Mishnah.org Logo

Mishnayos Parah Perek 3 Mishnah 1

פרה פרק ג׳ משנה א׳

1

Seven days before the burning of the [red] cow they would separate the priest who was to burn the cow from his house to a chamber that was facing the north-eastern corner of the birah, and which was called the Stone Chamber. They would sprinkle upon him throughout the seven days with [a mixture of] all the sin-offerings that were there. Rabbi Yose said: they sprinkled upon him only on the third and the seventh days. Rabbi Hanina the vice-chief of the priests said: on the priest that was to burn the cow they sprinkled all the seven days, but on the one that was to perform the service on Yom Kippur they sprinkled on the third and the seventh days only.

שִׁבְעַת יָמִים קֹדֶם לִשְׂרֵפַת הַפָּרָה מַפְרִישִׁין כֹּהֵן הַשּׂוֹרֵף אֶת הַפָּרָה מִבֵּיתוֹ לַלִּשְׁכָּה שֶׁעַל פְּנֵי הַבִּירָה, צָפוֹנָה מִזְרָחָה, וּבֵית אֶבֶן הָיְתָה נִקְרֵאת, וּמַזִּין עָלָיו כָּל שִׁבְעַת הַיָּמִים מִכָּל חַטָּאוֹת שֶׁהָיוּ שָׁם. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, לֹא הָיוּ מַזִּין עָלָיו אֶלָּא בַשְּׁלִישִׁי וּבַשְּׁבִיעִי בִּלְבָד. רַבִּי חֲנִינָא סְגָן הַכֹּהֲנִים אוֹמֵר, עַל הַכֹּהֵן הַשּׂוֹרֵף אֶת הַפָּרָה, מַזִּין כָּל שִׁבְעַת הַיָּמִים. וְעַל שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים, לֹא הָיוּ מַזִּין עָלָיו אֶלָּא בַשְּׁלִישִׁי וּבַשְּׁבִיעִי בִּלְבָד:

א׳
Bartenura

שבעת ימים כו' מפרישין כהן השורף את הפרה – as it is written in the portion of investment/inauguration [of the Kohanim] (Leviticus 8:34): "כאשר עשה ביום הזה צוה ה' לעשת לכפר עליכם"/”Everything done today, the LORD has commanded to be done [seven days], to make expiation for you,” and our Rabbis/teachers expounded (see Talmud Tractate Yoma 2a): "לעשת" /to be done – this is the act of the [Red] Heifer, "לכפר עליכם"/to make expiation for you – this is the act of Yom Kippur. That the Kohen who burns the heifer and the High Priest/Kohen Gadol who serves on the Day of Atonement requires separation for seven days] like Aaron and his sons would require in the seven days of investment/inauguration, as is written (Leviticus 8:33): “You shall not go outside the entrance of the Tent of Meeting for seven days,” And they would separate him from his wife, lest he come upon his wife and she would be found to be a menstruant woman and someone who has sexual relations with a menstruant woman is impure for seven days and is not able to burn the cow/heifer.

הבירה – there are those that say that this place was on the Temple Mount and “Birah” was its name. But there are those who say that the entire Temple is called “Birah,” as it states (I Chronicles 29:19: “[As to my son, Solomon, give him a whole heart to observe Your commandments, Your admonitions, and Your laws, and to fulfill them all,] and to build this temple for which I have made provision.”

צפונה מזרחה – the reason that they separate the Kohen who burns the Heifer/cow to a chamber that is in the northeast, since it is a sin offering [being offered] and the sin-offering requires the north (see Numbers 19:9), the Rabbis established for him in the northeast just that there will be for him recognition.

ובית אבן היתה נקראת – because all of its acts were with vessels of untrimmed stone, vessels of stone and vessels of earth that are not susceptible to receive defilement, and in them alone he would use all seven of the days of separation, because someone who is a person who immersed himself that day/טבול יום is fit/kosher [to offer up] the heifer, and they would defile the Kohen that burns the heifer and would immerse him immediately to remove (the false opinion) out of the heart of the Sadducees (i.e., to demonstrate, by practice, the rejection of their opinion) who state that it was done at sunset, the Rabbis established for it extra preference so that they would not disregard/despise it.

כל שבעת הימים – of the days of separation.

מכל חטאות שהיו שם – all the heifers that were made from the days of Moses our Teacher/Rabbi and until that time. For each and every Red Heifer that they would give a bit for protection, and on the first day they would sprinkle upon him from the ashes of one heifer and on the second day from another and the third day from another.

בשלישי ובשביעי – [on the third and seventh days] of his separation. And between the first Tanna/teacher and Rabbi Yossi, both of them hold that immersion at its appropriate time is a Mitzvah, but they differ with regard to sprinkling if they make an analogy to immersion or not, the first Tanna/teacher makes an analogy between sprinkling and ritual immersion and sprinkling at its appropriate time is a Mitzvah, and each day from the first seven days there is doubt lest today is their third day of his defilement, and the three concluding days – each day we have doubt that perhaps it is the seventh [day]. But on the fourth [day], it does not require sprinkling, for it is not on the third [day], one can doubt, but one cannot doubt on the seventh [day], for the sprinkling on the seventh [day] does not count because sprinkling on the seventh [day] until he actually sprinkled on the third [day] that is prior to it. And all of the seven [days] are not exclusively, for perforce we hold that sprinkling is שבות /a rabbinic degree to enhance the character of the Shabbat as a day of rest, and does not supersede the Sabbath. But Rabbi Yossi does not make an analogy between sprinkling and ritual immersion, and sprinkling at the appropriate time is not a Mitzvah, therefore, he doesn’t require sprinkling other than on the third and on the seventh [days] alone. But Rabbi Hanina the Prefect of the Kohanim also holds like Rabbi Meir, that sprinkling at its appropriate time is not a Mitzvah, and the Kohen who burns the Heifer is a mere preference, just as they would not disregard/despise it because it is done with a person who is immersed himself that day/טבול יום.

שבעת ימים כו׳ מפרישין כהן השורף את הפרה. דכתיב בפרשת מילואים (ויקרא ה׳) כאשר עשה ביום הזה צוה ה׳ לעשות לכפר עליכם, ודרשו רבותינו, לעשות, זה מעשה פרה. לכפר עליכם, זה מעשה יום הכפורים. שהכהן השורף את הפרה וכהן גדול העובד ביום הכפורים טעון פרישה שבעה כמו שהיו טעונים אהרן ובניו בשבעת ימי המילואים, דכתיב (שם) ומפתח אוהל מועד לא תצאו שבעת ימים. והיו מפרישין אותו מאשתו שמא יבוא על אשתו ותמצא נדה, והבועל נדה טמא שבעת ימים ולא יוכל לשרוף הפרה:

הבירה. אית דאמרי מקום היה בהר הבית ובירה שמו. ואית דאמרי כל המקדש קרוי בירה, כמו שנאמר אל הבירה וגו [דה״א כט׳]:

צפונה מזרחה. טעמא דמפרישים הכהן השורף את הפרה ללשכה שהיא צפונית מזרחית, כיון דחטאת היא וחטאת טעונה צפון, תקינו ליה רבנן בצפונה מזרחה כי היכי דלהוי לה הכירא:

ובית אבן היתה נקראת. לפי שכל מעשיה היו בכלי גללים כלי אבנים כלי אדמה שאינן מקבלין טומאה, ובהם בלבד היה משתמש כל שבעת ימי ההפרישה, משום דטבול יום כשר בפרה, והיו מטמאין הכהן השורף את הפרה ומטבילין אותו מיד להוציא מלבן של צדוקים שאומרים במעורבי שמש היתה נעשית, תקינו לה רבנן מעלות יתירות כדי שלא יזלזלו בה:

כל שבעת הימים. של ימי הפרישה:

מכל חטאות שהיו שם. מכל הפרות שנעשו מימות משה רבינו ועד אותו זמן, שמכל פרה ופרה היו נותנין קצת למשמרת, ויום ראשון מזין עליו מאפר פרה אחת ויום שני מאחרת ויום שלישי מאחרת:

בשלישי ובשביעי. לפרישתו. ובין ת״ק ובין רבי יוסי תרווייהו סבירא להו טבילה בזמנה מצוה, וקא מיפלגי בהזאה אי מקשינן לה לטבילה אי לא, ת״ק מקיש הזאה לטבילה והזאה בזמנה מצוה, וכל יומא משלושת ימים הראשונים איכא לספוקי שמא היום יום שלישי לטומאתו, והשלשה אחרונים כל יומא מספקינן שמא שביעי. ורביעי לא בעי הזאה, דלאו בשלישי איכא לספוקי ולא בשביעי איכא לספוקי שאין הזאה בשביעי עולה משום הזאת שביעי עד שיזה בשלישי שלפניו. וכל שבעה לאו דוקא, דעל כרחך הא קיימא לן הזאה שבות ואין דוחה את השבת. ור׳ יוסי לא מקיש הזאה לטבילה והזאה בזמנה לאו מצוה, הלכך לא בעי הזאה אלא שלישי ושביעי בלבד. ור׳ חנינא סגן הכהנים נמי כרבי יוסי סבירא ליה דהזאה בזמנה אינה מצוה, והכהן השורף את הפרה מעלה בעלמא הוא, כי היכי דלא לזלזלו בה מפני שהיא נעשית בטבול יום: