Mishnayos Meilah Perek 5 Mishnah 3
Change text layout:
מעילה פרק ה׳ משנה ג׳
One is liable for misuse after misuse in consecrated items only in the case of an animal and in the case of service vessels.How so? If one rode upon a sacrificial animal, and another person came and rode upon that animal, and yet another came and rode upon it as well, all of them are liable for misuse of the animal. In the case of service vessels, if one drank from a gold cup, and another came and drank from that cup, and yet another individual came and drank from it, all of them are liable for misuse of the cup. If one removed wool from a sin offering, and another came and removed wool from that animal, and yet another person came and removed wool from it, all of them are liable for misuse of the animal. Rabbi Yehuda HaNasi says: With regard to any consecrated item that is not subject to redemption, there is liability for misuse after misuse with regard to it.
אֵין מוֹעֵל אַחַר מוֹעֵל בַּמֻּקְדָּשִׁין, אֶלָּא בְהֵמָה וּכְלֵי שָׁרֵת. כֵּיצַד. רָכַב עַל גַּבֵּי בְהֵמָה וּבָא חֲבֵרוֹ וְרָכַב וּבָא חֲבֵרוֹ וְרָכַב, שָׁתָה בְכוֹס שֶׁל זָהָב וּבָא חֲבֵרוֹ וְשָׁתָה וּבָא חֲבֵרוֹ וְשָׁתָה, תָּלַשׁ מִן הַחַטָּאת וּבָא חֲבֵרוֹ וְתָלַשׁ וּבָא חֲבֵרוֹ וְתָלַשׁ, כֻּלָּן מָעֲלוּ. רַבִּי אוֹמֵר, כֹּל שֶׁאֵין לוֹ פִדְיוֹן, יֶשׁ בּוֹ מוֹעֵל אַחַר מוֹעֵל:
Bartenura
במקודשין אלא בהמה וכלי שרת. בהמה תמימה, בהמת קדשי מזבח תמימה. דהני לאו לפדייה קיימי ולאו בני פגימה נינהו, שאפילו רכב אחד על גבי בהמה והכחישה או תלש מן צמרה, עדיין ראויה היא לקרבן, ויש בה מועל אחר מועל. וכן שתה אחד בכוס של זהב, אפילו אם פגמו ופחתו, כיון דקדוש[ת הגוף] הוא ולאו לפדיה קאי, ראוי הוא עדיין לשירות ויש בו מועל אחר מועל. אבל קדשי בדק הבית כגון בהמת קדשי בדק הבית, אין בהם מועל אחר מועל, משום דבני פדייה נינהו, וכיון שמעל בו אחד שהוציאו לחולין תו לית בה מעילה:
רבי אומר כל דבר. שאין לו פגם, שאינו נפסל, דהיינו כל דבר שאין לו פדיון כי הני דאמרן, אפילו פגמו יש בו מועל אחר מועל. ואיכא בין תנא קמא לרבי קדשי מזבח תמימים שנעשו בעלי מומים ועבר ושחטן קודם פדייה. רבי אומר יקברו, משום דבעו העמדה והערכה ולא אפשר דהא מתו, הלכך יקברו, וכיון דלא הוו תו בני פדייה יש בו מועל אחר מועל הנהנה מהן לאחר שחיטה. וחכמים אומרים יפדו, דלא בעו העמדה והערכה, וכיון דקדושת דמים נינהו אין בו מועל אחר מועל. והלכה כחכמים:
במקודשין אלא בבמה וכלי שרת – a pure animal/beast, a pure animal/beast that is of the Holy Things of the altar. For these don’t exist for the redemption and are not eligible for deterioration, for even if one person rode on the animal/beast and it became weak or he tore out [hair] from its wool, it is still worthy for sacrifice, but there is sacrilege after another sacrilege in it. And similarly, if one person drank from a golden cup, even if he caused it deterioration and it became worse, because it has the holiness [of the body], and does not refer to redemption, it is still appropriate for [Divine] service and there is in it one sacrilege after another. But the Holy Things of keeping the Temple in repair, as, for the example, the beasts/animals of the Holy Things of Temple repair, there is no religious sacrilege after religious sacrilege, because they are things that are redeemed, but because one person committed sacrilege with it when he removed it to unconsecrated use, furthermore, it lacks religious sacrilege.
רבי אומר כל דבר – that has no deterioration and is not disqualified, which is every thing that has no redemption, like those that we mentioned, even if he caused deterioration to it, there is sacrilege following sacrilege. But there is a distinction between the first Tanna/teacher and Rabbi [Judah the Prince], regarding the pure Holy things of the Altar that were made in them defects, and he transgressed and slaughtered them prior to redemption. Rabbi [Judah the Prince] states that they should be buried, because they required placement and appraisement and that is not possible because they died Therefore, they should be buried, for since they no longer are capable of being redeemable, there is sacrilege following sacrilege, when someone benefits from them after ritual slaughter (and he adds the issue of the dedication of wood to the altar, for according to him, their law is like a sacrifice). But the Sages say that they should be redeemed (see Talmud Meilah 19b and Tractate Menahot 106b), for they don’t require placement and appraisement, and si the holiness of these monies there is no religious sacrilege following religious sacrilege. And the Halakah is according to the Sages.