Mishnayos Tevul Yom Perek 3 Mishnah 6
Change text layout:
טבול יום פרק ג׳ משנה ו׳
A clean person who chewed food and it fell on his garments and on a loaf of terumah, it [the loaf] is not susceptible to uncleanness. If he ate crushed olives or moist dates, [or] if his intention was to suck out the pit, and it fell on his garments and on a loaf of terumah, it is susceptible to uncleanness. If he ate dried olives, or dried figs or it was not his intention to suck out the pit, and they fell on his garments and on a loaf of terumah, it is not susceptible to uncleanness. This is the case irrespective of whether it was a clean person or a tevul yom [who was eating]. Rabbi Meir says: in either case it becomes susceptible to uncleanness in the case of a tevul yom, since liquids issuing from unclean persons render anything susceptible whether it was to his liking or not. But the sages say: a tevul yom is not regarded as an unclean person.
טָהוֹר שֶׁנָּגַס מִן הָאֹכֶל וְנָפַל עַל בְּגָדָיו וְעַל כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה, טָהוֹר. הָיָה אוֹכֵל זֵיתִים פְּצוּעִים וּתְמָרִים רְטֻבּוֹת, כֹּל שֶׁהוּא רוֹצֶה לָמֹץ אֶת גַּרְעִינָתוֹ וְנָפַל עַל בְּגָדָיו וְעַל כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה, טָמֵא. הָיָה אוֹכֵל זֵיתִים נְגוּבִין וּתְמָרִים יְבֵשׁוֹת, כֹּל שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לָמֹץ אֶת גַּרְעִינָתוֹ וְנָפַל עַל בְּגָדָיו וְעַל כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה, טָהוֹר. אֶחָד טָהוֹר וְאֶחָד טְבוּל יוֹם, כָּאֵלּוּ. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אֵלּוּ וָאֵלּוּ טְמֵאִין בִּטְבוּל יוֹם, שֶׁמַּשְׁקִין שֶׁל טָמֵא מַכְשִׁירִין לִרְצוֹנוֹ וְשֶׁלֹּא לִרְצוֹנוֹ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין טְבוּל יוֹם טָמֵא:
Bartenura
שנגס. שמהפך האוכל בפיו. לשון מגיס בקדרה:
ונפל. האוכל עם לחלוחית הרוק שבו, על בגדיו ועל ככר של תרומה:
טהור הככר. כלומר לא הוכשר לקבל טומאה. ואע״ג דרוק בעלמא מכשיר, שאני הכא דלא אחשביה לרוק ואינו לרצון, שהרי נפל על בגדיו, ופשיטא דלא ניחא ליה:
כל שהוא רוצה למוץ את גרעינתו. אם נתכוין למצוץ הלחות שבגרעין, ונפל הגרעין עם הרוק שבו על ככר של תרומה, הוכשר הככר ברוק שעל גבי הגרעין, דהא אחשביה:
זיתים נגובים ותמרים יבשות כל שאינו רוצה למוץ גרעינתו. לא הוחשב המשקה ההוא ואינו מכשיר:
אחד טהור ואחד טבול יום כאלו. כלומר שניהם שוין בדין זה:
ר׳ מאיר אומר אלו ואלו. בין רטובות בין יבשות:
טמאים בטבול יום. כדמפרש טעמא, דמשקין של טמא מכשירים ומטמאין אפילו שלא לרצון, וטבול יום כטמא לדין זה. ורבנן חשבי ליה לטבול יום כטהור. והלכה כחכמים:
שנגס (break off, bite off - who took a bite of some food, and something mixed with his saliva fell on his garments) – he turned the food over in his mouth (i.e., chewing). It is the language of stirring the pot.
ונפל – the food [fell] with the moistness of the spittle that is upon it on his clothing and on the loaf of [bread of] heave-offering.
טהור – the loaf, meaning to say it is not susceptible to receive ritual defilement. And even though mere spittle makes it susceptible. It is different here, for he did not consider to spit and it isn’t on purpose/intentional, for it fell upon his garments and it is obvious that it was not satisfactory to him.
כל שהוא רוצה למוץ את גרעינתו (anything on the pit of which he wishes to suck) - if he intended to suck the moisture that is on the pit and the pit/seed fell with the spittle that is upon it on the loaf of heave-offering, the loaf is made susceptible [to receive ritual uncleanness] with the spittle that is on the pit, and that is what he intended.
זיתים נגובים ומרים יבשות כל שאינו רוצה למוץ גרעינתו – he did not have an inappropriate intention regarding this liquid and it is not susceptible [to receive ritual defilement].
אחד טהור ואחד טבול יום באלו – meaning to say that both of them are equivalent in this law.
טמאים בטבול יום – as he explains the reasoning, that liquids of an impure person make it susceptible and defile even unintentionally/not on purpose, and a person who had immersed himself that day/Tevul Yom is like an impure person with regard to this law. But the Rabbis consider the person who had immersed himself that day as ritually pure. And the Halakha is according to the Sages.