Mishnayos Oholos Perek 18 Mishnah 4
Change text layout:
אהלות פרק י"ח משנה ד׳
A kokhin field may neither be planted nor sown, but its earth is regarded as clean and ovens may be made of it for holy use. Bet Shammai and Bet Hillel agree that it [a bet peras in which a grave was plowed over] is examined for one who wished to perform the pesah sacrifice,but is not examined for one who wants to eat terumah. And as for a nazirite: Bet Shammai say: it is examined, But Bet Hillel say: it is not examined. How does he examine it? He brings earth that he can move, and places it into a sieve with fine meshes, and crumbles. If a bone of barley-corn size is found there [the person passing through the field] is deemed unclean.
שְׂדֵה בוֹכִין, לֹא נִטַּעַת, וְלֹא נִזְרַעַת, וַעֲפָרָהּ טָהוֹר, וְעוֹשִׂין מִמֶּנָּה תַנּוּרִים לַקֹּדֶשׁ. וּמוֹדִים בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל שֶׁבּוֹדְקִים לְעוֹשֶׂה פֶסַח, וְאֵין בּוֹדְקִין לִתְרוּמָה. וּלְנָזִיר, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, בּוֹדְקִין. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אֵין בּוֹדְקִין. כֵּיצַד הוּא בוֹדֵק. מֵבִיא אֶת הֶעָפָר שֶׁהוּא יָכוֹל לַהֲסִיטוֹ וְנוֹתֵן לְתוֹךְ כְּבָרָה שֶׁנְּקָבֶיהָ דַקִּים, וּמְמַחֶה, אִם נִמְצָא שָׁם עֶצֶם כַּשְּׂעֹרָה, טָמֵא:
Bartenura
שדה בוכים. מקום רחוק מבית הקברות שמושיבין שם המטה של המת ומתוועדין ובוכין שם:
לא ניטעת ולא נזרעת. בפרק קמא דמועד קטן בגמרא, מפרש דמשום יאוש בעלים נגעו בה, דכיון שכן הוא, מתיאשים הבעלים ממנה והוה ליה כמיצר שהחזיקו בו רבים ואסור לקלקלו. ודוקא כשנתיאשו הבעלים, שהחזיקו בו הרבים כדין. אבל לא נתיאשו, דהשתא שלא כדין החזיקו בו, מותר לקלקלו:
ועפרה טהור. דלא מחזקינן בה טומאה כלל:
ועושים ממנו תנורים לקודש. מה שאין כן בשני בית הפרס הראשונים:
שבודקים לעושה פסח. אשדה שנחרש בה קבר קאי. דאם הולך שם אדם וצריך לשחוט את פסחו, בודקים אותה כדמפרש בסיפא, ואם לא נמצא שם עצם כשעורה הולך ועושה את פסחו:
ואין בודקין לתרומה. דדוקא לפסח סומך אבדיקה זו, משום דטומאת בית הפרס דרבנן, וחכמים לא העמידו דבריהם במקום כרת, שמי שאינו מקריב קרבן פסח במועדו חייב כרת. אבל בתרומה דאין באכילתה כי אם עשה, העמידו דבריהם במקום עשה ואין מועלת בדיקה זו להתירו בתרומה:
ולנזיר. שהלך שם:
בית שמאי אומרים בודקין. ואם לא נמצא שם עצם כשעורה אינו מגלח:
ובית הלל אומרים אין בודקין. דבין נמצא ובין לא נמצא מגלח ומביא קרבן:
את העפר שהוא יכול להסיטו. כגון עפר תחוח:
וממחה. עושהו דק דק בידו כדי שיראה אם יש בו עצם כשעורה:
שדה בוכים – a place far from the cemetery that they place there the pier of the corpse and [people] gather there and weep.
לא ניטעת ולא נזרעת – in the first chapter of [Tractate] Moed Katan [5b] in the Gemara, it explains that because of the despair of the owners that came in contact with it, for since this is the situation, the owners despair from it and it is like he is in distress because many took possession/hold of it and it is forbidden to be upset over it. And specifically, when the owners became despaired that many took possession of it according to law. But if they did not despair, for now, it is not according to the law that they took possession of it, it is permissible to be upset over it.
ועפרה טהור – for we don’t presume defilement to it at all.
ועושים ממנו תנורים לקודש – which is not the case in the first two fields of crushed bones carried over from a ploughed area.
שבודקים לעושה פסח – it refers to a field that a grave was ploughed up. For if a person goes there, he needs to slaughter his Passover sacrifice, they examine it as it is explained in the concluding clause [of this Mishnah], but if there is not found there a bone the size of a barleycorn, he goes and makes his Passover sacrifice.
ואין בודקין לתרומה – that specifically for Passover that he relies upon this examination, because the defilement of a Bet HaPras/an area containing crushed bones carried over from a ploughed field which is Rabbinic. But the Sages did not stand by their words with regard to extirpation, for whomever does not offer the Passover sacrifice at the appropriate time is liable to extirpation. But regarding the heave-offering, that its consumption is not anything but a positive commandment, the Rabbis stood by their words in the place of a positive commandment and an examination is not effective to permit it for heave-offering.
ולנזיר – [and to a Nazirite] that went there.
בית שמאין אומרים בודקין – and if a bone the size of a barleycorn was not found there, he does not shave his head.
ובית הלל אומרים אין בודקין – that whether it (i.e., a bone the size of a barleycorn) is found or not found, he shaves his head and brings a sacrifice.
העפר שהוא יכול להסיטו – as for example, crushed, loose earth.
וממחה (and crumbles it) – make it very fine in his hand so that he can see if has a bone-fragment the size of a barley corn.