Mishnayos Shabbos Perek 6 Mishnah 5
Change text layout:
שבת פרק ו׳ משנה ה׳
The mishna continues to discuss those items with which it is permitted to go out and those items with which it is prohibited to go out on Shabbat. A woman may go out with strands of hair that she put on her head, whether they are from her own hair that she made into a wig, or whether they are from the hair of another, or whether they are from the hair of an animal. And a woman may go out with an ornament called totefet, and with sarvitin when they are sewn and will not fall. She may go out on Shabbat with a woolen cap or with a wig to the courtyard, although not to the public domain. And likewise she may go out with a cloth that is in her ear, and with a cloth in her sandal, and with a cloth that she placed due to her menstrual status. She may go out on Shabbat with pepper, or with a grain of salt, or anything placed in her mouth for healing or for preventing bad odor, as long as she does not put these objects in her mouth for the first time on Shabbat. And if it fell out she may not replace it. A false tooth as well as (Ramban) a gold tooth, Rabbi Yehuda HaNasi permits going out with it, and the Rabbis prohibit doing so.
יוֹצְאָה אִשָּׁה בְחוּטֵי שֵׂעָר, בֵּין מִשֶּׁלָּהּ בֵּין מִשֶּׁל חֲבֶרְתָּהּ בֵּין מִשֶּׁל בְּהֵמָה, וּבְטֹטֶפֶת וּבְסַנְבּוּטִין בִּזְמַן שֶׁהֵן תְּפוּרִין. בְּכָבוּל וּבְפֵאָה נָכְרִית לֶחָצֵר. בְּמוֹךְ שֶׁבְּאָזְנָהּ וּבְמוֹךְ שֶׁבְּסַנְדָּלָהּ וּבְמוֹךְ שֶׁהִתְקִינָה לְנִדָּתָהּ. בְּפִלְפֵּל וּבְגַרְגִּיר מֶלַח וּבְכָל דָּבָר שֶׁתִּתֵּן לְתוֹךְ פִּיהָ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא תִתֵּן לְכַתְּחִלָּה בְשַׁבָּת. וְאִם נָפַל, לֹא תַחֲזִיר. שֵׁן תּוֹתֶבֶת וְשֵׁן שֶׁל זָהָב, רַבִּי מַתִּיר, וַחֲכָמִים אוֹסְרִים:
Bartenura
חוטי שער. שער תלוש שעשתה אותו כמין חוטין וקולעת בהן שערה, או אפילו קשרה אותן על פדחתה קשר מהודק, יוצאה בהן, דלא דמי לחוטי צמר וחוטי פשתן דלעיל, לפי שהמים נכנסים בהם, ואי מתרמיא לה טבילה אינה צריכה שתתירם ולא אתיא לאתויינהו:
בין משלה בין משל חברתה בין משל בהמה. צריכי, דאי תנא משלה משום דלא מאיס לה אבל חברתה דמאיס לה אימא ניחוש דלמא שלפא להו ואתיא לאתויינהו, ואי תנא של חברתה משום דבת מינה היא לא מינכר ולא מחייכי עלה ומשום הכי ליכא למיחש דלמא שלפא ואתיא לאתוייה, אבל דבהמה דלאו בת מינה היא ומינכר אימא ניחוש דלמא שלפא לה ואתיא לאתוייה, צריכא:
בזמן שהן תפורין. לשבכה שבראשה, דתו לא שלפא להו לאחויי:
לחצר. אכבול ואפאה נכרית קאי, דאסרוה לעיל למיפק ביה לרשות הרבים, והשתא אשמעינן דלחצר מותר:
פאה נכרית. אשה שאין לה רוב שער, לוקחת שער נשים אחרות ומשימה בראשה ונראה כאילו הוא שערה:
במוך שבאזניה. שנותנת לבלוע ליחה של צואת האזן:
שבסנדלה. שלא יזיק הסנדל לכף רגלה:
לנדתה. באותו מקום שיבלע בו הדם ולא יטנף בגדיה, ואע״פ שאינו קשור, דאי נפל לא אתיא לאתויי מפני מאיסותו. אבל מוך שבאזנה ושבסנדלה לא תצא בו אא״כ קשור ומהודק:
בפלפל. שנותנת בפיה מפני ריח הפה:
ובגרגיר מלח. שנותנת לרפואת חולי השינים:
שן תותבת. נושבת בלחיים במקום השן שנפל לה:
ושן של זהב. שן שנשתנה מראיתו מחמת עפוש, מכסה אותו בזהב:
רבי מתיר. לצאת בה דלא שלפה ומחויא, שלא לגלות מומה:
וחכמים אוסרים. כיון שהוא משונה משאר שיניה, דלמא מחייכי עלה ושלפא לה ואתיא לאתוייה. והלכה כחכמים:
חוטי שער – detached hair that she made it like bands and she plaits/twists in them her hair or even ties them on her forehead a fastened tie, she goes out with them for they are not similar to bands of wool or bands of flax from above, because the water enters into them and if she happens to have a ritual immersion, she does not need to be afraid nor come to carry them.
בין משלה בין משל חברתה בין משל בהמה – it is necessary [to teach all three of them] for if it (i.e., the Mishnah) had only taught “of her own,” because it is not detestable, but of another’s [hair] which is detestable to her, I might say, that we should fear lest she loosen them and carry them; for if it (i.e., the Mishnah) had taught “of another’s,” because it is like her the same class or size, it would not be recognized and would not laugh at her, and because of this, there is nothing to suspect lest she loosen it and carry it, but “of an animal’s” which is not of the same class or size, and because it is recognized, I might suspect perhaps she took it off and carried it, hence, it is necessary [to teach all three].
בזמן שהן תפורין – to weave into her hair for furthermore, she will not loosen them to carry them.
לחצר – it is referring to a hair-net and a wig, for she is forbidden to get up and go out with it to the public domain, and now we learn that to the courtyard, it is permitted.
פאה נכרית – a woman who lacks a lot of hair takes the hair of other women and places it on her head, and she appears as if it is her hair.
במוך שבאזנה – that she puts in to absorb her moisture/secretion of the pus of the ear.
שבסנדלה – so that the shoe will not damage the heel of her foot.
לנדתה – in the same place that will absorb the blood and not soil her clothing, and even though it is not tied, if it falls, she will not come to carry because of his detestability, but the wool that is in her ear and/or that is in her shoe, she will not go out other than if it is tied and fastened.
בפלפל – that she places in her mouth because of the odor of the mouth.
ובגרגיר מלח – that she places for healing the illness of the teeth.
שן תותבת – it rests in her jaw in the place of the tooth that fell out.
ושן של זהב – a tooth that changed its appearance on account of decay, they cover it with gold.
רבי מתיר – to go out with it for she will not loose it and carry it, in order to not reveal her defect.
וחכמים אוסרים – because it is different from the rest of her teeth, lest she laugh about it and loosens it and comes to carry it. And the Halakha is according to the Sages.