Mishnayos Shabbos Perek 6 Mishnah 1
Change text layout:
שבת פרק ו׳ משנה א׳
The mishna lists items that a woman may or may not carry into, or wear in the public domain on Shabbat. This depends the particular object is considered an ornament, which she may wear, or merely a burden for the woman, which she may not. Even if it is considered an ornament, there is still concern that she might remove it and carry it in her hand in the public domain, which is prohibited by Torah law.
With what items may a woman go out into the public domain on Shabbat and with what items may she not go out? A woman may neither go out with strings of wool, nor with strings of flax, nor with strips of any other materials that a woman braids in the hair of her head. And a woman may not immerse in a ritual bath with them in her hair until she loosens them. When the strings or strips are tight, the water cannot reach her hair unobstructed, invalidating her immersion. And, likewise, a woman may neither go out with the ornament called totefet, nor with sarvitin that are not sewn into her head covering, nor with a kavul into the public domain. And, likewise, a woman may neither go out with a city of gold ornament, nor with a katla ornament, nor with nose rings, nor with a ring that has no seal on it, nor with a needle that is not perforated, which are merely for decorative purposes. And if she unwittingly went out wearing any of these, she is not liable to bring a sin-offering. According to Torah law, a woman is permitted to go out into the public domain wearing ornaments. However, the Sages decreed that a woman may not go out wearing certain ornaments, lest she remove them to show them to another and inadvertently carry them four cubits in the public domain.
בַּמֶּה אִשָּׁה יוֹצְאָה וּבַמָּה אֵינָהּ יוֹצְאָה. לֹא תֵצֵא אִשָּׁה לֹא בְחוּטֵי צֶמֶר וְלֹא בְחוּטֵי פִשְׁתָּן וְלֹא בִרְצוּעוֹת שֶׁבְּרֹאשָׁהּ. וְלֹא תִטְבֹּל בָּהֶן עַד שֶׁתְּרַפֵּם. וְלֹא בְטֹטֶפֶת וְלֹא בְסַנְבּוּטִין בִּזְמַן שֶׁאֵינָן תְּפוּרִין. וְלֹא בְכָבוּל לִרְשׁוּת הָרַבִּים. וְלֹא בְעִיר שֶׁל זָהָב, וְלֹא בְקַטְלָא, וְלֹא בִנְזָמִים, וְלֹא בְטַבַּעַת שֶׁאֵין עָלֶיהָ חוֹתָם, וְלֹא בְמַחַט שֶׁאֵינָהּ נְקוּבָה. וְאִם יָצָאת, אֵינָהּ חַיֶּבֶת חַטָּאת:
Bartenura
במה אשה. שבראשה. אכולהו קאי אחוטי צמר ופשתן ורצועה שמקלעת בהן שער שבראשה, ומה טעם לא תצא בהם בשבת מפני שאמרו חכמים בחול לא תטבול בהם עד שתרפם, לפיכך בשבת לא תצא בהם דלמא מתרמיא לה טבילה של מצוה ושריא להו ואתיא לאתויינהו ארבע אמות ברשות הרבים:
עד שתרפם. שתתירם קצת שיהיו רפויין ויכנסו המים ביניהם שלא יהיו חוצצים בטבילה:
בטוטפת. ציץ שקושרין על המצח מאזן לאזן:
סנבוטין. תלויין בטוטפת ובאין על הצדעים עד הלחיים. עניות עושות אותן של מיני צבעונין, עשירות עושות אותן של כסף ושל זהב. ומתוך שחשובין הן חיישינן דלמא שלפא ומחוייא לחברתה:
בזמן שאינן תפורין. בשבכה שבראשה, אבל תפורים ליכא למיחש לאחויי, שאינה נוטלת השבכה מראשה ברשות הרבים שהרי היא מגלה שערה:
בכבול. חתיכה של בגד כמו מצנפת קטנה שקושרין אותה על המצח ונותנין הציץ עליה כדי שלא יזיק הציץ במצח, ופעמים שהאשה מתקשטת בו בלא ציץ:
לרשות הרבים. אבל לחצר שרי. וכל הנזכר למעלה אסורים אף בחצר, דגזור בהו שלא תתקשט בשבת כלל לא בחצר ולא ברשות הרבים, ובכבול התירו, שלא לאסור את כל תכשיטיה ותתגנה על בעלה. ורמב״ם פירש דלרשות הרבים קאי אכולהו תכשיטין האמורין במתניתין דכולהו לא אסירי אלא גזירה שמא תעבירם האשה ד׳ אמות ברשות הרבים:
עיר של זהב. עטרת זהב עשויה כמין עיר צורת ירושלים:
ולא בקטלא. תכשיט שנתון בצואר בדוחק והאשה חונקת עצמה בו כדי שתראה בעלת בשר, ובערבי מכנק״א:
ולא בנזמים. נזמי האף, אבל נזמי האזן יוצאין בהם:
חותם. צורה לחתום בה אגרות או כל דבר סתר, ואע״ג דתכשיט הוא לה אסור, דלמא שלפא ומחויא, אבל יש עליה חותם דלאו תכשיט הוא לה אמרינן לקמן דחייבת חטאת, ואע״פ שמוציאתו באצבעה דרך מלבוש, לפי שפעמים שהבעל מסיר אותו מאצבעו ונותן אותו לאשתו להצניעו והיא נותנתו באצבעה והולכת בו, ונמצא שדרך הוצאתו בכך. וכן טבעת שאין עליה חותם דלא הוי תכשיט לאיש, חייב חטאת אע״פ שמוציאו באצבעו דרך מלבוש, שפעמים שהאשה נותנתו לו שיוליכנו לאומן והוא מוציאו באצבעו:
