Mishnah.org Logo
Perek 4

Mishnayos Tamid Perek 4 Mishnah 1

תמיד פרק ד׳ משנה א׳

1
In preparing the lamb of the daily offering for sacrifice, the priests would not tie the lamb by fastening all four of its legs together; rather, they would bind it by fastening each hind leg to the corresponding foreleg. The priests who won the right to take the limbs up to the ramp would hold the lamb in place while it was being slaughtered. And this was the manner of its binding: The animal would be stood in the northern part of the courtyard while its head would be directed to the south, toward the altar, and its face would be turned to the west, toward the Sanctuary. And the slaughterer would stand to the east of the animal, and his face would be to the west. Twenty-four rings were affixed to the courtyard floor north of the altar, designated for placement of the animal’s neck during its slaughter. The daily offering of the morning was slaughtered at the northwest corner of the altar, at the second ring. The daily offering of the afternoon was slaughtered at the northeast corner of the altar, at the second ring. After the slaughterer has slaughtered the lamb and the receiver has received its blood in a vessel to sprinkle on the altar, the priest comes to the northeast corner of the altar and places the first sprinkling in such a manner that the blood will reach the eastern and northern sides of the altar. Next, the priest comes to the southwest corner of the altar and places a second sprinkling in a manner such that the blood will reach the western and southern sides of the altar. With regard to the remainder of the blood, the priest would pour it at the southern base of the altar, at its southwest corner.

לֹא הָיוּ כוֹפְתִין אֶת הַטָּלֶה, אֶלָּא מְעַקְּדִין אוֹתוֹ. מִי שֶׁזָּכוּ בָאֵבָרִים, אוֹחֲזִים בּוֹ. וְכָךְ הָיְתָה עֲקֵדָתוֹ, רֹאשׁוֹ לַדָּרוֹם וּפָנָיו לַמַּעֲרָב. הַשּׁוֹחֵט, עוֹמֵד בַּמִּזְרָח וּפָנָיו לַמַּעֲרָב. שֶׁל שַׁחַר הָיָה נִשְׁחָט עַל קֶרֶן צְפוֹנִית מַעֲרָבִית, עַל טַבַּעַת שְׁנִיָּה. שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם הָיָה נִשְׁחָט עַל קֶרֶן מִזְרָחִית צְפוֹנִית, עַל טַבַּעַת שְׁנִיָּה. שָׁחַט הַשּׁוֹחֵט, וְקִבֵּל הַמְקַבֵּל. בָּא לוֹ לְקֶרֶן מִזְרָחִית צְפוֹנִית, וְנוֹתֵן מִזְרָחָה צָפוֹנָה. מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית, וְנוֹתֵן מַעֲרָבָה דָרוֹמָה. שְׁיָרֵי הַדָּם הָיָה שׁוֹפֵךְ עַל יְסוֹד דְּרוֹמִית:

א׳

לא היו כופתין אותו (they did not twist/tie together the four feet of the lamb) – of the daily offering with two front hands to themselves or the two legs to themselves, in order that he should not act like the religious practices of the heathens, for such they would do when they performed slaughtering for idolatry (see Talmud Tamid 31b).

אלא מעקידין אותו – the hand with the foot, like the Binding of Isaac.

ראשו לדרום – it was slaughtered on the north side of the altar (see Leviticus 1:11) , according to the law of the burnt-offering, and he would turn its head to the south, and its face to the west, so that if it would sprinkle excrement, it would not be adjacent to the altar.

של שחר – the daily-offering sacrifice was slaughtered on the northwestern corner, because in the morning, the sun is in the east and shines opposite it to the west, and the Biblical verse states (Numbers 28:3): “as a regular burnt offering every day, two yearling lambs without blemish” corresponding to the day for the day (שנים ליום), meaning to say, corresponding to the sun, for the sun is called daylight.

ושל בין הערבים – that the sun is in the west and shines opposite the east, it was slaughtered on the northeastern corner.

בטבעת שניה – far from the altar, because the altar was high and would obscure everything. But Yohanan the High Priest established six orders of rings, in each order, four rings, for twenty-four priestly divisions, and they were established on the floor and made like a bow, and since they would not tie together the daily offering, as it is taught at the beginning of our chapter, they would bring in the neck of the animal in those rings at the time of the ritual slaughtering and would wedge in the head of the ring in the ground.

ונותן מזרחית צפונית – first. After he slaughtered the morning burnt-offering in the northwest corner, he would go to the eastern side and stand on the ground and sprinkle the blood in the utensil below from the SIKRA/red paint and place two gifts which are four, one which is like two on the northeastern corner, and he would go to the southwestern corner and place one which is like two on the southwestern corner.

לא היו כופתין אותו. את התמיד בשתי ידיו לעצמן או בשתי רגליו לעצמן, כדי שלא לעשות כחוקות הגוים, שכך היו עושים כששוחטין לעבודה זרה:

אלא מעקידין אותו, היד עם הרגל, כעקידת יצחק:

ראשו לדרום. היה נשחט על ירך המזבח צפונה כדין עולה, והיה נוטה ראשו לדרום ופניו למערב, שאם ירביץ גללים לא יהיה סמוך למזבח:

של שחר. קרבן תמיד של שחר היה נשחט על קרן צפונית מערבית, לפי שבבוקר שמש במזרח וזורחת כנגדה למערב, והכתוב אומר שנים ליום, כנגד היום, כלומר נגד השמש, שהשמש קרוי יום:

ושל בין הערבים. שחמה במערב ומאירה כנגד המזרח, היה נשחט על קרן צפונית מזרחית:

בטבעת שניה. רחוק מן המזבח, לפי שהמזבח גבוה ומאפיל כולו. ויוחנן כהן גדול התקין ששה סדרים של טבעות, בכל סדר ארבע טבעות, לארבעה ועשרים משמרות כהונה, והיו קבועות ברצפה עשויות כמין קשת, ולפי שלא היו כופתים את התמיד כדתנן בריש פרקין, היו מכניסין צואר הבהמה באותן הטבעות בשעת שחיטה ונועצים ראש הטבעת בארץ:

ונותן מזרחית צפונית תחילה. לאחר ששחט תמיד של שחר בקרן מערבית צפונית הולך לצד מזרח ועומד בארץ וזורק הדם בכלי למטה מן [חוט] הסקרא ונותן שתי מתנות שהן ארבע, אחת שהיא כשתים בקרן מזרחית צפונית, והולך למערבית דרומית. ונותן אחת שהיא כשתים בקרן מערבית דרומית: