Mishnayos Challah Perek 4 Mishnah 9
Change text layout:
חלה פרק ד׳ משנה ט׳
These may be given to any priest:Devoted things (haramim); Firstlings; The redemption of the first born; The [lamb substituted as] ransom for the firstling of a donkey; The shoulder, the two cheeks and the maw; The first of the fleece; Oil [fit only] for burning; Consecrated food [which must be eaten] within the Temple; And bikkurim. Rabbi Judah prohibits bikkurim. Vetches of terumah: Rabbi Akiva permits, But the sages prohibit.
וְאֵלּוּ נִתָּנִין לְכָל כֹּהֵן, הַחֲרָמִים, וְהַבְּכוֹרוֹת, וּפִדְיוֹן הַבֵּן, וּפִדְיוֹן פֶּטֶר חֲמוֹר, וְהַזְּרוֹעַ, וְהַלְּחָיַיִם, וְהַקֵּבָה, וְרֵאשִׁית הַגֵּז, וְשֶׁמֶן שְׂרֵפָה, וְקָדְשֵׁי הַמִּקְדָּשׁ, וְהַבִּכּוּרִים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹסֵר בַּבִּכּוּרִים. כַּרְשִׁינֵי תְרוּמָה, רַבִּי עֲקִיבָא מַתִּיר וַחֲכָמִים אוֹסְרִים:
Bartenura
החרמים. לכהנים כדכתיב (במדבר י״ח:י״ד) כל חרם בישראל לך יהיה:
והבכורות. אי תם הוא הרי זה קדשי מקדש ואי בעל מום הוא כתיב (דברים י״ב:ט״ו) הטמא והטהור יאכלנו:
ופדיון פטר חמור. פודהו בשה ואין בו קדושה:
ראשית הגז. דכתיב (שם יח) וראשית גז צאנך תתן לו:
ושמן שרפה. שמן תרומה שנטמא:
וקדשי מקדש. דלא אסרו לתת לכהן שאינו נזהר מטומאה אלא דבר שיש בו איסור טומאה בגבולין, כגון תרומה ותרומת מעשר וחלה אבל קדשי מקדש ובכורים שמביאין אותם לעזרה, לא חששו, דטהורי מטהר נפשיה:
רבי יהודה אוסר בבכורים. דחייש דלמא לא מזדהר בהו, הואיל ואין עושין בהן עבודה. ואין הלכה כר׳ יהודה:
רבי עקיבא מתיר. ר׳ עקיבא לטעמיה, דאמר בפרק שני דמעשר שני דכרשינין כל מעשיהן בטומאה דלא חשיבי אוכל:
וחכמים אוסרים. דחשיבי להו אוכל הואיל והן נאכלין בשנות רעבון. והלכה כחכמים:
החרמים – for the Kohanim, as it is written (Numbers 18:14): “Everything that has been proscribed in Israel (see also Leviticus 27:28) shall be yours.”
והבכורות – if he is unblemished, there are the holy things of the Temple, but if he is blemished, it is written (Deuteronomy 12:15): “…The unclean and the clean alike may partake of it, [as of the gazelle and the deer].”
ופדיון פטר חמור – you redeem it with a lamb and it has no sanctity.
ראשית הגז – as it is written (Deuteronomy 18:4): “You shall also give him [the first fruits of your new grain and wine and oil,] and the first shearing of your sheep.”
ושמן שרפה – oil from the priest’s due that was deilved.
וקדשי מקדש – for they did not prohibit giving to the Kohen that which he was not careful about in its ritual impurity, but rather a thing which has a prohibition of defilement in the areas outside the Temple and Jerusalem, such as Terumah/priest’s due and the tithe-of-the-tithe (which the Levite gives to the Kohen from the one-tenth that he received from an Israelite) and Hallah, but the sanctified things of the Temple and Firstlings which he brings them to the Temple Court, they did not suspect, for he would [first] purify himself.
ור' יהודה אוסר בבכורים – for he was suspect that perhaps he would not be careful with them, since the Divine Service is not performed with them. But the Halakha is not according to Rabbi Yehuda.
ר"ע מתיר – for Rabbi Akiba follows his own reasoning, as he stated in the second chapter of Maaser Sheni (Mishnah 4) that [regarding] vetches/horse-beans – anything done with them is done in a state of uncleanness.
וחכמים אוסרים – for they think that it is food, since is eaten in the years of famine. And the Halakha is according to the Sages.