ואם יצאת. האשה בכל הנך דאסרינן עד הכא במתניתין אינה חייבת חטאת, דכולהו תכשיטין נינהו ורבנן הוא דגזור בהו דלמא שלפא ומחויא:
במה אשה. שבראשה – it refers to all with threads of wool and flax and a strap that plaits/twists on them the hair of her head. And what is the reason that she should not go out with them on the Sabbath? Because the Sages stated that she should not immerse in them on weekdays until they become weak/decay, therefore on the Sabbath, she should not go out in them lest perhaps she remove it when she is engaging in the commanded ritual immersion and unties them and comes to carry them four cubits in the public domain
עד שתרפם – to permeate/penetrate them a bit and that they would be softened and that water could enter between them so that they would not leave a space between the partitions during the ritual immersion.
בטוטפת – a fringe that they tie on the forehead from ear to ear.
סנבוטין – hanging on the forehead ornament and comes on the temples until the jaw. Poor women make them of kinds of colors/dyed stuff; the rich make them of silver or gold and because they are important, they suspect lest they loosen and point to its neighbor.
בזמן שאינן תפורין – with her head-dress on her head but if they are sewn on, one doesn’t have to fear to include it for one does not take the head-dress/netting from her head in the public domain, for she would reveal her hair.
בכבול – a piece of cloth like a small turban that we tie on the forehead and place the fringe on it so that one would not damage the fringe on the forehead, but sometimes the woman is decorated with it without the fringe.
לרה"ר – but to the courtyard, it is permitted, and everything mentioned above is prohibited, even in the courtyard, for they decreed concerning this that a woman should not decorate herself on Shabbat at all, neither in the courtyard nor in the public domain, but the hair-net they permitted so as to not prohibit all of her ornaments and become repulsive to her husband. But Maimonides explained that the public domain refers to all of the ornaments that are mentioned in our Mishnah and all of them are not forbidden but as a decree lest a woman bring them four cubits within the public domain.
עיר של זהב – a golden crown made like the shape of Jerusalem.
ולא בקטלא - an ornament that is placed on the neck in an emergency and a woman chokes herself with it in order that she shows that she shows her flesh, and in Arabic, “Makneka.”
ולא בנזמים – nose-rings, but earrings, one can out with them.
חותם – a form to seal letters or any secret thing and even though it is an ornament, it is forbidden lest she loosen it and point it out but if it has a seal, it is not an ornament for her, we say further on that she is liable for a sin-offering and even though she brings it out with her finger in the manner of clothing, because sometimes the husband removes it from his finger and gives it to his wife to hide it and she puts it on her finger and walks with it, and it is found that in the manner of removing it and similarly a ring that has no seal on it that is not an ornament for a man for it is not an ornament for a man, he would be liable for a sin-offering even though he removes it from his finger in the manner of clothing, for sometimes a woman will give it to him that he would take it to an artisan and he removes it with his finger.
ואם יצאת - if a woman went out with all of these that we forbid until here in our Mishnah, she is not liable for a sin-offering for all of these are ornaments and the Rabbis are the ones who decreed lest she loosen it and show it.