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא נִטְּלָה תְרוּמָתוֹ, וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁלֹּא נִפְדּוּ, וְהַשַּׁמָּשׁ שֶׁאָכַל פָּחוֹת מִכַּזַּיִת, וְהַנָּכְרִי, אֵין מְזַמְּנִין עֲלֵיהֶם:

א׳
Bartenura

שלשה שאכל כאחד חייבין לזמן – to join oneself to [the group] together to recite [Birkat HaMazon] in the plural [formulation], “let us bless/give thanks for what we had have eaten of His {God’s].”

דמאי – produce of the masses (lit., “ignorant ones”) which are called “DEMAI”/doubtfully tithed, that is to say, this – have they been tithed or not? Since they are suspected regarding the tithes. (Note: Generally, the masses (common people – who are not known as Haverim/colleagues who are considered trustworthy) would give תרומה גדולה– the 2% tithe of their produce to a Kohen, but they might not necessarily give 1/10th of the rest to a Levite- known as מעשר ראשון/First Tithe or take 1/10 of the remainder to Jerusalem in years 1,2,4 and 5 of the seven year cycle to be consumed there- known as מעשר שני/Second Tithe), and the Sages forbade eating from their produce until they would tithe it, and if one ate [from produce] that was not tithed, one recites the [appropriate] blessing on it and it is not considered a Mitzvah performed on account of a sin, since most of the masses do tithe.

שנטלה תרומתו – And even though they may not have taken from it the תרומה גדולה/the Great Tithe (for the Kohen), such as the son of a Levite who took his portion (מעשר ראשון) for them prior to the Kohen taking his תרומה גדולה portion (2% of the entire individual’s produce, and the Kohen who should have taken his תרומה גדולה first [which is] one-fiftieth (1/50), as the All-Merciful (in the Torah) calls it “[the] first [portion]” (see Numbers 15:20); it is found that the תרומה גדולה of the Kohen is amidst this tithe one of fifty, besides the תרומה מעשר that the Levite is obligated to separate out the tithe from his tithe to give to the Kohen (1/10 of his received gift goes to a Kohen), and our Mishnah teaches us that he the Levite is exempt from separate out תרומה גדולה (the “Great Tithe” of 2% that all Israelites must give), as it is written (Numbers 18:26), “you shall set aside from them one-tenth of the tithe as a gift to the LORD.” “One tenth of the tithe” I said to you and not “תרומה גדולה/the Great Tithe”, but one-tenth of the tithe [only].

מעשר שני והקדש שנפדו – Such as the case where he gave the principal but did not give the extra one-fifth, that the owners that fifth, and our Tanna/teacher comes to teach us that the one-fifth does not invalidate an act by its omission.

והשמש שאכל כזית – you might be under the impression that since the waiter/attendant lacks having a regular appointment (i.e., being regularly there), [but simply] comes and goes, that we would not invite him [to recite ברכת המזוןas part of a group], but [the Mishnah] comes to teach us that in all of these cases, it teaches us, that even though it appears to be forbidden, there is no blessing recited in the midst of a transgression.

והכותי – From the those who worship idols and constellations which the King of Ashur brought [with him] from Cuth (a Babylonian town whence Assyrian colonists were introduced into Samaria) and from the other lands and dwell with them in the cities of Samaria who converted out of fear of lions that would eat them as explained in II Kings 17:24-41. And they observed the written Torah and all the commandments that they took hold of, they observed punctiliously more than the Israelites, therefore, people accepted them in some of the commandments until they examined them [more closely] and found among them the image of the pigeon at the top of Mount Gerizim that they would worship and from then on, they considered them as those who totally worship idols and constellations. Therefore, nowadays, we do not invite a Cuthean to participate [in the group recitation of ברכת המזון; see especially verse 41 of II Kings 24.)

אכל טבל – Grain from which the heave-offering (for the Kohen) and the tithes (i.e. First and Second Tithes) had not been taken is called TEVEL/טבל [where produce is in that stage in which the separation of Levitical and Priestly shares respectively is required, before you may partake of them], and the explanation of טבל is “it is not good” (the word טבל is a aggregate of these two words), and it is not necessary to say, טבל according to the Torah, but even טבל according to the Rabbis, such as grain that grew in a pot without a hole, which is only considered טבל according to the Rabbis, we don’t invite that individual to participate [in the group recitation of] ברכת המזון.

ומעשר ראשון שלא נטלה תרומתו – We are not dealing with תרומת מעשר (the tithe that the LEVITE must make to the KOHEN from what he received from other Israelites as מעשר ראשון/First Tithe), since that is complete TEVEL – but rather such as the case where the Levite preceded a Kohen at a pile [of grain] after it had been shaped into an even pile, which had been designated for TERUMAH from the Torah, and he (the Levite) took the First Tithe first and one-fiftieth of it is appropriate for the תרומה גדולה/the Great Terumah for the Kohen, and as long as he (the Levite) did not give from it תרומה גדולה, even though he separated out תרומת מעשר (the heave-offering of the tithe), we don’t invite him to join the group [recitation of ברכת המזון]. But if he (the Levite) came prior [to the Kohen] with regard to ears of corn, he does not have to separate the heave offering/תרומה גדולה, as we have written of above earlier.

ומעשר שני והקדש שלא נפדו – And we don’t need to say that they were not redeemed at all, for this matter is simple, but rather, that they were redeemed, but not redeemed properly , such as the case where a person redeemed the Second Tithe/מעשר שני in broken ware vessels of silver or in a coin that did not have a shape as the All Merciful-One (God) said (Deuteronomy 14:25), “Wrap up the money [and take it with you to the place that the LORD your God has chosen],” in a form that has a shape, and that which was sanctified for the Sanctuary which was redeemed by land and not by money, for the All-Merciful One (God) said (Deuteronomy 14:25), “You may convert them into money” (not the exact quotation in the Hebrew).

והשמש שאכל פחות מכזית – [This section of the Mishnah] is questionable/unnecessary, but since he retracted for the majority, out of need, , he also retracted for this.

והעובד כוכבים – We are speaking of a [potential] convert who [was] circumcised but did not [as yet] immerse [in a Mikveh/Ritual bath], for as long as he did not immerse, he is an idolater (non-Jew), and he is not [considered] a convert until he is [both] circumcised and immersed [in a Ritual bath/Mikveh].

שלשה שאכלו. לזמן. להזדמן יחד, לברך בלשון רבים נברך שאכלנו משלו:

דמאי. פירות עמי הארץ קרויים דמאי, כלומר דא מאי מעושרין הן או לא, לפי שהם חשודים על המעשרות ואסרו חכמים לאכול מפירותיהן עד שיעשר. ואם אכל ולא עשר מברך עליו ולא הוי מצוה הבאה בעבירה דרוב עמי הארץ מעשרים הם:

שנטלה תרומתו. ואף על פי שלא נטלה ממנו תרומה גדולה, כגון בן לוי שהקדים את הכהן ולקח המעשר בשבלים קודם שנטל הכהן תרומה גדולה, והכהן היה לו ליטול תרומה גדולה תחלה אחד מחמשים, דרחמנא קרייה ראשית, נמצא תרומה גדולה של כהן בתוך המעשר הזה אחד מחמשים שבו, לבד מתרומת מעשר שעל הלוי להפריש תרומה ממעשרו. ואשמעינן מתניתין דהכא דפטור הלוי מלהפריש ממנו תרומה גדולה דכתיב (במדבר י״ח:כ״ו-כ״ז) והרמותם ממנו תרומת ה׳ מעשר מן המעשר, מעשר מן המעשר אמרתי לך ולא תרומה גדולה ותרומת מעשר מן המעשר:

ומעשר שני והקדש שנפדו. כגון שנתן את הקרן ולא נתן את החומש, שהבעלים מוסיפים חומש. וקמשמע לן תנא דאין חומש מעכב:

והשמש שאכל כזית. דמהו דתימא כיון שהשמש אין לו קביעות אלא הולך ובא אין מזמנין עליו קמ״ל. ובכל הני אשמעינן דאע״ג דדמו לאיסור אין כאן ברכה בעבירה:

והכותי. מן העובדי כוכבים שהביא מלך אשור מכותא ומשאר ארצות ויושב אותם בערי שומרון, ונתגיירו מאימת האריות שהיו אוכלים בהם כמפורש בספר מלכים (ב יז), והיו שומרים תורה שבכתב, וכל מצוה שהחזיקו בה מדקדקים בה יותר מישראל, לפיכך היו מאמינים בהם בקצת המצות, עד שבדקו אחריהם ומצאו להם דמות יונה בראש הר גריזים שהיו עובדים אותה, ומאז עשאום כעובדי כוכבים גמורים לכל דבריהם, הלכך האידנא אין מזמנין על הכותי:

אכל טבל. דגן שלא נטלה ממנו תרומה ומעשרות קרוי טבל. ופירוש טבל טב לא ואין צריך לומר טבל דאורייתא, אלא אפילו טבל דרבנן כגון דגן שצמח בעציץ [שאינו נקוב] שאינו טבל אלא מדרבנן, אין מזמנין עליו:

ומעשר ראשון שלא נטלה תרומתו. לאו תרומת מעשר קאמר דהאי טבל גמור הוא, אלא כגון שהקדים לוי את הכהן בכרי לאחר שנתמרח והוקבע לתרומה מן התורה ונטל מעשר ראשון תחלה, ואחד מחמשים שבו היא ראויה לתרומה גדולה לכהן, וכל זמן שלא נתן ממנו תרומה גדולה זו אף על פי שהפריש תרומת מעשר אין מזמנין עליו, ואם היה מקדימו בשבלים קודם שתתמרח לא היה צריך להפריש תרומה גדולה כדכתבינן לעיל:

ומעשר שני והקדש שלא נפדו. א״צ לומר שלא נפדו כלל דהא מילתא דפשיטא היא, אלא שנפדו ולא נפדו כהלכתן, כגון שפדה מע״ש בגרוטאות של כסף או במטבע שאין עליו צורה, ורחמנא אמר (דברים י״ד:כ״ה) וצרת הכסף בדבר שיש בו צורה. והקדש שחללו ע״ג קרקע ולא פדאו בכסף, ורחמנא אמר ונתן את הכסף:

והשמש שאכל פחות מכזית. משנה שאינה צריכה היא, אלא איידי דהדר לרובא לצורך הדר נמי להא:

ועובד כוכבים. בגר שמל ולא טבל מיירי. ואשמעינן דכל כמה דלא טבל עובד כוכבים הוא, ולעולם אינו גר עד שימול ויטבול: