Mishnayos Keilim Perek 26 Mishnah 8
Change text layout:
כלים פרק כ"ו משנה ח׳
The hides of a householder become susceptible to uncleanness by intention, but those that belong to a tanner do not become susceptible by mere intention. Those taken by a thief become susceptible by intention, but those taken by a robber do not become susceptible by mere intention. Rabbi Shimon says: the rule is to be reversed; those taken by a robber become susceptible by mere intention, but those taken by a thief do not become susceptible by intention, since in the latter case the owner does not abandon hope for recovery.
עוֹרוֹת בַּעַל הַבַּיִת, מַחֲשָׁבָה מְטַמֵּאתָן. וְשֶׁל עַבְּדָן, אֵין מַחֲשָׁבָה מְטַמֵּאתָן. וְשֶׁל גַּנָּב, מַחֲשָׁבָה מְטַמֵּאתָן. וְשֶׁל גַּזְלָן, אֵין מַחֲשָׁבָה מְטַמֵּאתָן. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, חִלּוּף הַדְּבָרִים, שֶׁל גַּזְלָן, מַחֲשָׁבָה מְטַמֵּאתָן. וְשֶׁל גַּנָּב, אֵין מַחֲשָׁבָה מְטַמֵּאתָן, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים:
Bartenura
של בעל הבית. דאינו עשוי למכרן, ועושה מהן מטות ודולפקאות וטבלאות. חשב עליהן לדבר שראויין לו בלא חסרון מלאכה, מקבלים טומאה מיד:
ושל עבדן. דעשוי למכור, אין המחשבה מטמאתן. דעביד דממליך ומוכרן והלוקח יעשה מהן מנעלים, ועדיין לא נגמרה מלאכתן לכך:
של גנב מחשבה מטמאתן. דקננהו ביאוש. דקסבר סתם גניבה יאוש בעלים הוא, דלא ידעי ממאן לתבעו:
ושל גזלן אין מחשבה מטמאתן. ואע״פ שחשב עליהן לדבר שאין בו חסרון מלאכה. דסתם גזילה אין בו יאוש בעלים, דכיון דידע מאן גזליה אזיל ותבע ליה בדינא:
חילוף הדברים. סתם גזילה איכא יאוש, דלעיניה שקל מיניה ומחזא חזא דאינש אלמא הוא ומיאש, אבל סתם גניבה, סבר משכחנא ליה לגנב ותבענא ליה לדינא ולא מיאש. והלכה כתנא קמא:
של בעל הבית – that are not made to sell them (i.e., the hides), and he makes from them beds and delphicas and tablets [for writing]. He intended for them for something that are appropriate for hm without the loss of work, they are susceptible to receive ritual impurity immediately.
ושל עבדן (that belonging to a tanner) – that is made to sell, intention does not defile them, for he makes and in tends to sell them and the purchaser will make shoes from them, but their work had not yet been completed for this.
של גנב מחשבה מטמאתן – that he acquired them through despair. For he (i.e., the first Tanna) holds that mere theft is despair of the honors, for they do not know from whom to make a claim.
ושל גזלן מחשבה מטמאתן (but of a robber, intention does not make them susceptible to uncleanness) – for even though he thought of them (i.e., the hides) for something where there is no loss of work, for a mere robbery there is no despair of the owners, for since he knew who stole from him, he goes and makes a claim against him in court.
חילוף הדברים – (see also Talmud Bava Kamma 114a) – there is despair for a mere robbery. For according to his viewpoint, he (i.e., the robber) took from and it is fit and proper for he (i.e., the robber) is a strong/violent man and he despairs, but a mere theft, he (i.e., the owner) holds that the item I is found with the thief and he will make a claim against him in court and will not despair. But the Halakha is according to the first Tanna/teacher.