Mishnayos Chullin Perek 10 Mishnah 3
Change text layout:
חולין פרק י׳ משנה ג׳
With regard to a blemished firstborn animal, which one may slaughter and eat without being required to give the foreleg, jaw, and maw to the priest, that was intermingled with one hundred non-sacred animals, from which one is required to give those gifts, in a case when one hundred different people slaughter all of them, each slaughtering one animal, one exempts them all from giving the gifts, as each could claim that the animal that he slaughtered was the firstborn. If one person slaughtered them all, one exempts one of the animals for him. One who slaughters the animal of a priest for the priest or the animal of a gentile for the gentile is exempt from the obligation to give the gifts of the foreleg, the jaw, and the maw. And an Israelite who enters into partnership with a priest or a gentile must mark the animal to indicate that it is jointly owned and exempt from the obligation to give the gifts. And if a priest sold his animal to an Israelite and said: The animal is sold except for the gifts with it, the Israelite is exempt from the obligation to give the gifts, as they are not his. If the Israelite said to the one slaughtering the animal: Sell me the innards of a cow, and there were gifts included with it, i.e., the maw, the purchaser gives them to the priest and he does not deduct the value of the gifts from the money that he pays him. If he bought the innards from the slaughterer by weight, the purchaser gives the gifts, i.e., the maw, to the priest and deducts the value of the gifts from the money that he pays him.
בְּכוֹר שֶׁנִּתְעָרֵב בְּמֵאָה, בִּזְמַן שֶׁמֵּאָה שׁוֹחֲטִין אֶת כֻּלָּן, פּוֹטְרִין אֶת כֻּלָּן. אֶחָד שׁוֹחֵט אֶת כֻּלָּן, פּוֹטְרִין לוֹ אֶחָד. הַשּׁוֹחֵט לְכֹהֵן וּלְנָכְרִי, פָּטוּר מִן הַמַּתָּנוֹת. וְהַמִּשְׁתַּתֵּף עִמָּהֶן, צָרִיךְ שֶׁיִּרְשֹׁם. וְאִם אָמַר חוּץ מִן הַמַּתָּנוֹת, פָּטוּר מִן הַמַּתָּנוֹת. אָמַר, מְכֹר לִי בְנֵי מֵעֶיהָ שֶׁל פָּרָה, וְהָיוּ בָהֶן מַתָּנוֹת, נוֹתְנָן לְכֹהֵן וְאֵינוֹ מְנַכֶּה לוֹ מִן הַדָּמִים. לָקַח הֵימֶנּוּ בְמִשְׁקָל, נוֹתְנָן לְכֹהֵן וּמְנַכֶּה לוֹ מִן הַדָּמִים:
Bartenura
בכור שנתערב במאה. מתניתין איירי בבכור שבא ליד כהן ונפל בו מום ביד כהן ומכרו לישראל במומו. דאי בבכור ביד ישראל קודם שנתנו לכהן, אמאי פוטרים את כולן ממתנות כהונה, לימא ליה כהן, אי בכור הוא כולה דידי הוא, אי לא בכור הוא הב לי מתנתאי. אבל כשכבר בא ליד כהן ומכרו לישראל במומו ונתערב במאה, פוטרים את כולן ממתנות כהונה, דכל חד וחד יכול לדחות את עצמו ולומר לכהן שלי בכור הוא שמכרו הכהן ופטור מן המתנות, דמן הבכור אין נותנים מתנות שאין קדושה חלה על קדושה:
אחד שוחט את כולן פוטרין לו אחד. שאי אפשר שלא יהא הבכור אחד מהן, ויכול לומר זה הוא:
צריך שירשום. שיעשה בו סימן. שיבינו הכל שיש לכהן או לנכרי שותפות בה:
ואם אמר, לו. אם אמר כהן לישראל פרה זו אני מוכר לך חוץ מן המתנות שבה:
פטור. ישראל מן המתנות:
אמר לו. ישראל לחבירו טבח, מכור לי בני מעיה של פרה זו:
והיו בהן מתנות. הקיבה, שהיא אחת מן המתנות:
נותנן. לוקח זה לכהן:
ואין המוכר מנכה לו מן הדמים. שהרי היה יודע הלוקח שמתנות שם, וזה לא מכר לו את הקיבה:
לקח הימנו במשקל. כך וכך הליטרא, ושקל לו הקיבה. נותנה לו לוקח לכהן, שהרי הגזילה אצלו וצריך להשיב, והטבח ינכה לו מן הדמים שהרי מכר דבר שאינו שלו. ואם עבר השוחט ולא נתן מתנות מן הבהמה, לא נאסר הבשר באכילה, אבל מנדין אותו. ואפילו כהן שפטור מן המתנות אם הוא טבח ששוחט ומוכר בשוק ממתינין לו שתים ושלש שבתות, מכאן ואילך מוציאין ממנו מתנות ונותנין אותן לכהנים אחרים. ואם קבע בית מטבחים, אין ממתינים לו אלא מוציאין ממנו מיד, ואם לא רצה ליתן מנדין אותו:
בכור שנתערב במאה – Our Mishnah is dealing with a firstling that came into the hand of a Kohen and a physical defect befell it while in the Kohen’s hand and he sold it to an Israelite with its physical defect. For if it had been a firstling in the hand of an Israelite prior to his giving it to the Kohen, why would we exempt all of them from priestly gifts? The Kohen should say to him: “If it is a firstling, all of it is mine, and if it is not a firstling, give me my gifts.” But, if had already come into the hand of the Kohen and he sold it with its physical defect to an Israelite, and it became mixed up with one hundred [unconsecrated animals], we exempt all of them from [being given] as priestly gifts, for each and every [person] can set himself aside and say to the Kohen: “Mine is the firstling, that he Kohen sold” and he is exempt from the gifts, and from the firstling, we don’t give gits for there can be no sanctity that occur to something [already] holy.
אחד שוחט את כולן פוטרים לו אחד – that it is impossible that the firstiling would not be one of them, and he is able to say, “this is it.”
צריך שירשום – that he should make on it a sign, that everyone will understand that the Kohen or the heathen have a joint-ownership in it.
ואם אמר לו – if the Kohen told the Israelite: “I am selling you this cow, except for the [priestly] gifts that are within it.
פטור – the Israelite [is exempt] from giving the [priestly] gifts.
אמר לו – An Israelite [said] to his fellow, a slaughterer: “See me the intestines of this cow.
והיו בהן מתנות -, the stomach, which is one of the [priestly] gifts.
נותנו – takes this to the Kohen.
ואין המוכר מנכה לו מן הדמים – for the purchaser knows that the [priestly] gifts are there, and this one did not sell him the stomach.
לקח הימנו במשקל – So many Litra (pounds)., and he weighed for him the stomach and the purchaser gave it to the Kohen, for it was something stolen with him and he needed to return it, and the butcher would deduct for him from the monies, for he sold a thing that is not his. But if the ritual slaughterer sinned and did not give the [priestly] gifts from the animal,the eat is not forbidden for eating. But we excommunicate him. For even a Kohen who is exempt from the [priestly] gifts, if he is a butcher, that slaughters and sells it in the marketplace, we wait for him two or three weeks, and from then onwards, we remove from it the [priestly] gifts and give them to other Kohanim. But if he established a butcher house, we don’t wait for him, but rather remove it from him immediately bbut if he did not want to give them, we excommunicate him.