Mishnah.org Logo

Mishnayos Keilim Perek 20 Mishnah 2

כלים פרק כ׳ משנה ב׳

2

A bagpipe is not susceptible to midras uncleanness. A trough for mixing mortar: Bet Shammai says: it is susceptible to midras uncleanness , And Bet Hillel says it is susceptible to corpse uncleanness only. If a trough of a capacity from two log to nine kav is split, it becomes susceptible to midras uncleanness. If he left it out in the rain and it swelled it is susceptible to corpse uncleanness alone. [If he left it out] during the east wind and it split, it is susceptible to midras uncleanness. In this respect the law is stricter in the case of remnants of wooden vessels than in [that of such vessels] in their original condition. It is also stricter in regard to the remnants of wicker vessels than [to such vessels] as are in their original condition, for when they are in their original condition they are insusceptible to uncleanness until their rim is finished, but after their rim has been finished, even though their edges fell away leaving only the slightest trace of them, they are unclean.

חֵמֶת חֲלִילִין, טְהוֹרָה מִן הַמִּדְרָס. עֲרֵבַת פִּיסוֹנוֹת, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, מִדְרָס. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, טְמֵא מֵת. עֲרֵבָה מִשְּׁנֵי לֹג וְעַד תִּשְׁעָה קַבִּין שֶׁנִּסְדְּקָה, טְמֵאָה מִדְרָס. הִנִּיחָהּ בַּגְּשָׁמִים וְנִתְפְּחָה, טְמֵאָה טְמֵא מֵת. בַּקָּדִים וְנִסְדְּקָה, מְקַבֶּלֶת מִדְרָס. זֶה חֹמֶר בִּשְׁיָרֵי כְלֵי עֵץ מִבִּתְחִלָּתָן. וְחֹמֶר בִּשְׁיָרֵי כְלֵי נְצָרִים מִבִּתְחִלָּתָן, שֶׁמִּתְּחִלָּתָן אֵינָם מְקַבְּלִים טֻמְאָה עַד שֶׁיִּתְחַסֵּמוּ. נִתְחַסְּמוּ, אַף עַל פִּי שֶׁנָּשְׁרוּ שִׂפְתוֹתֵיהֶן כָּל שֶׁהֵן, טְמֵאִין:

ב׳
Bartenura

חמת חלילין (bagpipe) – a bag that is full of wind and they place the flutes in he mouth of the bag and the wind exits through the incisions/holes and produces from the flutes a sound of song.

טהורה מן המדרס – for it is not fit for lying.

עריבת פיסונות (a trough for mixing mortar) – a trough that they bring into it small stones and clods of earth in order to provide a mold filled with earth or rubble of ethe building. And [the word] פיפוסנות is the language of “he took up a lump [of brittle stone] and threw it at it (the idolatrous statue)” as we state in the Gemara in [Tractate] Sanhedrin 64a concerning Mercurius (name of the Roman divinity, identified with the Grecian Hermes).

בית שמאי אומרים מדרס – for they hold that they use it for lying with their work. But the School of Hillel holds that they don’t use it.

שנסדקה טמאה מדרס (which was split is impure through treading) – but if it was not split, it not impure through treading, for we say to him: “Stand and let us do our work.” But when it was split and liquids come out, it is not worthy other than for lying. But less than two LOG or more than nine Kab, is not ritually impure through treading and even if it was split.

ונתפחה (and it swelled up) – on account of the rains the wood swells and the split is closed up.

טמאה טומאת מת – as it was at the outset before it became split, because it has a receptacle. But it is not impure from treading, for it is not designated to lie upon it, for they use it in kneading.

בקדים ונסדקה – after the wood had swelled up and the split had closed up, he placed it in an east wind and it split.

טמאה מדרס – that it returned to being fit for lying but not to knead with it.

זה חומר בשיירי כלי עץ – that at their outset they are not impure through treading, but when they are split, they are impure through treading.

כלי נצרים – baskets made of wickerwork of willows and of similar things.

עד שיתחסמו (until they be sealed/glazed) – when their upper rim/lip is completed.

אע"פ שנשרו שפתותיהן כל שהן – that their lips fell and there doesn’t remain anything of their lips to any degree at all, they are ritually impure.

חמת חלילין. חמת מלא רוח ומשימין החלילים בפי החמת והרוח יוצא דרך הנקבים ומוציא מן החלילים קול של שיר:

טהורה מן המדרס. דלא חזיא לשכיבה:

עריבת פיסונות. עריבה שמביאין בה אבנים קטנות ורגבי אדמה כדי לתת בנדבכים של בנין. ופיסונות לשון שקל פיסא שדא ביה דאמרינן בגמרא בסנהדרין גבי מרקוליס:

בית שמאי אומרים מדרס. קסברי, משמשת שכיבה עם מלאכתה. ובית הלל סברי אינה משמשת:

שנסדקה טמאה מדרס. ואם לא נסדקה אינה טמאה מדרס, דאומרין לו עמוד ונעשה מלאכתנו. אבל כשנסדקה ומוציאה משקין, אינה ראויה אלא לשכיבה. ופחותה מב׳ לוגים, או יתירה מתשעה קבין, אינה טמאה מדרס ואפילו נסדקה:

ונתפחה. מחמת גשמים מתנפח העץ ונסתם הסדק:

טמאה טומאת מת. כמו שהיתה בתחלה קודם שנסדקה, מפני שיש לה בית קיבול. ואינה טמאה מדרס, דאינה מיוחדת לשכב עליה, הואיל ומשתמשין בה בלישה:

בקדים ונסדקה. לאחר שנתפח העץ ונסתם הסדק, הניחה ברוח קדים ונסדקה:

טמאה מדרס. דחזרה להיות ראויה לשכיבה ולא ללוש בה:

זה חומר בשיירי כלי עץ. דתחלתן אין טמאין מדרס, וכשנסדקו טמאים מדרס:

כלי נצרים. סלים עשויין מנצרים של ערבה וכיוצא בהן:

עד שיתחסמו. שתגמר שפתן העליונה:

אע״פ שנשרו שפתותיהן כל שהן. שנפלו שפתותיהן ולא נשאר בשפתותיהן אלא כל שהן, טמא: