Mishnayos Middos Perek 3 Mishnah 1
Change text layout:
מדות פרק ג׳ משנה א׳
The altar was thirty-two cubits by thirty-two. It rose a cubit and went in a cubit, and this formed the foundation, leaving thirty cubits by thirty. It then rose five cubits and went in one cubit, and this formed the surround, leaving twenty-eight cubits by twenty-eight. The horns extended a cubit in each direction, thus leaving twenty-six by twenty-six. A cubit on every side was allowed for the priests to go round, thus leaving twenty-four by twenty-four as the place for the wood pile [for the altar fire]. Rabbi Yose said: Originally, the complete area [occupied by the altar] was only twenty-eight cubits by twenty-eight, and it rose with the dimensions mentioned until the space left for the altar pile was only twenty by twenty. When, however, the children of the exile returned, they added four cubits on the north, and four on the west like a gamma, since it is said: “Now the hearth shall be twelve cubits long by twelve broad, square” (Ezekiel 43:16). Is it possible that it was only twelve cubits by twelve? When it says, “With four equal sides” (ibid), this shows that he was measuring from the middle, twelve cubits in every direction. A line of red paint ran round it in the middle to divide between the upper and the lower blood. The foundation ran the whole length of the north and of the west sides, and it took up one cubit on the south and one on the east.
הַמִּזְבֵּחַ הָיָה שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם עַל שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם. עָלָה אַמָּה וְכָנַס אַמָּה, זֶה הַיְסוֹד. נִמְצָא שְׁלֹשִׁים עַל שְׁלֹשִׁים. עָלָה חָמֵשׁ וְכָנַס אַמָּה. זֶה הַסּוֹבֵב. נִמְצָא עֶשְׂרִים וּשְׁמֹנֶה עַל עֶשְׂרִים וּשְׁמֹנֶה. מְקוֹם הַקְּרָנוֹת אַמָּה מִזֶּה וְאַמָּה מִזֶּה. נִמְצָא עֶשְׂרִים וָשֵׁשׁ עַל עֶשְׂרִים וָשֵׁשׁ. מְקוֹם הִלּוּךְ רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים, אַמָּה מִזֶּה וְאַמָּה מִזֶּה. נִמְצָא עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע עַל עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע, מְקוֹם הַמַּעֲרָכָה. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, מִתְּחִלָּה לֹא הָיָה אֶלָּא שְׁמֹנֶה וְעֶשְׂרִים עַל שְׁמֹנֶה וְעֶשְׂרִים, כּוֹנֵס וְעוֹלֶה בְּמִדָּה זוֹ, עַד שֶׁנִּמְצָא מְקוֹם הַמַּעֲרָכָה עֶשְׂרִים עַל עֶשְׂרִים. וּכְשֶׁעָלוּ בְנֵי הַגּוֹלָה, הוֹסִיפוּ עָלָיו אַרְבַּע אַמּוֹת מִן הַדָּרוֹם וְאַרְבַּע אַמּוֹת מִן הַמַּעֲרָב, כְּמִין גַּמָּא, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל מג), וְהָאֲרִיאֵל שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֹרֶךְ בִּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה רֹחַב רָבוּעַ. יָכוֹל שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עַל שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר (שם) אֶל אַרְבַּעַת רְבָעָיו, מְלַמֵּד שֶׁמִּן הָאֶמְצַע הוּא מוֹדֵד שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אַמָּה לְכָל רוּחַ. וְחוּט שֶׁל סִקְרָא חוֹגְרוֹ בָאֶמְצַע, לְהַבְדִּיל בֵּין הַדָּמִים הָעֶלְיוֹנִים לַדָּמִים הַתַּחְתּוֹנִים. וְהַיְסוֹד הָיָה מְהַלֵּךְ עַל פְּנֵי כָל הַצָּפוֹן וְעַל פְּנֵי כָל הַמַּעֲרָב, וְאוֹכֵל בַּדָּרוֹם אַמָּה אַחַת, וּבַמִּזְרָח אַמָּה אֶחָת:
Bartenura
המזבח היה שלשים ושתים אמה על שלשים ושתים אמה. היה מביא דפוס מרובע עשוי מארבע קרשים, כל קרש ארכו שלשים ושתים אמות, ורוחב הקרש אמה והוא גבהו של הדפוס, וממלאו אבנים וסיד וזפת ועופרת מהותך והוא נעשה מקשה אחת של שלשים ושתים אמה על שלשים ושתים אמה גבוה אמה. וזהו יסוד:
עלה אמה וכנס אמה. אחר שעלה היסוד לגובה אמה מביא דפוס אחר שאורך כל קרש שלשים אמה ורוחב הקרש דהיינו גבהו של דפוס זה חמש אמות, ונתנו על היסוד, וממלאו אבנים וסיד וזפת ועופרת כראשון, ונדבק ביסוד ונעשה מקשה אחת של שלשים אמה על שלשים אמה עומד על היסוד. וזה נקרא סובב. והוא גבוה מן היסוד חמש אמות. והיינו כנס אמה, שהוא מתקצר מן היסוד אמה לכל רוח. וחוזר ומביא דפוס שלישי שהוא עשרים ושמונה אמה על עשרים ושמונה אמה, גבוה שלש אמות, ונותנו על הסובב, וממלאו כראשון, וזהו מקום המערכה שהוא ראשו של מזבח. נמצא היסוד בולט ויוצא מן הסובב אמה לכל צד, והסובב בולט מן מקום מערכה אמה לכל צד. ואח״כ מביא דפוס אמה על אמה גבוה אמה ונותנו על זוית המזבח וממלאו, והוא קרן המזבח. וכן לארבע זויות:
מקום הלוך רגלי הכהנים. שלא יהיו הכהנים צריכים להלך בין הקרנות, אלא מניחין אמה פנוי ממקום הקרנות ולפנים להלוך רגלי הכהנים:
מתחילה. בימי שלמה:
לא היה אלא עשרים ושמונה על עשרים ושמונה. וכונס ועולה של יסוד וסובב ומקום הקרנות ומקום הלוך רגלי הכהנים עד שנשאר מקום המערכה עשרים על עשרים:
וכשעלו בני הגולה והוסיפו ד׳ אמות וכו׳ נמצא יסודו שלשים ושתים על שלשים ושתים, ומקום מערכתו עשרים וארבע על עשרים וארבע:
ארבע אמות מן הדרום וארבע אמות מן המערב. גרסינן. והכי מייתי לה בזבחים פרק קדשי קדשים:
כמין גמא. גימל יונית שהוא כמין נו״ן הפוכה שלנו. והתם מפרש דמשום שיתין דהיינו הנקבים שיורדין בהן הנסכים, הוסיפו למשוך המזבח לדרום ולמערב. דמעיקרא בימי שלמה, דרשו, מזבח אדמה, אטום כאדמה שלא יהא חלול, וכשהיו מנסכים על גבי המזבח בקרן דרומית מערבית היו הנסכים יורדין מן המזבח לרצפה ושותתים לבור שהיה כרוי שם אצל קרן דרומית מערבית סמוך למזבח, ולא היה בתוך המזבח. ובני הגולה הוסיפו בבנין המזבח עד שהיה אותו בור קלוט לתוך המזבח, ופתחו נקבים לראש המזבח כנגדו לירד שם הנסכים. שהם היו אומרים שתיה כאכילה, מה אכילה מתעכלת במזבח, דהיינו הקרבנות שנשרפים על גבי מזבח, אף שתיה דהיינו נסכים תבלע במזבח. וקרא דמזבח אדמה, דרשי ליה שיהא מחובר באדמה, שלא יבננו על גבי כיפים ולא על גבי מחילות:
שנאמר והאריאל. מקרא הוא ביחזקאל (מ״ג) שהיה מתנבא על מדת בית שני ושלעתיד לבא:
והאריאל שתים עשרה. מדות מקום המערכה קאמר שתים עשרה:
אל ארבעת רבעיו. מלמד שמאמצעיתו מודד שתים עשרה אמה לכל רוח, והיינו עשרים וארבע על עשרים וארבע:
וחוט הסיקרא חוגרו באמצע. חוט אדום היה עשוי סביב למזבח באמצעו לסוף חמש אמות של גובהו, דהיינו אמה אחת למטה מעליונו של סובב:
להבדיל בין דמים העליונים. חטאת בהמה ועולת העוף שדמן נזרק למעלה מחוט הסיקרא:
לדמים התחתונים. לכל שאר קרבנות שזריקת דמן למטה מן החוט:
ואוכל בדרום אמה אחת כו׳ המזבח כולו היה בחלקו של בנימין, חוץ מאמה אחת על פני אורך הדרום ואמה אחת על פני אורך המזרח שהיה תופס מחלקו של יהודה, אלא שלא היתה אמה שבמזרח על פני כל המזרח, שכשמגיע לקרן מזרחית צפונית היתה כלה בתוך אמה לקרן, וכן אכילת האמה הדרומית לא היתה מהלכת על פני כל הדרום, שכשמגיע לקרן דרומית מערבית היתה כלה סמוך לקרן אמה. ונמצאו שלש קרנות המזבח בחלקו של בנימין, וקרן דרומית מזרחית בלבד היתה בחלקו של יהודה. ולפי שבירך יעקב את בנימין זאב יטרף בבקר יאכל עד (בראשית מ״ט:כ״ז) ומתרגמינן ובאחסנתיה יתבני מקדשא, דבר המקודש לדמים לא יהא אלא בחלקו של בנימין, לפיכך לא עשו יסוד למזבח בקרן דרומית מזרחית, לפי שלא היתה בחלקו של טורף, ולא היו דמים ניתנים למטה באותו קרן. וכשהיו עושים דפוס מרובע ליסוד למלאותו אבנים וסיד וזפת ועופרת כדאמרן, היו משימים עץ או כל דבר באותו זוית של דרומית מזרחית, כדי שלא תתמלא הזוית ההיא, ואח״כ שומטין העץ ונשאר אותו קרן פנוי בלי יסוד. ומפני זה נקרא החלק האמצעי של מזבח סובב, לפי שהוא מקיף וסובב את כל הקרנות, משא״כ ביסוד:
המזבח היה שלשים ושתים אמה על שלשים ושתים אמה – he would bring a square frame made from four boards, each board is thirty-two cubits long and the board is one cubit wide, and it is the height of the frame, and he fills it with stones, lime and pitch/tar and molten lead, and it is made into one piece of thirty-two cubits by thirty-two cubits, one cubit high. And this is the foundation/base of the altar.
עלה אמה וכנס אמה (it rose by a cubit and drew in by a cubit – on every side) – after the foundation rose to the height of a cubit, he brings another frame whose length is the entire board is thirty cubits and a width of the board, that is the height of this frame is five cubits, and places it on the foundation/base, and fills it with stones, and lime and pitch/tar and lead like the first, and it is attached to the base and becomes one piece of thirty [cubits] by thirty cubits standing on the base/foundation. This is called the סובב/a sort of gallery around the altar for the priest to walk on. It is five cubits higher from the foundation. That is to say, he draws it in by a cubit, which he shortens from the base/foundation a cubit in each direction, and he goes back and a third frame, which is twenty-eight cubits by twenty-eight cubits, three cubits high, and places it in on the SOVEV, and fills it like the first, and this is the place of he the pile of wood on the altar of the Temple which is at the top of the altar. It is found the foundation/base protrudes and goes out from the SOVEV a cubit on each side, and the SOVEV protrudes from the place of the pile of wood on the altar of the Temple one cubit to each side. And afterwards, he brings a frame of one cubit by one cubit which is one cubit high and places it on the corner of the altar and fills it, and this is the corner of the altar, and similarly for the four corners.
מקום הילוך רגלי הכהנים – so that the Kohanim would not have to walk between the corners, but we leave one cubit free from the place of the corners and inwards for the walking of the feet of the Kohanim.
מתחילה – in the days of [King] Solomon.
לא היה אלא עשרים ושמונה על עשרים ושמונה – and they drew it in [by a cubit] and it rose [by a cubit] of he foundation/base and the SOVEV and the place of the corners and the place of the walking of the feet of the Kohanim until there remained the place of the pile of wood on the altar twenty [cubits] by twenty [cubits].
