Mishnayos Beitzah Perek 5 Mishnah 2
Change text layout:
ביצה פרק ה׳ משנה ב׳
Any act for which one is liable due to a rabbinic decree made to enhance the character of Shabbat as a day of rest [shevut]; or if it is notable because it is optional, i.e., it involves an aspect of a mitzva but is not a complete mitzva; or if it is notable because it is a full-fledged mitzva, if it is prohibited on Shabbat, one is liable for it on a Festival as well. And these are the acts prohibited by the Sages as shevut: One may not climb a tree on Shabbat, nor ride on an animal, nor swim in the water, nor clap his hands together, nor clap his hand on the thigh, nor dance. And the following are acts that are prohibited on Shabbat and are notable because they are optional, i.e., which involve an aspect of a mitzva but are not complete mitzvot: One may not judge, nor betroth a woman, nor perform ḥalitza, which is done in lieu of levirate marriage, nor perform levirate marriage. And the following are prohibited on Shabbat despite the fact that they are notable because of the full-fledged mitzva involved in them: One may not consecrate, nor take a valuation vow (see Leviticus 27), nor consecrate objects for use by the priests or the Temple, nor separate teruma and tithes from produce. The Sages spoke of all these acts being prohibited even with regard to a Festival; all the more so are they prohibited on Shabbat. The general principle is: There is no difference between a Festival and Shabbat, except for work involving preparation of food alone, which is permitted on a Festival but prohibited on Shabbat.
כֹּל שֶׁחַיָּבִין עָלָיו מִשּׁוּם שְׁבוּת, מִשּׁוּם רְשׁוּת, מִשּׁוּם מִצְוָה, בְּשַׁבָּת, חַיָּבִין עָלָיו בְּיוֹם טוֹב. וְאֵלּוּ הֵן מִשּׁוּם שְׁבוּת, לֹא עוֹלִין בָּאִילָן, וְלֹא רוֹכְבִין עַל גַּבֵּי בְהֵמָה, וְלֹא שָׁטִין עַל פְּנֵי הַמַּיִם, וְלֹא מְטַפְּחִין, וְלֹא מְסַפְּקִין, וְלֹא מְרַקְּדִין. וְאֵלּוּ הֵן מִשּׁוּם רְשׁוּת, לֹא דָנִין, וְלֹא מְקַדְּשִׁין, וְלֹא חוֹלְצִין, וְלֹא מְיַבְּמִין. וְאֵלּוּ הֵן מִשּׁוּם מִצְוָה, לֹא מַקְדִּישִׁין, וְלֹא מַעֲרִיכִין, וְלֹא מַחֲרִימִין, וְלֹא מַגְבִּיהִין תְּרוּמָה וּמַעֲשֵׂר. כָּל אֵלּוּ בְּיוֹם טוֹב אָמְרוּ, קַל וָחֹמֶר בְּשַׁבָּת. אֵין בֵּין יוֹם טוֹב לְשַׁבָּת אֶלָּא אֹכֶל נֶפֶשׁ בִּלְבָד:
Bartenura
כל שחייבין עליו. שאסרו חכמים לעשותו בשבת משום שבות:
או משום רשות. שיש בו קצת מצוה אבל לא מצוה גדולה, וקרוב הוא להיות דבר הרשות, ויש בו איסור מדברי סופרים:
או משום מצוה. או שיש בו מצוה ממש, ואסרו חכמים לעשותו בשבת:
חייבין עליו. שלא לעשותו ביו״ט:
ואלו הן משום שבות. שהטילו עליו חכמים לשבות מהן ואין בעשייתן שום מצוה:
לא עולין באילן. גזירה שמא יתלוש:
ולא רוכבין על גבי בהמה. גזירה שמא יחתוך זמורה להנהיגה:
ולא שטין על פני המים. גזירה שמא יעשה חבית של שייטין:
ולא מטפחין. כף על כף:
ולא מספקין. כף על ירך:
ולא מרקדין. ברגל. וכולהו גזירה שמא יתקן כלי שיר:
ואלו הן משום רשות. משום דהנך דסיפא הוו מצוה גמורה, לגביהן קרי להני רשות:
לא דנין. דין. וזמנין דהוי רשות כגון שיש בעיר גדול ממנו, שאין מוטל עליו לדון:
ולא מקדשין. קדושי אשה. וזמנין דלא הוי מצוה גמורה אלא רשות, כגון דאית ליה אשה ובנים:
ולא חולצין ולא מיבמין. נמי בזמן שיש אחיו הגדול ממנו הוי רשות, דמצוה בגדול ליבם. וטעמא דכולהו גזירה שמא יכתוב:
ולא מעריכין. ערך פלוני עלי. ונותן כפי השנים כמו שכתוב בפרשת ערכין:
ולא מחרימין. הרי בהמה זו חרם. וסתם חרמים לבדק הבית. וכולהו אסרינהו רבנן משום דדמו למקח וממכר שמוציא מרשותו לרשות הקדש:
ולא מגביהין תרומות ומעשרות. ואפילו כדי ליתנם לכהן בו ביום דמחזי דמשום שמחת יו״ט דכהן שהוא צריך להן הוא מפרישן, אפ״ה אסור, דה״ל מתקן. והני מילי פירות דטבילי מאתמול, אבל פירות דטבילי האידנא כגון עיסה לאפרושי מינה חלה מפרישינן לה ביו״ט ויהבינן לכהן:
אין בין יו״ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד. הך סתמא כב״ש דאמרי אין מוציאין לא את הקטן ולא את הלולב ולא את ספר התורה לרשות הרבים, דלא הותרה הוצאה אלא לצורך אוכל נפש. אבל אנן קיי״ל כב״ה דאמרי מתוך שהותרה הוצאה לצורך אוכל נפש הותרה נמי שלא לצורך. ואיכא נמי משילין פירות דרך ארובה דריש פירקין, דבשבת אסור וביו״ט מותר:
כל שחייבין עליו – that the Sages forbade to do on Shabbat because of Rabbinic decrees to enhance the character of the Shabbat/Festivals as a day of rest.
או משום רשות – that there is in a bit of a Mitzvah, but not a large Mitzvah, but it is near to being an optional act, but there is within it a prohibition from the words of the Scribes.
או משום מצוה – or there is within an actual Mitzvah/commandment, and the Sages prohibited doing it on the Sabbath.
וחייבין עליו – not to do it on the Festival.
ואלו הן משום שבות – that the Sages placed upon him to abstain from doing but there isn’t in their performance any kind of Mitzvah.
לא עולין באילן – a decree lest he tear off [a branch].
ולא רוכבין על גבי בהמה – a decree lest he cut a vine-shoot to drive the animal.
ולא שטין על פני המים – a decree lest he make a swimmer’s bottle (see Tractate Kelim, Chapter 2, Mishnah 3 – used for practicing).
ולא מטפחין – hand upon hand.
ולא מספקין – hand upon the leg.
ולא מרקדין – on the Festival, and all of them are a decree lest he repair a musical instrument.
ואלו הן משום רשות – because oof those of the ending section of the Mishnah which are a complete Mitzvah, regarding them we call these “optional.”
לא דנין – a judgement, and sometimes it is optional, such as when there is a larger city than this one, and it is not upon him to judge.
ולא מקדשין – the betrothal of a woman. For sometimes, it is not a complete commandment but rather optional, such as when he has a wife and children.
ולא חולצין ולא מיבמין – also at the time when he has an older brother than him, it is option, but it is a great Mitzvah to perform a levirate marriage and the reason for all of them is lest he write [documents].
ולא מעריכין – the value of this thing is upon me, and he gives according to the years, as it is written in the portion of valuations (Leviticus 27:1-8).
ולא מחרימין – behold this animal is devoted to God. And a mere devotion of an animal is for the treasury of the Temple. And all of them, the Rabbis forbad because they are similar to business transactions where one removes it from his domain to the domain of the Sanctified.
ולא מגביהין תרומות ומעשרות – and even in order to give them to the Kohen on the same day that is appropriate, for because of the Rejoicing on the Festival that the Kohen who needs them, he separates them (i.e., the tithes), and nevertheless, it is prohibited, for it is considered like repairing. And these words concerning produce that yesterday were eatables forbidden prior to the separation of sacred gifts, that currently such as dough one has to separate Hallah from, we separate it on the Festival and give them to the Kohen.
אין בין יו"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד (this part of the Mishnah is also found in Tractate Megillah, Chapter 1, Mishnah 5) – this anonymous teaching is according to the School of Shammai which states that we do not take out the minor nor the Lulav nor a Torah scroll into the public domain, for taking out was only permitted for the purpose of the preparation of food. But we hold like the School of Hillel which states that since removal was permitted for the purposes of the preparation of food, it is also permitted for that which is not needed [for food preparation]. And there are those who state that we let down pieces of fruit through an aperture in the roof looking to the ground floor at the beginning of our Chapter (Mishnah 1), that it is prohibited on the Sabbath, but that is permitted on the Festival.