Mishnayos Shevuos Perek 7 Mishnah 6
Change text layout:
שבועות פרק ז׳ משנה ו׳
If one said to a storekeeper: Give me produce valued at a dinar, and he gave him the produce. And later the storekeeper said to him: Give me that dinar you owe me, and the customer said to him: I gave it to you, and you put it in your wallet [be’unpali], the customer shall take an oath that he gave him the dinar. If, after he gave the storekeeper the money, the customer said to him: Give me the produce, and the storekeeper said to him: I gave it to you and you transported it to your house, the storekeeper shall take an oath that he has already filled the order, and he is exempt from supplying the produce. Rabbi Yehuda says: Whoever has the produce in his possession has the advantage, and his claim is accepted without his taking an oath. Similarly, if one said to a money changer: Give me small coins valued at a dinar, and he gave him the coins, and subsequently the money changer said to him: Give me the dinar, and the customer said to him: I gave it to you, and you put it in your wallet; the customer shall take an oath that he paid. If the customer gave the money changer the dinar, and then said to him: Give me the coins, and the money changer said to him: I gave them to you and you cast them into your purse, the money changer shall take an oath. Rabbi Yehuda says: It is not a money changer’s way to give even an issar until he receives a dinar. Therefore, the fact that the customer received the coins indicates that the money changer already received his payment.
אָמַר לַחֶנְוָנִי תֶּן לִי בְדִינָר פֵּרוֹת וְנָתַן לוֹ, אָמַר לוֹ תֶּן לִי הַדִּינָר, אָמַר לוֹ נְתַתִּיו לְךָ וּנְתַתּוֹ בָאֹנְפָּלִי, יִשָּׁבַע בַּעַל הַבָּיִת. נָתַן לוֹ אֶת הַדִּינָר, אָמַר לוֹ תֶּן לִי אֶת הַפֵּרוֹת, אָמַר לוֹ נְתַתִּים לְךָ וְהוֹלַכְתָּן לְתוֹךְ בֵּיתֶךָ, יִשָּׁבַע חֶנְוָנִי. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כָּל שֶׁהַפֵּרוֹת בְּיָדוֹ, יָדוֹ עַל הָעֶלְיוֹנָה. אָמַר לַשֻּׁלְחָנִי תֶּן לִי בְדִינָר מָעוֹת וְנָתַן לוֹ, אָמַר לוֹ תֶּן לִי אֶת הַדִּינָר, אָמַר לוֹ נְתַתִּיו לְךָ וּנְתַתּוֹ בָאֹנְפָּלִי, יִשָּׁבַע בַּעַל הַבָּיִת. נָתַן לוֹ אֶת הַדִּינָר, אָמַר לוֹ תֶּן לִי אֶת הַמָּעוֹת, אָמַר לוֹ נְתַתִּים לְךָ וְהִשְׁלַכְתָּם לְתוֹךְ כִּיסֶךָ, יִשָּׁבַע שֻׁלְחָנִי. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֵין דֶּרֶךְ שֻׁלְחָנִי לִתֵּן אִסָּר עַד שֶׁיִּטֹּל דִּינָרוֹ:
Bartenura
ונתן לו. והפירות צבורין ומונחים ברה״ר ואין מוחזק בהן לא חנוני ולא בעל הבית:
ונתתו באנפלי. תיק העשוי למעות:
ישבע בעל הבית. שבועה כעין של תורה, ויטול. דכיון דחנוני מודה שמכר, והפירות הם חוץ לחנותו, בעה״ב נשבע ונוטל:
אמר לו נתתים לך. והולכתן לתוך ביתך. ואלו הפירות הצבורין ומונחים שלי הם שנתתי כאן למוכרן, והלה טוען אלו הם הפירות שמכרת לי בדינר. הואיל והלוקח מודה במקח והחנוני כופר שלא מכר את אלו, ישבע החנוני שבועה כעין של תורה ויטול:
רבי יהודה אומר וכו׳ רבי יהודה אסיפא פליג, ואמר דבין בזו בין בזו בעל הבית נשבע ונוטל. דכיון שהפירות הם חוץ לחנות הוי כאילו הפירות הם ביד בעל הבית, וכל שהפירות בידו, ידו על העליונה והוא נשבע ונוטל:
אמר לשולחני וכו׳ אשמעינן תנא פלוגתא דר׳ יהודה ורבנן בין במעות של שולחני בין בפירות של חנוני. דאי אשמעינן פלוגתייהו בחנוני, הוה אמינא בפירות אמרו רבנן דכי אמר לו נתתים לך והולכתן לתוך ביתך ישבע החנוני ויטול, לפי שהחנוני עשוי ליתן פירות קודם שיקח הדינר, אבל בשולחני שאינו עשוי ליתן האיסרין קודם שיקח הדינר, אימא מודו ליה לר׳ יהודה דלעולם בעל הבית נשבע ונוטל. ואי איתמר בהא, בהא קאמר ר׳ יהודה דלעולם בעל הבית נשבע ונוטל, מפני שאין השולחני עשוי ליתן האיסרין עד שיקח הדינר, אבל בחנוני שהוא עשוי ליתן הפירות קודם שיקח המעות אימא מודה להו לרבנן, צריכא. ואין הלכה כר׳ יהודה:
ולא נתן לו – and the produce are piled up and placed in the public domain and are not held in possession either by he storekeeper nor by the house owner.
ונתתו באנפליא (in the merchant’s money chest into which receipts are dropped through a slit) – a casing/sheath that is made for money.
ישבע בעל הבית – an oath like that of the Torah, and he will take [the money], for since the storekeeper admits that he sold , and the produce are outside of his store, the owner of the house takes an oath and takes it.
רמק לו נתתים לך. והלכתן לתוך ביתך – and this piled up produce that is left [in the public domain] are mine, that I gave here to sell them, and the other claims, they are the produce that you sold me for a Denar. Since the purchaser admits to the transaction/sale and the storekeeper denies that he sold those [particular produce], the storekeeper takes an oath aan other like that of the Torah and takes [the money].
רבי יהודה אומר וכו' – Rabbi Yehuda is disputing the concluding clause [of the Mishnah], and stated, whether this or whether that, the owner of the house takes an oath and takes [his produce]. For since the produce are outside of the store, they are as if the produce are in the hands of the owner of the house, and whomever has the produce in hand – his hand is on top/has the advantage and he takes an oath and takes [them].
אמר לשולחני וכו' – The Tanna/teacher [of the Mishnah] comes to tell us that the dispute of Rabbi Yehuda and the Rabbis, whether with regard to the money of the money changer, or with regard to produce of the storekeeper, for if [the Mishnah] had taught [only] the dispute regarding the storekeeper, , I would state that the Rabbis spoke of the produce, and when he (i.e., the storekeeper) said to him (i.e., the purchaser, the house owner), “I gave them to you, and you took them into your house,” the storekeeper should take an oath and take [his money], because the storekeeper customarily gives the produce prior to taking the Denar, but the money changer does not customarily give the Issarim prior to taking the Denar, I would say that he agrees with Rabbi Yehudah, that the house owner always takes an oath and takes [his produce]. And if it was said with this, it was with this that Rabbi Yehuda stated it, for always the house owner takes an oath and takes [his produce], because the money changer does not customarily hand over Issarim until he takes the Denar. But the storekeeper, who customarily gives the produce prior to his taking the Money, I would say that he agrees with the Rabbis. Both [opinions] are necessary. But the Halakha is not according to Rabbi Yehuda.