וכשעלו בני הגולה והוסיפו ד' אמות וכו' – it is found that its foundation/base is thirty-two [cubits] by thirty-two [cubits], and the place of its pile of wood on the altar is twenty-four [cubits] by twenty-four [cubits].
ארבע אמות מן הדרום וארבע אמות מן המערב – we have the reading. And this is what I brought in [Tractate] Zevakhim in the Chapter קדשי קדשים/The Holy of Holies (Chapter 6, Mishnah 1 and Tosafot Tractate Zevakhim 61b s.v. ארבע אמות מן הדורם וארבע אמות מן המערב ).
כמין גמא – a Greek Gimmel which is similar to our inverted [letter] Nun. But there (i.e., Talmud Zevakhim 61b) it explains that because of the שיתין /a pit by the side of the altar into which the remainder of the libations was poured, which are the holds where the libations go down, they added to draw the altar to the south and to the west. For initially, during the days of [King] Solomon, they expounded, “[Make for me] an altar of earth [and sacrifice on it your burnt offerings and your sacrifices of well-being]” (Exodus 20:21), filled up with earth, so that it will not be an empty cavity, and when they would offer libations on the Altar in the southwest corner of the altar, the libations would descend from the altar to the floor and flow gently to the pit that was dug there near the the southwestern corner near the altar, and there was not within the altar. But the members of the Exiles added to the building of the altar util there was that same pit/cistern intercepting/absorbing within the altar. And they opened perforations to the top of the altar opposite it so that the libations could descend there. For they would say that drinking is is like eating, for just as eating is consuming in the altar, that is, the burned sacrifices on the altar, so too the drink, that is, the libations would be absorbed by the altar. And the Biblical verse of “an altar of earth” (Exodus 20:21), is expounded that it would be attached to the ground, so that they would not build it on top of rocks nor on top of cavities/caves.
שנאמר והאריאל – this verse is in Ezekiel [Chapter 43, Verse 16] and he would prophesy on the measurements of the Second Temple and for the future times to come.
ואריאל שתים עשרה – measurement of the place of the pile of wood in the altar is stated as twelve.
אל ארבעת רבעיו (in the four quarters thereof) – it teaches that from its middle, he measures twelve cubits in each direction, which are twenty four [cubits] by twenty-four [cubits].
וחוט הסיקרא חוגרו באמצע (and a red line goes around it in the middle) – the red thread was made around the altar in its middle at the end of five cubits of its heigh, which is one cubit below the top part of the SOVEV.
להבדיל בין דמים העליונים – the sin offering of cattle and the burnt offering of fowl whose blood is sprinkled above from the red thread.
לדמים התחתונים – for all of the rest of the sacrifices whose blood is sprinkled below from the thread.
ואוכל בדרום אמה אחת ובמזרח אמה אות – the entire altar was in the portion of Benjamin, except for one cubit on the surface of the length of the east that he would take hold of from the portion of Judah, but rather that there wasn’t a cubit that was in the east on the surface of all of the east, for when that would reach the northeastern corne, it would end within a cubit of the corner, and similarly, the consumption of the southern cubit would not go over the entire face of the south, for when it would reach the southwester corner, it would end a cubit near the corner. And it was found that three corners of the altar were in the portion of Benjamin, and the only the southeastern corner was in the portion of Judah. And because when Jacob blessed Benjamin (Genesis 49:27): “Benjamin is a ravenous wolf; In the morning he consumes the foe, [And in the evening he divides the spoil],” and we translate into Aramaic: “And in his lodging the Holy [Temple] will dwell,” something that is sanctified monetarily will not be other than in the portion of Benjamin, therefore, they did not make the foundation to the altar in the southeastern corner, because that of a tearer was not in his portion (see Talmud Zevakhim 53b), and money, and money would not be given to the tribe in that corner. But when they made the square framework for the base to fill it with stones, and lime and pitch/tar and lead as we stated, they would put wood or every kind of thing in that southeastern corner so that the corner would not fill up, and afterwards they would detach the wood and this corner would remain empty without a foundation. And because of this, it is called, the middle of the Altar SOVEV, because it surrounds and goes around all of the corners, which is not the case with the foundation/base.