Mishnayos Tevul Yom Perek 1 Mishnah 2
Change text layout:
טבול יום פרק א׳ משנה ב׳
If one had collected pieces of hallah without the intention of separating them afterwards, or a batter-cake that had been baked on another after a crust had formed in the oven, or froth had appeared in the water prior to its bubbling up, or the second scum that appeared in the boiling of groats of beans, or the scum of old wine, or that of oil of all kinds, or of lentils, Rabbi Judah says: also that of beans; All these are defiled when touched by a tevul yom. And there is no need to say, [this is the case if touched] by other sources of uncleanness.
הַמְכַנֵּס חַלּוֹת עַל מְנָת שֶׁלֹּא לְהַפְרִישׁ, הָאוֹפֶה חֲמִיטָה עַל גַּבֵּי חֲמִיטָה מִשֶּׁקָּרְמוּ בַתַּנּוּר, וְקוֹלִית שֶׁל מַיִם שֶׁאֵינָהּ מְחֻלְחֶלֶת, וּרְתִיחַת גְּרִיסִין שֶׁל פּוֹל שְׁנִיָּה, וּרְתִיחַת יַיִן יָשָׁן, וְשֶׁל שֶׁמֶן לְעוֹלָם, וְשֶׁל עֲדָשִׁים, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף שֶׁל טֹפַח, טְמֵאִים בִּטְבוּל יוֹם, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בְּכָל הַטֻּמְאוֹת:
Bartenura
המכנס חלות. זו על גבי זו:
על מנת שלא להפריש. שלא להפרידן זו מזו:
משקרמו בתנור. דמאחר שאין צורתן נפסדת ונשארין רקיקין כמו שהיו, הוא מניחן מדובקין ושוב אין מפרידן זו מזו לעולם:
ושל שמז לעולם. בין חדש בין ישן:
טופח. מין קטנית. ורמב״ם אומר, שהוא שקורין לו בערבי קורטמא״ן. ואין הלכה כר׳ יהודה:
טמאים בטבול יום. משום סיפא דתני ואין צריך לומר בכל הטומאות, נקט טמאים אצל טבול יום, ואע״ג דלא שייך טומאה גבי טבול יום, לפי שאינו מטמא אלא פוסל בתרומה בלבד:
המכנס חלות – this one on top of that one.
על מנת שלא להפריש – that he would not separate them one from the other.
משקרמו בתנור – that after their form/shape is not lost and the remain as wafers as they were, he places them attached and further does not ever separate them one from the other.
ושל שמן לעולם – whether new or old.
טופח (an aquatic plant, bean) – a kind of legume. But Maimonides states that we call it KORTEMAN in Arabic (according to Jastrow, he defines it as a seed similar to barley). But the Halakha is not according to Rabbi Yehuda.
טמאין בטבול יום – because of the concluding clause [of the Mishnah] that teaches “and it is not necessary to say, By all [other] sources of uncleanness”/"ואין צריך לומר בכל הטומאות", it took [the phrase]: "טמאים בטבול יום"/”are made unclean by a person who immersed himself that day/Tevul Yom,” and even though defilement/uncleanness does not belong regarding a person who immersed himself that day/Tevul Yom, because he doesn’t defile, but rather invalidates heave-offering/priest’s due/Terumah alone.