Mishnayos Shabbos Perek 7 Mishnah 2
Change text layout:
שבת פרק ז׳ משנה ב׳
This fundamental mishna enumerates those who perform the primary categories of labor prohibited on Shabbat, which number forty-less-one. They are grouped in accordance with their function: One who sows, and one who plows, and one who reaps, and one who gathers sheaves into a pile, and one who threshes, removing the kernel from the husk, and one who winnows threshed grain in the wind, and one who selects the inedible waste from the edible, and one who grinds, and one who sifts the flour in a sieve, and one who kneads dough, and one who bakes. Additional primary categories of prohibited labor are the following: One who shears wool, and one who whitens it, and one who combs the fleece and straightens it, and one who dyes it, and one who spins the wool, and one who stretches the threads of the warp in the loom, and one who constructs two meshes, tying the threads of the warp to the base of the loom, and one who weaves two threads, and one who severs two threads for constructive purposes, and one who ties a knot, and one who unties a knot, and one who sews two stitches with a needle, as well as one who tears a fabric in order to sew two stitches. One who traps a deer, or any living creature, and one who slaughters it, and one who flays it, and one who salts its hide, a step in the tanning process, and one who tans its hide, and one who smooths it, removing hairs and veins, and one who cuts it into measured parts. One who writes two letters and one who erases in order to write two letters. One who builds a structure, and one who dismantles it, one who extinguishes a fire, and one who kindles a fire. One who strikes a blow with a hammer to complete the production process of a vessel (Rabbeinu Ḥananel), and one who carries out an object from domain to domain. All these are primary categories of labor, and they number forty-less-one.
אֲבוֹת מְלָאכוֹת אַרְבָּעִים חָסֵר אֶחָת. הַזּוֹרֵעַ. וְהַחוֹרֵשׁ. וְהַקּוֹצֵר. וְהַמְעַמֵּר. הַדָּשׁ. וְהַזּוֹרֶה. הַבּוֹרֵר. הַטּוֹחֵן. וְהַמְרַקֵּד. וְהַלָּשׁ. וְהָאוֹפֶה. הַגּוֹזֵז אֶת הַצֶּמֶר. הַמְלַבְּנוֹ. וְהַמְנַפְּצוֹ. וְהַצּוֹבְעוֹ. וְהַטּוֹוֶה. וְהַמֵּסֵךְ. וְהָעוֹשֶׂה שְׁנֵי בָתֵּי נִירִין. וְהָאוֹרֵג שְׁנֵי חוּטִין. וְהַפּוֹצֵעַ שְׁנֵי חוּטִין. הַקּוֹשֵׁר. וְהַמַּתִּיר. וְהַתּוֹפֵר שְׁתֵּי תְפִירוֹת. הַקּוֹרֵעַ עַל מְנָת לִתְפֹּר שְׁתֵּי תְפִירוֹת. הַצָּד צְבִי. הַשּׁוֹחֲטוֹ. וְהַמַּפְשִׁיטוֹ. הַמּוֹלְחוֹ, וְהַמְעַבֵּד אֶת עוֹרוֹ. וְהַמּוֹחֲקוֹ. וְהַמְחַתְּכוֹ. הַכּוֹתֵב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת. וְהַמּוֹחֵק עַל מְנָת לִכְתֹּב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת. הַבּוֹנֶה. וְהַסּוֹתֵר. הַמְכַבֶּה. וְהַמַּבְעִיר. הַמַּכֶּה בַפַּטִּישׁ. הַמּוֹצִיא מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת. הֲרֵי אֵלּוּ אֲבוֹת מְלָאכוֹת אַרְבָּעִים חָסֵר אֶחָת:
Bartenura
הזורע החורש. הא דלא תנא החורש ברישא והדר הזורע כדרך כל הארץ, לאשמועינן שאם היה קרקע קשה וחרשו וזרעו ואחר כך חזר וחרשו מחייב אחרישה שנייה משום חורש:
הקוצר. בזרעים, והמלקט באילנות, חייב משום קוצר:
המעמר. אוסף זרעים תלושים וצוברם אל מקום אחד:
הזורה. ברחת לרוח:
הבורר. פסולת, בידיו או בכברה:
והמרקד. בנפה, ואע״ג דהני כולהו חדא נינהו דלהפריש פסולת מתוך אוכל נעשו שלשתן, משום דשלשתן הוו במשכן אף על גב דדמו להדדי חשיב להו כל חדא באנפי נפשה. א״נ לפי שאינן בבת אחת אלא זה אחר זה:
האופה. לא הויא במשכן, דאין אפייה אלא בפת ופת לא שייכא במלאכת המשכן, אלא תנא סדורא דפת נקט, ומיהו מבשל שהוא מעין מלאכת אופה הוה במשכן, בסממנין של צבע תכלת וארגמן ותולעת שני. והמגיס בקדרה, והנותן כסוי ע״ג קדרה העומדת על האש, חייב משום מבשל, וכל הנך קמאי דחשיב במתניתין הזורע הקוצר הדש וכו׳, כולהו הוו בסממנין בצבע של מלאכת המשכן:
הגוזז צמר. וכל שאר מלאכותיה שייכי בצמר תכלת של מלאכת המשכן:
המלבנו. מכבסו בנהר:
המנפצו. חובטו בשבט א״נ סורקו במסרק:
המיסך. אורדי״ר בלע״ז:
בתי נירין. שנותן שני חוטין בתוך הבית ניר:
הפוצע. מסיר חוטי הערב מעל השתי או השתי מעל הערב, לצורך אריגה:
והקושר והמתיר. שכן צדי חלזון שממנו עושין התכלת קושרין ומתירין, שפעמים צריך ליטול חוטין מרשת זו להוסיף על זו, ומתיר מכאן וקושר כאן:
והתופר וקורע. נמי הוי ביריעות, שכן יריעה שאכלה עש ונקבה בו נקב קטן ועגול צריך לקרוע למטה ולמעלה את הנקב שלא תהא התפירה עשויה קמטין קמטין:
והתופר שתי תפירות. והוא שקשרן, דאי לא קשרן לא קיימי. ומחייב תרתי משום קושר ומשום תופר:
הצד צבי. וכל מלאכת עורו נוהגת בתחשים בעורותיהן:
המולחו והמעבדו. בגמרא מקשה דהיינו מולח היינו מעבד, אלא אפיק חד מינייהו ועייל שרטוט במקומו, שמשרטט מאבות מלאכות הוא:
הממחקו. מגרד שערו:
מחתכו. מקציעו ומחתכו לרצועות וסנדלים:
וכותב ומוחק. הוו במשכן, שכן רושמים בקרשים לידע איזה בן זוגו וכותב אות בזה ואות בזה, ופעמים שטעה ומוחק:
מכבה ומבעיר. באש שתחת דוד הסממנין:
מכה בפטיש. הוא גמר מלאכה, שכן אומן מכה בסדן בגמר מלאכה, ואין מכה בפטיש חייב אלא בגמר מלאכה. ומנינא דרישא דמנה אבות מלאכות ארבעים חסר אחת, אף על גב דהדר חשיב להו חדא חדא, אתא לאשמעינן דאפילו עביד אינש כל מלאכות שבעולם בשבת אחת, בהעלם אחת, אי אפשר שיתחייב יותר מארבעים חטאות, דכולהו שאר מלאכות תולדות להנך אבות, ואשתכח דעביד אב ותולדה דיליה ולא מחייב אלא חדא:
הזורע החורש - the fact that “ploughing” is not taught at the beginning and the Mishnah and afterwards “sowing” like the way of the whole world is to inform us that if the land was hard and they ploughed and then sewed and then afterwards ploughed, he is liable for the second ploughing because of “ploughing.”
הקוצר – seeds and one gleans/harvests the trees, he is liable because of “reaping.” (Tractate Shabbat 73 b).
המעמר – collecting detached seeds and collects them in one place.
הזורה – passing through to the wind.
הבורר – the refuse in his hand or in the basket used as a sieve.
והמרקד – in a winnow/sieve, and even though that they are similar to each other, each one is considered separately; alternatively, they are not at the same time, but rather one after another.
והאופה – there was no [baking] in the Tabernacle for there is no baking other than with bread and bread does not belong in the labors of the Tabernacle but rather, it (i.e., the Mishnah) taught that the arrangement of bread was taken; however, cooking which is considered like the [forbidden] labor of baking was in the Tabernacle with the spices of the color of bluish, purple-dye and scarlet-dyed. If he stirs the pot and places a covering on top of the pot that is standing on the fire, he is liable because of [the prohibition of] cooking and all of these above are considered in our Mishnah: “One who sews, ploughs, threshes, etc., all of these are with spices of color in the building of the Tabernacle.
הגוזז צמר – and all the rest of these labors belong with wool of blue of the labors of the Tabernacle.
המלבנו – laundering it in the river.
המנפצו – beat it with a rod; alternatively, comb it with a comb.
המיסך - “ordir” in the foreign language.
בתי נירין - takes two threads in the midst of the portion of the web produed by pasing the spool with the woof across the warp.
הפוצע – he removes the threads of the woof that are above the warp, or the warp that are above the woof for the purpose of weaving.
והקושר והמתיר – for such are the sides of the snail for from it they produce the bluish-dye, they tie and untie for sometimes it is necessary to take threads from this net to add on to the other and untie from here and tie there.
והתופר – and tearing also that are in the curtain for a curtain that a moth ate and made a small and round hole must tear downwards and upwards so that the sewing of the hole does not have wrinkles/folds.
והתופר שתי תפירות – that he tied them up, for had he not tied them, they would not exist and he would be liable for [violating] two [principal forms of labor] because of tying and because of sewing.
הצד צבי – and all of the labors concerning its hides apply which were used to cover the Tabernacle.
המולחו והמעבדו – The Gemara (Tractate Shabbat 75b) that salting the skin is the same as curing the skin, but they exclude one of them and place marking lines in its place, for placing marking lines is one of the primary prohibited forms of labor.
הממחקו – to scrape his hair.
מחתכו – to trim and cut straps and sandals.
וכותב ומוחק – they were in the Tabernacle that they would mark on boards to know which would be its pair and he would write a letter on this one and a letter one that one and sometimes he would err and erase it.
מכבה ומבעיר – with fire that was under the symbols of the scholars.
מכה בפטיש – the completion of work for so the artisan strikes the block with the completion of the work and the striking with a hammer is not liable until the end of the work [has been reached]. But the number of the first teacher of the Mishnah who counts primary forms of work as forty minus one, even though he returns and considers each one individually comes to teach us that even if a person did all the work in the world on one Shabbat in one act of forgetfulness, it is impossible that he would be liable for more than forty sin-offerings for all of them the rest of the labors are derivatives to these primary forms of work and it is found that he performs a primary form of work and its derivative and is not liable for anything other than one.