Mishnayos Eruvin Perek 10 Mishnah 15
Change text layout:
עירובין פרק י׳ משנה ט"ו
With regard to the carcass of a creeping animal, of one of the eight species of reptile or rodent listed in Leviticus 11:29–30, one of the primary sources of ritual impurity that is found in the Temple, a priest should carry it out on Shabbat in his girdle, which was one of the priestly garments. Although the girdle will be defiled by the carcass of the creeping animal, this is the best way to proceed, so as not to delay the removal of the impurity from the Temple. This is the statement of Rabbi Yoḥanan ben Beroka. Rabbi Yehuda says: The creeping animal carcass should be removed with wooden prongs, so as not to increase the impurity, as a wooden prong is not susceptible to impurity. It is obvious that on a weekday the creeping animal carcass is removed from wherever it is found in the Temple, but from where does one remove it on Shabbat? From the Sanctuary, from the Entrance Hall, and from the area in the courtyard between the Entrance Hall and the altar, the most sanctified precincts of the Temple. However, it need not be removed from the rest of the courtyard. This is the statement of Rabbi Shimon ben Nannas. Rabbi Akiva says: Any place where one is liable to be punished with karet if he intentionally enters there in a state of ritual impurity, and is liable to bring a sin-offering if he does so unwittingly, from there one must remove it. This includes the entire area of the Temple courtyard. And as for the rest of the places in the Temple, one covers the creeping animal carcass with a bowl [pesakhter] and leaves it there until the conclusion of Shabbat. Rabbi Shimon says that this is the principle: Wherever the Sages permitted something to you, they granted you only from your own, as they permitted to you only activities that are prohibited due to rabbinic decree, not labors prohibited by Torah law.
שֶׁרֶץ שֶׁנִּמְצָא בַמִּקְדָּשׁ, כֹּהֵן מוֹצִיאוֹ בְהֶמְיָנוֹ, שֶׁלֹּא לְשַׁהוֹת אֶת הַטֻּמְאָה, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בִּצְבָת שֶׁל עֵץ, שֶׁלֹּא לְרַבּוֹת אֶת הַטֻּמְאָה. מֵהֵיכָן מוֹצִיאִין אוֹתוֹ, מִן הַהֵיכָל וּמִן הָאוּלָם וּמִבֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ, דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן נַנָּס. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, מְקוֹם שֶׁחַיָּבִין עַל זְדוֹנוֹ כָּרֵת וְעַל שִׁגְגָתוֹ חַטָּאת, מִשָּׁם מוֹצִיאִין אוֹתוֹ, וּשְׁאָר כָּל הַמְּקוֹמוֹת כּוֹפִין עָלָיו פְּסַכְתֵּר. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, מְקוֹם שֶׁהִתִּירוּ לְךָ חֲכָמִים, מִשֶּׁלְּךָ נָתְנוּ לְךָ, שֶׁלֹּא הִתִּירוּ לְךָ אֶלָּא מִשּׁוּם שְׁבוּת:
Bartenura
כהן מוציאו בהמיינו. בשבת. ולא חיישינן לטלטול, דאין שבות במקדש:
בהמיינו. באבנטו. ואף על גב דמטמא ליה לאבנט שהוא קדוש, הכי עדיף, שלא להשהות את הטומאה בעזרה לחזר אחר הצבת של עץ. ובידיו לא נגע ביה, דלא נטמי כהן גופיה, הלכך בהמיינו אוחזו דלא נגע. ושרץ אינו מטמא במשא, והאבנט שנטמא בשרץ אינו מטמא את הכהן כשאוחזו, דהוה ליה אבנט ראשון לטומאה ואין אדם וכלים מקבלין טומאה אלא מאב הטומאה:
צבת של עץ. שהיא פשוטי כלי עץ ואין מקבלים טומאה:
שלא לרבות את הטמאה. לטמא אבנט הטהור, ונוח לו להשהותה שם ולחזר אחר הצבת מלרבות את הטומאה. והלכה כר״י:
מהיכן מוציאין אותו. בשבת:
מן ההיכל ומן האולם. אבל בעזרה אם נמצא שם מכסה אותו בפסכתר ומניחו עד שתחשך:
כל מקום שחייבין על זדונו כרת. אם יכנס לו בטומאה, דהיינו כל העזרה, משם מוציאין אותו:
ושאר כל המקומות כופין עליו פסכתר. סיר של נחשת. תרגום של סירותיו פסכתרוותיה. לכסותו עד שתחשך. והלכה כר״ע:
ר״ש אומר מקום שהתירו לך חכמים וכו׳ ר״ש פליג את״ק דלעיל דאמר קושרים נימא במקדש, וסבר דאין קושרים נימת כנור שנפסקה אלא בעניבה שהיא אסורה משום שבות בלבד וא״א שיבא בה לידי חיובא דאורייתא, אבל לא קושרין בקשר שאפשר לבא בו לידי חיובא דאורייתא ואמר ליה ר״ש לת״ק, אל תתמה עלי שאני מחמיר כאן וגבי תחומין אני מיקל טפי ואומר שאפילו יצא חוץ לתחום ט״ו אמה יכנס, דגבי תחומין משלך נתנו לך, משום דידעינן שאותם ט״ו אמה אינם חוץ לתחום, שמודדי התחומין הקובעין סימנין בסוף התחום קים לן בגווייהו שאין קובעין התחום בסוף אלפים ממש אלא כונסין לתוך התחום מפני הטועין שאין מכירין הסימן ופעמים יוצאים להלן ממנו מעט וחוזרין, ומשום הכי אני מיקל בתחומים, אבל לקשור נימא במקדש שלא התירו במקדש אלא איסור שבות לא חיובא דאורייתא, אני מחמיר ואומר דדוקא עניבה שיש בה איסור שבות התירו, אבל לקשור קשר ממש שפעמים יש בו חיובא דאורייתא לא. ואין הלכה כרבי שמעון:
בהמיינו – with his belt and even though it ritually defiles his belt which is holy, this is preferable so that the defilement is not detained in the Temple courtyard to go to search after a pair of wooden tongs and that his hands didn’t come in contact with it so that the Kohen himself would not be defiled. Therefore, with his girdle he grabs it that he didn’t touch it and the unclean reptile does not defile through carrying and the belt which is ritually defiled by the unclean reptile does not defile the Kohen when he holds it for the belt is first level of Levitical defilement, but a person and utensils do not receive defilement other than from the original or direct causes of Levitical defilement.
שלא לרבות את הטומאה – to ritually defile a pure belt and it is appropriate for him to detain it there and to go after a pair of tongs rather than increase the defilement. And the Halakha is according to Rabbi Yehuda.
מהיכן מוציאין אותו – on the Sabbath.
מן ההיכל ומן האולם – but if it is found in the Temple courtyard, cover it with a large pot and leave it there until it gets dark.
כל מקום שחייבין על זדונו כרת – if he would enter it in a state of ritual defilement into the Temple courtyard, they remove him from there and all the other places they cover it with a large pot, a copper pot.
ושאר כל המקומות כופין עליו פסכתר – The Aramaic translation of his pots is his pots to cover it until it gets dark, and the Halakha is according to Rabbi Akiva.
ר"ש אומר מקום שהתירו – Rabbi Shimon disputes the first Tanna/teacher of above (i.e., Mishnah 13) who said that we tie a string in the Temple and he holds that we do not tie a chord of harp that broke other than fastening with a loop (i.e., not making a knot) which is forbidden because only because of being an activity that the Rabbis forbade as not being in harmony with the observances of the day/Sh’vut. But it is impossible that it would come through it to an obligation from the Torah, but we don’t tie with a knot, for it is possible that it would come through it to an obligation from the Torah, and Rabbi Shimon says to the first Tanna/teacher: do not be amazed at me that I am stringent here and regarding Sabbath limits, I am more lenient. For I saw, that even if he went fifteen cubits outside the Sabbath limit, he can enter. For concerning Sabbath limits, they (i.e., the Sages) gave to you what is yours because they knew that those fifteen cubits are not outside of the Sabbath limits for those who measure the Sabbath limits establish fixed markers at the end of the limit, it is established regarding them that they don’t fix the limit at the end of two-thousand exactly, but rather enter into the limit because of those who err who don’t recognize the sign/symbol and sometimes they go out further than it a little bit and then return. For that reason, I am lenient with the Sabbath limits. But to tie a cord in the Temple which they did not permit in the Temple, other than a prohibition of Sh’vut/forbidding something as not being in harmony with the observance of the day of Shabbat which is not a Torah obligation I am strict and say that specifically fastening with a loop (i.e., not making a knot) which has the prohibition of not being in harmony with the observance of the day of Shabbat, but not to make an actual [permanent] knot, for sometimes there is an obligation from the Torah. But the Halakha is not according to Rabbi Shimon.