Mishnah.org Logo

Mishnayos Orlah Perek 3 Mishnah 9

ערלה פרק ג׳ משנה ט׳

9

Doubtful orlah: in the land of Israel is prohibited, in Syria is permitted, and outside the land one may go down and purchase [from a non-Israelite] as long as he has not seen him gathering it. A vineyard planted with vegetables [which are kilayim], and they [the vegetables] are sold outside of it: in the land of Israel these are prohibited, and in Syria they are permitted; outside the land one may go down and purchase them as long as he does not gather [them] with [one’s own] hand. New [produce] is prohibited by the Torah in all places. And orlah is a halachah. And kilayim are an enactment of the scribes.

סְפֵק עָרְלָה, בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אָסוּר, וּבְסוּרְיָא מֻתָּר, וּבְחוּצָה לָאָרֶץ יוֹרֵד וְלוֹקֵחַ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִרְאֶנּוּ לוֹקֵט. כֶּרֶם נָטוּעַ יָרָק, וְיָרָק נִמְכָּר חוּצָה לוֹ, בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אָסוּר, וּבְסוּרְיָא מֻתָּר, וּבְחוּצָה לָאָרֶץ יוֹרֵד וְלוֹקֵט, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִלְקֹט בַּיָּד. הֶחָדָשׁ, אָסוּר מִן הַתּוֹרָה בְּכָל מָקוֹם. וְהָעָרְלָה, הֲלָכָה. וְהַכִּלְאַיִם, מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים:

ט׳
Bartenura

ספק ערלה – such as an idolater who has plants of Orlah in his garden, and in his hand are fruit and it is not known if they are of Orlah or something older (i.e., past the fourth year).

בארץ ישראל – that it is doubtfully from the Torah, for stringency.

בסוריא מותר – because it is the conquest of an individual (i.e., David – and not a national conquest – so as to give the land the sacred character of the land of Israel – see Talmud Gittin 8b), and they were stringent with it somewhat.

ובחוצה לארץ יורד ולוקט – in the midst of the garden and he purchases from the idolater from that which he harvested already, just as long as he doesn’t see him harvesting.

ובחו"ל יורד ולוקט – the idolater goes down and harvests in the presence of the Israelite, and the Israelite purchases it from him, as long is the Israelite does not harvest it by [his own] hand.

בכל מקום – and even in the Diaspora, as it is written (Leviticus 23:14 – though the text itself has a printing error in listing chapter 24): “You shall eat no bread or parched grain or fresh ears…in all your settlements.”

והערלה הלכה – a usage dating from Moses as delivered from Sinai/a traditional interpretation of a written law, that it is forbidden outside the Land [of Israel] and nevertheless if there is a doubt [regarding it], it is permitted, for such was stated that a usage dating from Moses as delivered from Sinai, that a doubt regarding it will be permitted outside the Land [of Israel].

והכלאים מדברי סופרים – especially mixed seeds from the vineyard, since in the Land [of Israel] they are strict and prohibit [deriving from it] benefit from the Torah; outside the Land [of Israel], the Rabbis decreed regarding this. But mixed seeds that are in the Land [of Israel] they permitted in deriving benefit; outside the Land [of Israel] the Rabbis did not decree regarding them. But the grafting of the tree is forbidden outside the Land [of Israel] from the Torah, as it is written (Leviticus 19:19): “[You shall observe My laws.] You shall not let your cattle mate with a different kind; you shall not sow your field with two kinds of seed.” Just as your cattle with mating, so your seed with grafting; just as your cattle whether in the Land [of Israel] or outside the Land [of Israel], even your field with regard to grafting, whether in the Land [of Israel] or outside the Land [of Israel].

ספק ערלה. כגון עובד כוכבים שיש לו נטיעות של ערלה בגינתו, ובידו פירות ואין ידוע אם משל ערלה אם משל זקנה:

בארץ ישראל. דהוי ספיקא דאורייתא לחומרא:

ובסוריא מותר. דכבוש יחיד הוא ולאו שמיה כבוש והחמירו בו קצת:

ובחוצה לארץ יורד ולוקח. בתוך הגינה וקונה מן העובד כוכבים מאותם שליקט כבר, ובלבד שלא יראנו לוקט:

ובחו״ל יורד ולוקט. העובד כוכבים יורד ולוקט בפני הישראל וישראל קונה ממנו, ובלבד שלא ילקוט ישראל ביד:

בכל מקום. ואפילו בחו״ל, דכתיב (ויקרא כ״ג:י״ד) ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו וגו׳ בכל מושבותיכם:

והערלה הלכה. למשה מסיני שאסור בחו״ל, ואעפ״כ ספקה מותר, שכך נאמרה ההלכה למשה בסיני שיהיה ספקה מותר בחו״ל:

והכלאים מדברי סופרים. דוקא כלאי הכרם כיון דבארץ חמירי ואסורים בהנאה מן התורה, בחו״ל גזרו בה רבנן אבל כלאי זרעים דבארץ שרו בהנאה, בחו״ל לא גזרו בהו רבנן. והרכבת האילן אסורה בחו״ל מן התורה, דכתיב (שם יט) בהמתך לא תרביע כלאים שדך לא תזרע כלאים מה בהמתך בהרבעה אף שדך בהרכבה ומה בהמתך בין בארץ בין בחו״ל אף שדך בהרכבה בין בארץ בין בחו״ל: