Mishnayos Niddah Perek 10 Mishnah 7
Change text layout:
נדה פרק י׳ משנה ז׳
And Beit Shammai concede to Beit Hillel that a woman observing the days of purity partakes of second-tithe produce, as it is permitted for one who immersed that day to eat second-tithe produce. And she separates part of her dough as ḥalla, and she draws the vessel with the part of the dough that she separated near the rest of the dough, and she designates it with the name of ḥalla. And Beit Shammai further concede to Beit Hillel that if a drop from her saliva or from the blood of purity fell onto a loaf of teruma, the loaf is ritually pure, as any liquid discharged from the body of one who immersed that day is ritually pure. There is another dispute between the tanna’im with regard to a woman who completed her days of purity. Beit Shammai say: Her immersion at the end of the days of impurity does not render it permitted for her to enter the Temple or to partake of teruma; rather, she requires immersion even at the conclusion of the days of purity. And Beit Hillel say: She does not require immersion at the conclusion of the days of purity to render it permitted for her to partake of teruma, as the immersion at the end of the days of impurity is sufficient.
וּמוֹדִים שֶׁהִיא אוֹכֶלֶת בַּמַּעֲשֵׂר, וְקוֹצָה לָהּ חַלָּה, וּמַקֶּפֶת וְקוֹרְאָה לָהּ שֵׁם. וְאִם נָפַל מֵרֻקָּהּ וּמִדַּם טָהֳרָהּ עַל כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה, שֶׁהוּא טָהוֹר. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, צְרִיכָה טְבִילָה בָּאַחֲרוֹנָה. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אֵינָהּ צְרִיכָה טְבִילָה בָּאֲחֲרוֹנָה:
Bartenura
ומודים שאוכלת במעשר. כדין טבול יום, דטבל ועלה אוכל במעשר:
וקוצה לה חלה. ואינה קוראה לה שם ומניחתה בכלי. ואע״פ שהיא נוגעת בחולין הטבולין לחלה, לאו כחלה דמי, ואין שני פוסל בהן:
ומקפת. מקרבת הכלי שהניחה בו החלה אצל העיסה. לפי שמצוה לתרום מן המוקף, מן הקרוב לדבר שהוא תורם עליו:
ואם נפל מרוקה ומדם טהרה. דהוו להו משקין היוצאין מן הטבול יום, וטהורין הן:
צריכה טבילה באחרונה. ליל שמונים צריכה טבילה לאכול בתרומה אם כהנת היא. ואם ישראלית היא, צריכה טבילה לביאת מקדש, מפני שטבולת יום ארוך היא והסיחה דעתה מן התרומה ומן המקדש:
אינה צריכה טבילה באחרונה. וסומכת על הטבילה של סוף שבועים. ודוקא לתרומה ולביאת מקדש. אבל לאכילת קדשים, מודו בית הלל שהיא צריכה טבילה אחרת לסוף שמונים, דקיימא לן האונן ומחוסר כפורים צריכים טבילה לקודש, הלכך, לאחר שהביאה כפרתה, טובלת לקדשים:
ומודים שאוכלת במעשר – according to the law regarding the one who immersed herself that day/טבול יום, who immersed [In a Mikveh] and came up, he eats [Second] tithe (see Tractate Negaim, Chapter 14, Mishnah 3).
וקוצה לה חלה (she may separate the priest’s share of the dough) – but does not name it/designate it and she places it in a utensil, and even though she comes in contact/touches with non-sacred foods that are subject to sacred gifts for Hallah, it is not like Hallah for someone who is of second-degree ritual impurity does not invalidate them.
ומקפת - she brings the utensil that she placed the Hallah near the started dough, because it is a Mitzvah to make a heave-offering/Terumah out of mass which is near, that which is close to the thing that he is making the heave-offering upon.
ואם נפל מרקה ומדם טהרה – which are two of the liquids that exit from a טבול יום/someone who immersed herself that day, and they are pure.
צריכה טבילה באחרונה – on the night of the eightieth day, she needs a ritual immersion to eat Terumah/heave-offering if she is a כהנת/the wife of a Kohen. But if she is an Israelite woman, she requires ritual immersion to enter into the Sanctuary/Temple, because her period as someone who immersed herself that day is long and she has diverted her attention from the Terumah/heave-offering and from the Sanctuary/Temple (according to the School of Shammai)
ואינה צריכה טבילה באחרונה – [according to the School of Hillel] she relies upon her ritual immersion at the conclusion of two weeks. And specifically, for Terumah/heave-offering and entering into the Temple, but regarding the consumption of Holy Things, the School of Hillel agrees [with the School of Shammai] that she requires another ritual immersion at the conclusion of eighty days, for we hold that the person who suffered a loss but has not yet buried his/her loved one/אונן – a person in acute mourning and someone lacking atonement (i.e., a woman after childbirth, a person with a flux and a healed offering, who must bring offerings in order to complete their purification processes) need ritual immersion for access to Holy [Things] . Therefore, after she has brought her atonement, she immerses [in order to have access] for Holy Things (see also Tractate Hagigah, Chapter 3, Mishnah 3).