Mishnah.org Logo

Mishnayos Negaim Perek 1 Mishnah 5

נגעים פרק א׳ משנה ה׳

5

How does it lead to a leniency?If the nega had two white hairs and one white hair disappeared. If there were two white hairs and they turned black. If one hair was white and the other black and both turned black. If they were long and then they became short. If one was long and the other short and both became short. If a boil adjoined both hairs or one of them. If the boil surrounded both hairs or one of them. Or if they were separated from each other by a boil, the quick flesh of a boil, a burning, or the quick flesh of a burning, or a white scurf. If it had undiscolored flesh and this undiscolored flesh disappeared. If it was square and then became round or elongated. If it was encompassed and then moved to the side. If it was united and then it was dispersed. Or a boil appeared and made its way into it. If it was encompassed, parted or lessened by a boil, the quick flesh of a boil, a burning, the quick flesh of a burning, or a white scurf; If it had a spreading and then the spreading disappeared; Or the first sign itself disappeared or was so lessened that both are less than the size of a split bean; Or if a boil, the quick flesh of a boil, a burning, the quick flesh of a burning, or a white scurf, formed a division between the first sign and the spreading Behold these lead to a leniency in the law.

כֵּיצַד לְהָקֵל. הָיָה בוֹ שֵׂעָר לָבָן וְהָלַךְ לוֹ שֵׂעָר לָבָן, הָיוּ לְבָנוֹת וְהִשְׁחִירוּ, אַחַת לְבָנָה וְאַחַת שְׁחוֹרָה, וְהִשְׁחִירוּ שְׁתֵּיהֶן, אֲרֻכּוֹת וְהִקְצִירוּ, אַחַת אֲרֻכָּה וְאַחַת קְצָרָה וְהִקְצִירוּ שְׁתֵּיהֶן, נִסְמַךְ הַשְּׁחִין לִשְׁתֵּיהֶן אוֹ לְאַחַת מֵהֶן, הִקִּיף הַשְּׁחִין לִשְׁתֵּיהֶן אוֹ לְאַחַת מֵהֶן, אוֹ חִלְּקָן הַשְּׁחִין וּמִחְיַת הַשְּׁחִין וְהַמִּכְוָה וּמִחְיַת הַמִּכְוָה וְהַבֹּהַק, הָיְתָה בוֹ מִחְיָה וְהָלְכָה לָהּ הַמִּחְיָה, הָיְתָה מְרֻבַּעַת וְנַעֲשֵׂית עֲגֻלָּה אוֹ אֲרֻכָּה, מְבֻצֶּרֶת וְנַעֲשֵׂית מִן הַצַּד, מְכֻנֶּסֶת וְנִתְפַּזְּרָה, וּבָא הַשְּׁחִין וְנִכְנַס בְּתוֹכָהּ. הִקִּיפָהּ, חִלְּקָהּ, אוֹ מִעֲטָהּ הַשְּׁחִין אוֹ מִחְיַת הַשְּׁחִין, וְהַמִּכְוָה וּמִחְיַת הַמִּכְוָה וְהַבֹּהַק, הָיָה בוֹ פִסְיוֹן וְהָלַךְ לוֹ פִסְיוֹן, אוֹ שֶׁהָלְכָה לָהּ הָאוֹם אוֹ שֶׁנִּתְמַעֲטָה וְאֵין בָּזֶה וּבָזֶה כַגְּרִיס, הַשְּׁחִין וּמִחְיַת הַשְּׁחִין וְהַמִּכְוָה וּמִחְיַת הַמִּכְוָה וְהַבֹּהַק חוֹלְקִין בֵּין הָאוֹם לַפִּסְיוֹן, הֲרֵי אֵלּוּ לְהָקֵל:

ה׳
Bartenura

היה בו שער לבן – on the Sabbath day. And if he (i.e., the Kohen) had seen him, he would have declared him to be a leper, but after the Sabbath, the white hair disappeared, and this is ruling leniently. But even though that he (i.e., the Kohen) declared him to be a leper on the Sabbath day, when it (i.e., the white hair) left him after the Sabbath, he would have declared him pure, nevertheless, he would have to bring a sacrifice, according to the law of a מצורע מוחלט/confirmed leper – who has been declared conclusively ritually impure by a Kohen (A confirmed leper must grow his hair long and rend his garments) who became healed, but now is exempt.

