Mishnayos Bechoros Perek 4 Mishnah 3
Change text layout:
בכורות פרק ד׳ משנה ג׳
In the case of one who slaughters the firstborn animal and only then shows its blemish to an expert to determine whether it is a blemish, and it was established by the expert that it is in fact a blemish that renders its slaughter permitted, Rabbi Yehuda deems it permitted for a priest to derive benefit from the firstborn. Rabbi Meir says: Since it was slaughtered not according to the ruling of an expert, it is prohibited.
הַשּׁוֹחֵט הַבְּכוֹר וּמַרְאֶה אֶת מוּמוֹ, רַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, הוֹאִיל וְהוּא נִשְׁחַט שֶׁלֹּא עַל פִּי מֻמְחֶה, אָסוּר:
Bartenura
רבי יהודה מתיר. במומין שבעין מודה רבי יהודה דאסור, מפני שהן משתנים לאחר מיתה שמפני צער מיתה העין משתנה ואע״ג דהשתא מתחזי מום קבוע אי הוי חזי ליה מחיים הוי מתחזי עובר, ולא שרי אלא במומין שבגוף שאינן משתנים. ורבי מאיר סבר גזרינן מומין שבגוף שאינן משתנים אטו מומין שבעין שהן משתנים. והלכה כרבי מאיר:
רבי יהודה מתיר – with blemishes that are in the eye, Rabbi Yehuda admits/agrees that it is prohibited, because they change after death since because of the pain of death, the eye changes and even though it appears as a permanent blemish, if it had appeared to it while living it would have appeared as a passing [blemish], and he would not permit anything other than blemishes that are on the body that do not change. But Rabbi Meir holds that we make a decree that blemishes that are on the body that do not change on account of blemishes that are in the eye that do change. And the Halakha is according to Rabbi Meir.