Mishnayos Yoma Perek 7 Mishnah 1
Change text layout:
יומא פרק ז׳ משנה א׳
The High Priest came to read the Torah. If he wished to read the Torah while still dressed in the fine linen garments, i.e., the priestly vestments he wore during the previous service, he may read wearing them; and if not he is permitted to read in a white robe of his own, which is not a priestly vestment. The synagogue attendant takes a Torah scroll and gives it to the head of the synagogue that stood on the Temple Mount; and the head of the synagogue gives it to the deputy High Priest, and the Deputy gives it to the High Priest, and the High Priest stands and receives the scroll from his hands. And he reads from the scroll the Torah portion beginning with the verse: “After the death” (Leviticus 16:1) and the portion beginning with the verse: “But on the tenth” (Leviticus 23:26), and furls the Torah scroll and places it on his bosom and says: More than what I have read before you is written here. The Torah portion beginning with the verse: “And on the tenth,” from the book of Numbers (29:7), he then reads by heart. And he recites after the reading the following eight blessings:
Concerning the Torah: Who has given us the Torah of truth;
and concerning the Temple service: Find favor in Your people Israel and accept the service in Your most holy House... for You alone do we serve with reverence;
and concerning thanksgiving: We give thanks to You;
and concerning pardon of iniquity: Pardon our iniquities on this Yom Kippur;
and concerning the Temple in and of itself, which concludes: Blessed…Who chose the Temple;
and concerning the Jewish People in and of itself, which concludes: Blessed…Who chose Israel;
and concerning Jerusalem in and of itself, which concludes: Blessed…Who chose Jerusalem;
and concerning the priests in and of themselves, which concludes: Blessed…Who chose the priests;
and concerning the rest of the prayer, which concludes: Blessed…Who listens to prayer.
בָּא לוֹ כֹהֵן גָּדוֹל לִקְרוֹת. אִם רָצָה לִקְרוֹת בְּבִגְדֵי בוּץ, קוֹרֵא. וְאִם לֹא, קוֹרֵא בְאִצְטְלִית לָבָן מִשֶּׁלּוֹ. חַזַּן הַכְּנֶסֶת נוֹטֵל סֵפֶר תּוֹרָה וְנוֹתְנוֹ לְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת, וְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת נוֹתְנוֹ לַסְּגָן, וְהַסְּגָן נוֹתְנוֹ לְכֹהֵן גָּדוֹל, וְכֹהֵן גָּדוֹל עוֹמֵד וּמְקַבֵּל וְקוֹרֵא עוֹמֵד, וְקוֹרֵא אַחֲרֵי מוֹת וְאַךְ בֶּעָשׂוֹר. וְגוֹלֵל סֵפֶר תּוֹרָה וּמַנִּיחוֹ בְחֵיקוֹ, וְאוֹמֵר, יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁקָּרָאתִי לִפְנֵיכֶם כָּתוּב כָּאן, וּבֶעָשׂוֹר שֶׁבְּחֻמַּשׁ הַפְּקוּדִים קוֹרֵא עַל פֶּה, וּמְבָרֵךְ עָלֶיהָ שְׁמֹנֶה בְרָכוֹת, עַל הַתּוֹרָה, וְעַל הָעֲבוֹדָה, וְעַל הַהוֹדָאָה, וְעַל מְחִילַת הֶעָוֹן, וְעַל הַמִּקְדָּשׁ בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְעַל יִשְׂרָאֵל בִּפְנֵי עַצְמָן וְעַל יְרוּשָׁלַיִם בִּפְנֵי עַצְמָהּ וְעַל הַכֹּהֲנִים בִּפְנֵי עַצְמָן וְעַל שְׁאָר הַתְּפִלָּה:
Bartenura
בא לו כהן גדול לקרות. פרשת היום:
בבגדי בוץ. שעבד בהם עבודת היום:
קורא. שמותר ללבוש בגדי כהונה אפילו שלא בשעת עבודה, דבגדי כהונה נתנו ליהנות בהן:
באצטלית. לבוש עשוי כמין חלוק לבן:
משלו. שקריאת הפרשה אינה עבודה:
חזן הכנסת. שמש:
ראש הכנסת. על פיו נחתכים כל צרכי הכנסת, מי מפטיר ומי פורס על שמע ומי עובר לפני התיבה. ונותנים ס״ת מזה לזה משום יקרא דכהן גדול להראות שיש שררות הרבה למטה ממנו:
עומד ומקבל. מכלל דעד השתא יושב הוה, נמצינו למדים דבעזרת נשים היה קורא, דאי בעזרת ישראל וכ״ש במקום המקודש יותר ממנה אסור לישב אלא למלכי בית דוד הותר להם לישב בעזרה, דכתיב (שמואל ב׳ ז׳) ויבא המלך דוד וישב לפני ה׳:
וקורא אחרי מות ואך בעשור. שבפרשת אמור. שמותר לדלג בתורה בענין אחד כשהוא קרוב בכדי שלא יפסיק התורגמן. אבל אם קודם שיגלול ס״ת עד מקום הדלוג יפסיק התורגמן המתרגם פסוק שקרא הקורא, אסור לדלג ולגלול, שנמצאו צבור יושבים ומצפים ואין זה כבוד הצבור:
יותר ממה שקריתי לפניכם כתוב כאן. שלא להוציא לעז על ספר תורה, כשרואין אותו קורא פרשה שלישית על פה יהיו סבורים שס״ת חסר אותה פרשה:
ובעשור שבחומש הפקודים קורא על פה. שהיא רחוקה מפרשת אחרי מות ואך בעשור, יותר מכדי שיפסיק התורגמן, לפיכך אינו יכול לגלול ספר תורה עד שם, לפי שאין גוללים ס״ת בצבור מפני כבוד הציבור, וס״ת אחר אינו יכול להביא משום פגמו של ראשון שלא יאמרו הראשון חסר הוא:
על התורה. שתי ברכות אחת לפניה ואחת לאחריה כדרך שמברכין בבית הכנסת:
על העבודה ועל ההודאה. רצה ומודים:
ועל מחילת העון. סלח לנו:
ועל המקדש. שתשרה בו שכינה:
ועל הכהנים. שיתברכו ויהיו קרבנותם לרצון:
ועל ישראל ועל שאר התפלה. מפרש בגמרא. תחנה רנה בקשה מלפניך שעמך ישראל צריכין להוושע ברוך אתה ה׳ שומע תפלה:
בא לו כהן גדול לקרות – the [Torah] portion of the day (i.e., Leviticus, chapter 16).
בבגדי בוץ – that he performed the Divine Service of the day.
קורא – for it is permitted to wear the clothing of the Priesthood even not at the time of Divine Service, for the clothing of the Priesthood was given to derive benefit from them.
באצטלית – clothing made in the form of a white garment/undershirt.
משלו – for the reading of the [Torah] portion is not Divine Service.
חזן הכנסת – the sexton/beadle.
ראש הכנסת – through his word, all the needs of the community are decided, who recites the Maftir portion (i.e., Haftarah), and who spreads a cloak over the head for the recitation of the prayers preceding the Shema (Kaddish and Barchu) (alternatively, to recite the prayers for the benefit of those who come too late for the regular service), and who goes before the Ark (to lead the service). And we give the Torah Scroll from this one to that one, because of the honor/dignity of the High Priest to demonstrate that there are many authorities below him.
עומד ומקבל – it follows that until here he was sitting, and we find that we learned that he would read in the Ezrat Nashim/courtyard of the women, for if he read in the courtyard of Israel/Ezrat Yisrael and all the more so, in a holier place than that, it would be prohibited to sit other than the Kings of the House of David that were permitted to them to sit in the courtyard, as it is written (2 Samuel 7:18): “Then King David came and sat before the LORD.”
וקורא אחרי מות ואך בעשור – that is in the [Torah] portion of Emor (Leviticus chapter 23, verses 26-32). For it is permitted to skip in the Torah in one subject matter when it is close in order that the [Aramaic] translator not stop. But if prior to his rolling the Torah Scroll until the place of the skip that the [Aramaic] translator would stop who is translating the verse that the reader read/recite, it is prohibited to skip and to roll, for it would be found that the community is sitting and waiting/anticipating and this is not the dignity of the congregation.
יותר ממה שקריתי לפניכם כתוב כאן – so as to not to spread evil talk against/to discredit the Torah scroll, when they see him (i.e., the High Priest) read a third portion by heart that they would think that the Torah scroll is missing that portion.
ובעשור שבחומש הפקודים קורא על פה – [Numbers chapter 29, verses 7-11] which is far from the portion of Aharei Mot, and “Mark the tenth day of the month” (Leviticus 23:27 and following), which is more than the [Aramaic] translator can stop, therefore, he cannot roll the Torah scroll to there since we do not roll a Torah scroll in public because of the honor/respect of the congregation, and he cannot bring another Torah scroll because of the [perceived] defect of the first [scroll] so that people won’t say that it is lacking/missing parts.
על התורה – two blessings, one before [the reading] and one after it in the manner that we recite the blessings in the synagogue.
על העבודה ועל ההודאה – “Accept” (i.e. the third-to-last blessing of the Amidah) and “We give thanks” (the second-to-last blessing of the Amidah).
ועל מחילת עון – “Forgive us.”
ועל המקדש – that the Divine Presence should dwell in it.
ועל הכהנים – that they should be blessed and that their sacrifices [would be accepted] with favor.
ועל ישראל ועל שאר התפלה – it is explained in the Gemara (Tractate Yoma 70a): a prayer for grace, chant and request from before You that Your people Israel needs to be saved. Praised are You, who Hears prayer.