היו לבנות – alternatively, if his hair was white on the Sabbath day that he would have been designated to have been declared a confirmed leper, and on the morrow (i.e., Sunday), [his hair] blackened, this is ruling leniently.

אחת לבנה ואחת שחורה והשחירו שניהן – he just refers to it by the way/without specific reason, for here one cannot be lenient, and whether it was white [and turned black] or had been black all along, he is ritually pure. But subsidiary to this/on account of, [as] the concluding clause [of the Mishnah] is stringent (see Mishnah 6), it (i.e., the Mishnah) took this term as it teaches, "ולהבינו"/and they became white – in both [clauses].

ארוכות – his hair was [long] on the Sabbath day in order to cut it with scissors, that is the measure of defilement. On the morrow, they will be shortened, which is to be lenient.

אחת ארוכה ואחת קצרה – he just refers to it by the way/without specific reason, for either way (i.e., whether is hair is short or long) is a pure. But on account of the concluding clause [of the Mishnah] that is to be stringent (see Mishnah 6), it (i.e., the Mishnah) took the phrase and taught: "והאריכו"/and they became longer, in both [clauses].

נסמך השחין (if the inflammation/boil was attached) – to two hairs, after the Sabbath, but on the Sabbath he did not have a boil/inflammation on it, for had he (i.e., the Kohen) seen it on the Sabbath, he would declare him to be a leper on account of the white hairs that are within the bright white spot on the skin/בהרת, and now after the Sabbath when the boil comes and is attached to the two of them (i.e., hairs) or to one of them, is not a sign of defilement.

הקיף השחין וכו' – or that the boil surrounded the two white hairs.

או לאחת מהן או חלקן השחין – that the boil comes of the raw flesh of the boil or the burnt spot on the skin or the raw flesh of the burnt spot on the skin or the white scurf/בוהק between each hair. All of these on Shabbat are not there but after Shabbat came (i.e., appeared), this is a leniency.

היתה בו מחיה (if there was in it raw flesh) – on the Sabbath, which is a sign of defilement, and it went away after the Sabbath. Alternatively, it was quadrilateral on the Sabbath, and he was worthy of being declared a leper, but after Shabbat it became round or long, that now it is not a sign of defilement. Alternatively, an eruption was surrounded with raw flesh in the middle of the bright white spot on the skin/בהרת, like a kind of a fortress of a city that sits in the middle of the city, and through this, he was worthy of being declared a leper, but after Shabbat, it was made from the side. Alternatively, it was gathered/collected like a lentil in one place, but after Shabbat, it scattered.

ובא השחין ונכנס לתוכו – meaning to say, that on Shabbat there was no boil there, but the raw flesh was a sign of defilement, and the boil came and entered into it.

הקיפה או חלקה או מיעטה – meaning to say, or that the boil didn’t come on the entire plague but only on a part of the raw flesh, and became diminished from being like a lentil.

השחין ומחית השחין המכוה ומחית המכוה והבהק (the boil, the raw flesh of the boil, the burning and the raw flesh of the burning and the white scurf/tetter) – all of these exist for being diminished, for the boil was lessened or the raw flesh of the boil, that is, that a membrane was made like the shell of the garlic. Or the burnt spot on the skin or the raw flesh of the burnt spot on the skin. All of these that on the Sabbath were not there, but after the Sabbath came. And similarly, the white scurf/בוהק, that on the Sabbath were from the four appearances [of plagues] and on the morrow (i.e., Sunday), it became white scurf and the raw flesh lessened, for boils and white scurf lessen the raw flesh, as is taught in Torat Kohanim (i.e., Sifra, the Midrash Halakha on Leviticus): “living flesh,” (see Leviticus 13:14: “But as soon as un-discolored flesh appears in it, he shall be impure”/"וביום הראות בו בשר חי יטמא"), but not boils; “living flesh,” but not white scurf.

היה לו פסיון (if he had the spreading of a leprous spot) – on Shabbat.

והלך לו הפסיון – after Shabbat, for what spread on Shabbat was gathered in on the morrow (i.e., Sunday).

או שהלכה האום (or that the original leprosy- substance had disappeared) – the essence of the plague is called the אום/original leprosy, the original leprosy had disappeared and there remained the leprous spot, or that the original leprosy substance had become reduced , and there isn’t between them like the size of a Cilician bean.

השחין ומחית השחין – meaning to say, alternatively, on Shabbat it spread but did not stop on Shabbat between the original leprosy substance and the leprous spot neither the boils nor the raw flesh of the boils nor the burnt spot on the skin nor the raw flesh of the skin nor the white scurf, but after the Sabbath, one of these stopped, this is its leniency.

היה בו שער לבן. ביום השבת. ואם היה רואהו היה מחליטו, ולאחר השבת הלך לו, הרי זה להקל. ואע״ג דאי נמי חלטו בשבת, כשהלך לו אחר השבת היה מטהרו, מכל מקום היה צריך להביא קרבן כדין מצורע מוחלט שנתרפא, ועכשיו פטור:

היו לבנות. אי נמי היו לבנות ביום השבת שהיה ראוי להחליטו, ולמחר השחירו, הרי זה להקל:

אחת לבנה ואחת שחורה והשחירו שתיהן. כדי נסבה, דאין כאן להקל, דבין כך ובין כך טהור. ואגב סיפא דלהחמיר נקט לה דקתני והלבינו שתיהן:

ארוכות. היו השערות ביום השבת כדי לקרוץ בזוג, דהיינו שיעור טומאה, ולמחר נתקצרו, היינו להקל:

אחת ארוכה ואחת קצרה. כדי נסבה, דבין כך ובין כך טהור. אלא אגב סיפא דלהחמיר נקט לה דקתני והאריכו שתיהן:

נסמך השחין. לשתי שערות, לאחר השבת, ובשבת לא היה בו שחין, דאילו בשבת ראהו היה מחליטו מחמת השערות לבנות שבתוך הבהרת, ועכשיו לאחר השבת שבא השחין ונסמך לשתיהן או לאחת מהן, אינן סימן טומאה:

הקיף השחין וכו׳ או שהקיף השחין לשתי השערות לבנות:

או לאחת מהן או חלקן השחין. שבא השחין או מחית השחין או המכוה או מחית המכוה או הבוהק בין שער לשער. כל הני דבשבת לא היו ולאחר שבת באו, הרי זה להקל:

היתה בו מחיה. בשבת, שהיא סימן טומאה, והלכה לה לאחר השבת. אי נמי היתה מרובעת בשבת, והיה ראוי להחליטו, ולאחר השבת נעשית עגולה או ארוכה דהשתא אינה סימן טומאה. אי נמי היתה מבוצרת המחיה בשבת באמצע הבהרת, כמין מבצר של עיר שיושב באמצע העיר, ומתוך כך היה ראוי להחליטו, ולאחר השבת נעשית מן הצד. אי נמי היתה בשבת מכונסת כעדשה במקום אחד, ולאחר השבת נתפזרה:

ובא השחין ונכנס לתוכה. כלומר בשבת לא היה שם שחין והיתה המחיה סימן טומאה, ובא השחין ונכנס לתוכה:

הקיפה או חלקה או מיעטה. כלומר, או שלא בא השחין על כל הנגע אלא על קצת המחיה, ופחתה מכעדשה:

השחין ומחית השחין המכוה ומחית המכוה והבהק. כל הני אמיעטה קיימו, שמיעטה השחין או מחית השחין, דהיינו שנעשה קרום כקליפת השום. או המכוה או מחית המכוה. כל הני שבשבת לא היו ולאחר השבת באו. וכן הבוהק שבשבת היו מארבעה מראות ונעשה בוהק למחרתו ומיעט המחיה, דשחין ובוהק ממעטין מחיה, כדתניא בתורת כהנים בשר חי ולא השחין, בשר חי ולא הבוהק:

היה בו פשיון. בשבת:

והלך לו הפשיון. לאחר השבת, דמה שפשה בשבת כנס למחרתו:

או שהלכה האום. עיקר הנגע נקרא אום. והלכה האום ונשאר הפשיון, או שנתמעטה האום ואין בין שניהם כגריס:

השחין ומחית השחין. כלומר, אי נמי בשבת פשה ולא היה מפסיק בשבת בין האום לפשיון לא שחין ולא מחית השחין ולא מכוה ולא מחית המכוה ולא בוהק, ולאחר השבת הפסיק אחד מאלו, הרי זה להקל: