Mishnah.org Logo

Mishnayos Yadayim Perek 4 Mishnah 6

ידים פרק ד׳ משנה ו׳

6

The Sadducees say: we complain against you, Pharisees, because you say that the Holy Scriptures defile the hands, but the books of Homer do not defile the hands. Rabban Yohanan ben Zakkai said: Have we nothing against the Pharisees but this? Behold they say that the bones of a donkey are clean, yet the bones of Yohanan the high priest are unclean. They said to him: according to the affection for them, so is their impurity, so that nobody should make spoons out of the bones of his father or mother. He said to them: so also are the Holy Scriptures according to the affection for them, so is their uncleanness. The books of Homer which are not precious do not defile the hands.

אוֹמְרִים צְדוֹקִים, קוֹבְלִין אָנוּ עֲלֵיכֶם, פְּרוּשִׁים, שֶׁאַתֶּם אוֹמְרִים, כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ מְטַמְּאִין אֶת הַיָּדַיִם, וְסִפְרֵי הוֹמֵרִיס אֵינוֹ מְטַמֵּא אֶת הַיָּדַיִם. אָמַר רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, וְכִי אֵין לָנוּ עַל הַפְּרוּשִׁים אֶלָּא זוֹ בִלְבָד. הֲרֵי הֵם אוֹמְרִים, עַצְמוֹת חֲמוֹר טְהוֹרִים וְעַצְמוֹת יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל טְמֵאִים. אָמְרוּ לוֹ, לְפִי חִבָּתָן הִיא טֻמְאָתָן, שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה אָדָם עַצְמוֹת אָבִיו וְאִמּוֹ תַּרְוָדוֹת. אָמַר לָהֶם, אַף כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ לְפִי חִבָּתָן הִיא טֻמְאָתָן, וְסִפְרֵי הוֹמֵרִיס, שֶׁאֵינָן חֲבִיבִין, אֵינָן מְטַמְּאִין אֶת הַיָּדָיִם:

ו׳
Bartenura

אומרין צדוקין – those who contradict the Oral Torah are called Sadducees, on account of Tzadok and Baitus, students of Antigonos the man of Sokho (see Tractate Avot, Chapter 1, Mishnah 3 and Avot D’Rabbi Nathan, Chapter 5) that they began this disgrace/corruption initially. Because they heard from Antigonos the man of Sokho their Rabbi/Teacher, “Do not be like servants who serve the master in order to receive a reward.” They said, is it possible for a worker who goes to the trouble and engages in work all day long and in the evening, he doesn’t receive a reward? And they interpreted from the words of the Sages, and many sects from Israel joined with them, and until this day, there remains remnants of them in Egypt, in Damascus and in Constantine, and they are like sore in our eyes and a thorn in our sides, and we call them Karaites, because they don’t have anything other than the Bible alone.

קובלין אנו עליכם – we are discontented/disturbed by your qualities.

פרושים – to the Sages of Israel, they would call Pharisees, because they consume their non-sacred [foods] in ritual purity and separate themselves from contact with the commoners [who are not punctilious in their observance of tithing and Levitical uncleanness], as is taught in the Mishnah (Tractate Hagigah, Chapter 2, Mishnah 7): “The clothing of commoners is in the status of treading/Levitical uncleanness arising from a man who has gonorrhea having immediate contact by treading/leaning against.”

תרוודות (spoon – pointed on top and curved at the end) – spoons that we eat with them. In the language of (see Tractate Nazir, Chapter 7, Mishnah 2 -49b): “a tarvad-full of dust.”

אף ספרי הקודש לפי חיבתן היא טומאתן (according to their preciousness is their uncleanness) – that a person should not use them as a mat/cover for beasts. But according to their words, he would respond to the, and not according to the truth. For the reason that the Holy Books defile the hands, is in order that they should not bring the books/scrolls to loss, for the mice that are found near those who eat would ruin the Scrolls, as we explain at the conclusion of [Tractate] Zavim (see the Bartenura commentary to Mishnah 12 of the fifth chapter of the tractate concerning Terumah/heave-offering).

אומרים צדוקין. המכחישין תורה שבעל פה נקראים צדוקים, על שם צדוק וביתוס תלמידיו של אנטיגנוס איש סוכו שהתחילו בקלקלה זו תחילה. לפי ששמעו מאנטיגנוס רבן אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס. אמרו, אפשר פועל טורח ועושה מלאכה כל היום כולו ולערב אינו מקבל שכר, ופירשו מדברי חכמים, ונתחברו עמהם כתות מישראל, ועד היום הזה נשארו מהם פליטים במצרים בדמשק ובקוסטאנטינ״א, והם לשכים בעינינו ולצנינים בצדנו, ואנו קורים להם קראים, לפי שאין להם אלא המקרא בלבד:

קובלין אנו עליכם. מתרעמים אנו על מדותיכם:

פרושים. לחכמי ישראל היו קורין פרושים, לפי שאוכלין חוליהן בטהרה ופרושים ממגע עם הארץ, דתנן בגדי עם הארץ מדרס לפרושים:

(וספרי המירם. ספרי המינים. ונקראים המירם, שהמירו דת האמת בדברי שקר): תרוודות. כפות שאוכלים בהן. לשון מלוא תרווד רקב:

אף ספרי הקודש לפי חבתן היא טומאתן. שלא יעשם אדם שטיחין על גבי בהמה. ולפי דבריהם היה משיב להם, ולא לפי האמת. דטעמא דספרי הקודש מטמאין את הידים, כדי שלא יבואו הספרים לידי פסידא, שהעכברים המצויין אצל האוכלים היו מפסידים את הספרים, כדפרשינן בסוף זבים: