Mishnah.org Logo
Perek 1

Mishnayos Beitzah Perek 1 Mishnah 6

ביצה פרק א׳ משנה ו׳

6
The separation of ḥalla is permitted on a Festival, as one is permitted to prepare dough and bake it on a Festival, and bread may not be eaten without first separating ḥalla. Beit Shammai say: One may not bring separated ḥalla or any of the other priestly gifts, i.e., the foreleg, the jaw, and the maw of a slaughtered animal, to a priest on a Festival, though it is permitted to separate them from an animal slaughtered on a Festival. This is prohibited regardless of whether they were separated last evening, i.e., before the Festival, or whether they were separated today. And Beit Hillel permit it. Beit Shammai said to Beit Hillel: This halakha can be derived by an analogy: Ḥalla and the other gifts are both considered a gift to the priest, and likewise teruma separated from produce is also a gift to the priest. Just as you agree that one may not bring teruma to a priest on a Festival, so too, one may not bring the other gifts. Beit Hillel said to them: No, this analogy is incorrect. If you said that you derive the halakha from teruma, where its separation is not allowed on the Festival, how will you say the same with regard to the gifts from an animal or ḥalla, concerning which their separation is allowed on the Festival? Since it is not prohibited to separate these gifts, they may likewise be brought to a priest.

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אֵין מוֹלִיכִין חַלָּה וּמַתָּנוֹת לַכֹּהֵן בְּיוֹם טוֹב, בֵּין שֶׁהוּרְמוּ מֵאֶמֶשׁ, בֵּין שֶׁהוּרְמוּ מֵהַיּוֹם. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין. אָמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּאי, גְּזֵרָה שָׁוָה, חַלָּה וּמַתָּנוֹת מַתָּנָה לַכֹּהֵן, וּתְרוּמָה מַתָּנָה לַכֹּהֵן, כְּשֵׁם שֶׁאֵין מוֹלִיכִין אֶת הַתְּרוּמָה, כָּךְ אֵין מוֹלִיכִין אֶת הַמַּתָּנוֹת. אָמְרוּ לָהֶם בֵּית הִלֵּל, לֹא, אִם אֲמַרְתֶּם בַּתְּרוּמָה, שֶׁאֵינוֹ זַכַּאי בַּהֲרָמָתָהּ, תֹּאמְרוּ בַמַּתָּנוֹת, שֶׁזַּכַּאי בַּהֲרָמָתָן:

ו׳

איין מוליכין חלה – on the Festival Day. Even though it is permitted to separate it, they did not permit him to bring it, but the repair of the dough they permitted to him, and nothing more.

מתנות – the shoulder, the cheeks and the stomach (see Deuteronomy 18:3).

גזרה שוה – not specifically, for all of it is, was decreed by the Rabbis because of a decree that we don’t raise up the priest’s due and the tithes on the Festival. But it is similar to an analogy.

מתנה לכהן – from the twenty-four priestly gifts.

כשם שאין מוליכין את התרומה וכו' – this Mishnah is superseded in the Gemara (Tractate Betzah 12b) for the Schools of Shammai and Hillel did not dispute that they bring up the hallah offering and priestly gifts. For they did not dispute other than in bringing up the Priest’s due/the Sacred gift for the Priest/Terumah, as the School of Shammai state that we don’t bring it up but the School of Hillel states that we do bring it up. The School of Hillel said to the School of Shammai that the Hallah/dough offering and priestly gifts are for the Kohen, and the Priest’s Due is a gift for the Kohen, and just as they bring up the [other gifts] they also bring up the Terumah. Bet Shammai responded to them that this is not the case, for if you said concerning the Hallah and priestly gifts that they are deserving of separating their priestly gifts, the Sages gave the strength and the permission for their being set apart for a sacred purpose, for since their obligation comes on the Festival day, since we knead and slaughter on the Festival day, and since they were permitted on the Festival day, we permit to bring them up even those that were made from the eve of the Festival day, shall we say that the Priest’s due which is not worthy in being brought up that it is impossible that the obligation for Terumah should come to the pile on the Festival Day, since there is no obligation for Terumah other than from the time of smoothing out the pile and we don’t smooth out the pile on the Festive Day, therefore, we don’t bring up the Terumah on the Festival Day.

אין מוליכין חלה. ביו״ט. אף על פי שמותר בהפרשתה לא שרו ליה בהולכתה, אלא תיקון עיסתו התירו לו ולא יותר:

מתנות. הזרוע והלחיים והקיבה:

גזרה שוה. לאו דוקא, דכולה מדרבנן גזרו משום גזירה דאין מגביהין תרומות ומעשרות ביו״ט. אלא דומיא דג״ש:

מתנה לכהן. מכ״ד מתנות כהונה:

כשם שאין מוליכין את התרומה וכו׳ הך מתניתין אדחיא לה בגמרא, דלא נחלקו ב״ש וב״ה שמוליכין חלה ומתנות. לא נחלקו אלא בהולכת תרומה, שב״ש אומרים אין מוליכין, וב״ה אומרים מוליכין. אמרו להן ב״ה לב״ש חלה ומתנות מתנה לכהן, ותרומה מתנה לכהן, כשם שמוליכין את המתנות כך מוליכין את התרומה. אמרו להם ב״ש לא, אם אמרתם בחלה ומתנות שזכאי בהרמתן, שנתנו חכמים כח ורשות בהפרשתן. לפי שהחיוב שלהן בא ביו״ט דלשין ושוחטין ביו״ט, וכיון שהותרו אותן של יו״ט שרינן להו להוליך אפילו אותן שנעשו מערב יום טוב, תאמרו בתרומה שאינו זכאי בהרמתה, שהרי א״א שיבא חיוב תרומה לכרי ביום טוב, לפי שאין חיוב תרומה אלא משעת מריחה בכרי ואין ממרחין ביום טוב, הלכך אין מוליכין תרומה ביום טוב: