Mishnayos Chullin Perek 5 Mishnah 1
Change text layout:
חולין פרק ה׳ משנה א׳
The prohibition against slaughtering an animal itself and its offspring applies both in Eretz Yisrael and outside of Eretz Yisrael, both in the presence, i.e., the time, of the Temple and not in the presence of the Temple, and it applies with regard to non-sacred animals and with regard to sacrificial animals. How so? In the case of one who slaughters an animal itself and its offspring, both of which are non-sacred, and slaughters them outside the Temple courtyard, both of the animals are fit for consumption, but for slaughtering the second animal, one incurs [sofeg] the forty lashes for violating the prohibition: “You shall not slaughter it and its offspring both in one day” (Leviticus 22:28). If both animals were sacrificial animals slaughtered outside the Temple courtyard, then for slaughtering the first animal, one is liable to receive excision from the World-to-Come [karet]. For slaughtering the second animal one is not liable to receive karet. The second animal was not fit for sacrifice, since one may not slaughter an animal and its offspring on the same day. And both animals are disqualified for use as offerings, and for the slaughter of both of them, one incurs forty lashes apiece: The first being a sacrificial animal slaughtered outside the courtyard and the second being the offspring of an animal slaughtered that day. If both animals were non-sacred and slaughtered inside the Temple courtyard, both of them are unfit to be sacrificed, being non-sacred animals slaughtered in the courtyard. And for slaughter of the second animal, one incurs the forty lashes for slaughtering an animal and its offspring on a single day. If both animals were sacrificial animals slaughtered inside the Temple courtyard, the first is fit for sacrifice, and one who slaughters it is exempt from any punishment. But for slaughter of the second animal, one incurs the forty lashes for slaughtering an animal and its offspring on a single day, and it is unfit for sacrifice, because one was not allowed to slaughter it on that day.
אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ, נוֹהֵג בֵּין בָּאָרֶץ בֵּין בְּחוּצָה לָאָרֶץ, בִּפְנֵי הַבַּיִת וְשֶׁלֹּא בִפְנֵי הַבַּיִת, בְּחֻלִּין וּבְמֻקְדָּשִׁין. כֵּיצַד. הַשּׁוֹחֵט אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ חֻלִּין בַּחוּץ, שְׁנֵיהֶם כְּשֵׁרִים, וְהַשֵּׁנִי סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים. קָדָשִׁים בַּחוּץ, הָרִאשׁוֹן חַיָּב כָּרֵת, וּשְׁנֵיהֶם פְּסוּלִים, וּשְׁנֵיהֶם סוֹפְגִים אֶת הָאַרְבָּעִים. חֻלִּין בִּפְנִים, שְׁנֵיהֶם פְּסוּלִים, וְהַשֵּׁנִי סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים. קָדָשִׁים בִּפְנִים, הָרִאשׁוֹן כָּשֵׁר וּפָטוּר, וְהַשֵּׁנִי סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים וּפָסוּל:
Bartenura
אותו ואת בנו. האם והבן, או האם והבת. אבל האב עם הבן או עם הבת אינו אסור, דאותו ואת בנו משמע מי שבנו כרוך אחריו, יצא זכר שאין בנו כרוך אחריו:
בין בארץ בין בחוצה, לארץ. איידי דבעי למתני בין בחולין בין במוקדשים, תנא נמי בארץ ובחוצה לארץ, אע״ג דלא איצטריך, דחובת הגוף היא וחובת הגוף נוהג בין בארץ בין בחוץ לארץ:
בפני הבית. בזמן שבית המקדש קיים:
ושלא בפני הבית. דסלקא דעתך אמינא הואיל ובענינא דקדשים כתיב, בפני הבית ננהוג שלא בפני הבית לא ננהוג, קמשמע לן:
בחולין ובמוקדשים. בין ששניהם חולין או שניהם מוקדשים, בין שאחד מהן חולין והשני מוקדשים. ומנלן דנוהג במוקדשים, דכתיב (ויקרא כ״ב:כ״ז) שור או כבש או עז כי יולד וגו׳ ירצה לקרבן אשה, וכתיב בתריה ושור או שה אותו ואת בנו וגו׳:
בחוץ. חוץ לעזרה:
שניהם כשרים. משום דבעי למתני סיפא שניהם פסולים תנא רישא שניהם כשרים:
והשני סופג את הארבעים. משום לאו דאותו ואת בנו. ולא שנא שחט את האם תחלה, ולא שנא שחט את הבן תחלה. לא שנא שחטינהו חד גברא, ולא שנא תרי גברי:
הראשון חייב כרת. משום שחוטי חוץ. אבל השני פטור מן הכרת דכיון דנשחטה אמו שוב אינו ראוי הבן לישחט היום בפנים, דפסול משום מחוסר זמן, שאינו ראוי לשוחטו ולהקריבו היום ואין חייב משום שוחט בחוץ אא״כ ראוי לפנים, דכתיב (ויקרא י״ז:ד׳) ואל פתח אהל מועד לא הביאו, הראוי לפתח אהל מועד חייבין עליו בחוץ, ואי לא לא:
ושניהם סופגים את הארבעים. הראשון משום שוחט בחוץ, דכל חייבי כריתות לוקין. והשני משום לאו דאותו ואת בנו:
חולין בפנים שניהם פסולין. משום חולין שנשחטו בעזרה:
והשני סופג. משום אותו ואת בנו. אבל משום חולין בעזרה, אזהרת עשה היא (דברים י״ב:כ״א) כי ירחק ממך המקום וזבחת, בריחוק מקום אתה זובח ואי אתה זובח בקירוב מקום:
קדשים בפנים כו׳ השני סופג. משום אותו ואת בנו:
ופסול. משום מחוסר זמן:
אותו ואת בנו – the mother and the male offspring, or the mother and the female offspring, but the father with the male offspring or with the female offspring is not forbidden [to be slaughtered on the same day], for (Leviticus 22:28): “[However, no animal from the herd or from the flock shall be slaughtered] on the same day with its young,” implies whomever’s offspring is clinging, excluding the male (i.e., the father) whose male offspring is not clinging.
בין בארץ בין בחוצה לארץ –since it is necessary to teach, whether with unconsecrated things whether with consecrated things, it (i.e., the Mishnah) teaches also “whether in the Land of Israel” or “whether outside the Land of Israel,” even though it is not necessary, for it is the obligation of personal duty (as opposed to laws connected with the soil of the Land of Israel), for personal duty applies whether in the Land of Israel or whether outside the Land of Israel.
בפני הבית – at the time when the Temple exists.
ושלא בפני הבית – you might think I would say, for since it is written regarding the matter of Holy Things, that when the Temple exists, we will apply it, when the Temple doesn’t exist, we will not apply it. Therefore, it comes to tell us the opposite.
בחולין ובמוקדשים – whether both (i.e., the mother and the offspring) are unconsecrated or both are sanctified, and from where in the Torah do we learn that it applies to that which is sanctified? As it is written (Leviticus 22:27): “When an ox or a sheep or a goat is born,[it shall stay seven days with its mother, and from the eight day on] it shall be acceptable as a gift to the LORD,” and afterwards it is written (Leviticus 22:28): “However no animal from the herd or from the flock shall be slaughtered on the same day with its young.”
בחוץ – outside of the Temple courtyard.
שניהם כשרים – because it was necessary to teach in the concluding clause [of the Mishnah] that both of them are disqualified, the first clause [of the Mishnah] teaches that both are fit.
והשני סופג את הארבעים – because of the negative commandment of “no animal…[shall be slaughtered on the same day] with its young” (Leviticus 22:28). And there is no difference whether he slaughtered the mother first, and makes no difference whether he slaughtered the offspring first. It makes no difference whether both were slaughtered by one person, and makes no difference if two people [slaughtered the mother and its young].
הראשון חייב כרת – because of slaughtering outside of the Temple. But the second [of the pair of the mother and its offspring] is exempt from extirpation, for since the mother was slaughtered, the offspring is further not worthy to be slaughtered today inside, for it is disqualified because of lacking time (i.e., an offering cannot be offered because its time to be offered has not yet arrived), for it is not appropriate to slaughter it and to offer it today, and he is not liable because of slaughtering outside [the Temple] unless it is appropriate inside, as it is written (Leviticus 17:4): “and does not bring it to the entrance of the Tent of Meeting,” that which is appropriate [to be brought] to the entrance of the Tent of Meeting, he is liable for it outside, and if not, then not.
ושניהם סופגים את הארבעים – the first because of slaughtering outside, for all who are liable for violating laws of extirpation are flogged, and the second because of the negative commandment of “the mother and its young.”
חולין בפנים שנהים פסולין – because unconsecrated offerings which were slaughtered in the Temple courtyard.
והשני סופג – because of “the mother and its young.” But because of unconsecrated animals in the Temple courtyard, there is the warning of a positive commandment (Deuteronomy 12:21): “If the place [where there LORD has chosen to establish His name] is too far from you, you may slaughter [any of the cattle or sheep that the LORD gives you],” when there is a distance of place, you slaughter, but you do not slaughter when the place is close.
קדשים בפנים כו' והשני סופג – because of “the mother and its young.”
ופסול – because of lacking time.