Mishnah.org Logo

Mishnayos Tamid Perek 3 Mishnah 9

תמיד פרק ג׳ משנה ט׳

9

The priest who won the right of the removal of ash from the inner altar entered through the Sanctuary gate, and he took the basket with him and placed it before him on the floor between him and the altar. And he would take handfuls of ashes from upon the altar and place them in the basket. Ultimately, when only a small amount of ashes remained on the altar, the priest swept the rest into the basket, and placed the basket back on the Sanctuary floor, and emerged from the Sanctuary. The priest who won the right of the removal of ash from the Candelabrum entered the Sanctuary. And if he found in the Candelabrum the two easternmost lamps, the second of which is called the western lamp, still burning, he would first remove the ashes and the burned wicks from the rest of the lamps and place them in the jug, and place new wicks and oil in those lamps. And he would leave these two lamps burning in their own place. If he found that the two easternmost lamps were extinguished, he would remove the ashes and the burned wicks from them and kindle them from the lamps that were still burning. If none were still burning, he would kindle them from the fire on the outer altar. And afterward, the priest would remove the ashes and the wicks from the rest of the lamps. And there was a stone in front of the Candelabrum and in it there were three stairs upon which the priest would stand and prepare the lamps for kindling. Since the Candelabrum was eighteen handbreadths high, it was necessary for the priest to stand on an elevated surface to reach the lamps. And after he placed the ashes and the wicks from the five westernmost lamps in the jug, he would place the jug on the second stair of that stone, and then he emerged from the Sanctuary. When the priest later returned to prepare the two easternmost lamps for kindling, he would remove the jug with the ashes from the Candelabrum, and together with the priest removing the basket with the ashes from the inner altar would pour the ashes from the jug and the basket at the side of the altar.

מִי שֶׁזָּכָה בְדִשּׁוּן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי, נִכְנַס וְנָטַל הַטֶּנִי וְהִנִּיחוֹ לְפָנָיו, וְהָיָה חוֹפֵן וְנוֹתֵן לְתוֹכוֹ, וּבָאַחֲרוֹנָה כִּבֵּד אֶת הַשְּׁאָר לְתוֹכוֹ וְהִנִּיחוֹ וְיָצָא. מִי שֶׁזָּכָה בְדִשּׁוּן הַמְּנוֹרָה, נִכְנַס וּמָצָא שְׁנֵי נֵרוֹת מִזְרָחִיִּים דּוֹלְקִים, מְדַשֵּׁן אֶת הַשְּׁאָר וּמַנִּיחַ אֶת אֵלּוּ דּוֹלְקִין בִּמְקוֹמָן. מְצָאָן שֶׁכָּבוּ, מְדַשְּׁנָן וּמַדְלִיקָן מִן הַדּוֹלְקִים, וְאַחַר כָּךְ מְדַשֵּׁן אֶת הַשְּׁאָר. וְאֶבֶן הָיְתָה לִפְנֵי הַמְּנוֹרָה וּבָהּ שָׁלשׁ מַעֲלוֹת, שֶׁעָלֶיהָ הַכֹּהֵן עוֹמֵד וּמֵטִיב אֶת הַנֵּרוֹת. וְהִנִּיחַ אֶת הַכּוּז עַל מַעֲלָה שְׁנִיָּה וְיָצָא:

ט׳
Bartenura

ובאחרונה – for there wasn’t only just a little big of ashes, and he was not able to take them in handfuls, he swept the rest of the ashes into the basket.

והניחו – in the basket there and then he left. But immediately, he would not remove it, for since he had to put the ashes near the Eastn Altar like the removal of the ashes of the Menorah, he waits until after the sprinkling of [the blood of] the daily offering, which he would make the preparations of the two lamps and finish the completion of the removal of he ashes of the Menorah, and then both of of them would remove this basket and that oil vessel and pour the ahses into one place near the altar and they are absorbed there in their place.

ומצא שתי נרות מזרחיות דולקים – this Tanna/teacher holds that the Menorah is placed in the aeast and west. And sometimes that he finds also the rest burning, and it (i.e., the Mishnah) took [the words] “the two eastern lights flickering” because the rest of the lights, even if they are burning, he puts them out and removes the ashes, but these two lights/candles, if he found them flickering/burning, he does not put them out, and further, because it teaches in the concluding segment [of the Mishnah] “that if he found that they had gone out, he cleaned them and lit them from those which were [yet] flickering/burning,” but with the rest of the lights, if he found that they had gone out, he does not re-kindle them until the evening.

מדשן את השאר – five lights/candles for the west side, he removes from them the old oil and the old wick and the ashes, and places everything in the oil vessel, and puts new oil and a new wick, and after the slaughter of the daily offering and the sprinkling of its blood, he removes the ashes of the two eastern [lights]/[candles], and places in them 0il and a new wick. But surely, when he stops the preparing with the slaughter of the daily offering and the sprinkling of its blood and he doesn’t prepare all of them together, because it is written (Exodus 30:7): “[On it Aaron shall burn aromatic incense:] he shall burn it every morning when he tends the lamps,” the Torah stated that part of the preparation for the two cows, and perform the preparation of the five candles/lights in the first clause of the Mishnah and then he returns with the preparation of the two lights/candles, because for since that he began, he did most of it. But that which he didn’t do six [of them] and then return to do one, because it is written (ibid.), “when he tends the lamps, the preparation [is not] less than two candles/lambs. And these words are at a time where there is no miracle, as, for example, after Shimon the Righteous died. But prior to Shimon the Righteous dying, the western light/candle always burned/flickered through a miracle, as it is taught in a Baraita (Talmud Shabbat 22b) : from outside the curtain of the Pact (see Leviticus 24:2-3), the testimony is that God’s presence rests upon Israel, this is the western candle/light that we place in it oil according to the measure of its fellow and from it he would begin and from it he would conclude, for when he came to prepare the two eastern lights/candles, he would not remove the ashes other than from the first candle/light alone and prepare it, but he leaves the second light/candle that is adjacent to it burning/flickering until the evening when he kindles he lights/candles, and from it candles all of the other lights/candles, but after he kindled the rest of the candles/lights, he prepares it and removes the ashes for this candle in the evening and kindles it. But even though it is written (Exodus 30:7) “when he tends the lamps,” that there is no tending less than “two,” this is more preferable that he didn’t tend to other than one light/candle from the two eastern candles/lights/lamps and to leave the second lamp/candle/light burning so that he would not tend to it until the evening, in order to publicize the miracle that he always kindles. But if even that he tends five [lights/candles/lamps] that are on the western side of first, and not the five of the eastern side anad at the end the two of the western side, and from them, he would have to kindle, but he doesn’t do this because it is written (Leviticus 24:2-3): “for kindling lamps regularly. [Aaron shall set them up in the Tent of Meeting] outside the curtain of the Pact [to burn] from evening to morning before the LORD regularly,” the Torah stated, set up a fixed lamp/candle/light to kindle from it all the rest of the candles, and which is this? The second candle/light/lamp of the eastern side, for when he ascends in the hall of the golden altar, it is that candle/lamp/light that he approaches first, but we don’t forgo the occasion to perform a religious act, but one could say that in this, the miracle was established and it was fixed to kindle from it. But, with the first light/lamp/candle, it is impossible, for behold it is written (ibid.,): “before the LORD”, from that candle of the side of God’s presence, which is the the western side, but the first candle/lamp/light is not called, “before the LORD.”

מצאן שכבו – the two eastern ones (i.e., candles/lamps/lights). As, for example, after Shimon the Righteous died.

מדשנן ומדליקן מן הדולקים – not that he would put a new wick and new oil, in the manner of taking care of/preparing the lights/lamps/candles, for always, we don’t prepare the two eastern lights/candles/lamps other than after the slaughtering of the daily offering in order to interrupt between the preparation of the five to the preparation of the two, but rather, we cleanse them, that is, we remove the ashes that are at the head of the old wick, and lift it up and kindle it, in order that it be interruption between preparing the five candles to the two be well recognized. But if the candles/lights/lamps are not burning, we kindle them from the altar of the burnt offering.

ומדשן את השאר – this is the preparation of the five candles/lamps/lights, that we place a new wick and new oil and leave them extinguished until the evening when he comes and kindles [them]. But he removes the ashes from here and it is not like the removal of the ashes of the two eastern [lights] that is above. But after the slaughtering of the daily offering and the sprinkling of its blood, he returns and removes the eastern ashes and places oil and and a new wick and leaves it until the evening extinguished. But a second candle/light/lamp which is called, “western” just like this, he cleans and removes the ashes and the old wick and puts in new oil and kindles it from the altar of the burnt offering in order to kindle from the lamps/candles/lights in the evening, the others that the western lamp/candle/light was fixed to kindle from it other candles/lamps/lights, and therefore, also he kindles if he found it extinguished prior to the slaughtering of the daily offering, since he needs nevertheless, to kindle it when he comes and prepares after the slaughtering. Such I found the explanation of this Mishnah in the commentary of our Rabbi, Baruch bar Yitzhah, and he is the clearest of all of the commentaries. But the words of Maimonides are very astonishing, and also what he thinks in that the preparation of the candles/lamps/lights is their kindling, and when he would kindle the lamps/lights of the entire Menorah in the morning, as he kindles it in the evening, it is an exalted hidden thing/miracle in my eyes, but I did not hear nor did I see any of my Rabbis who think thus.

ואבן היתה לפני המנורה – because the Menorah is eighteen handbreadths high and it was necessary to ascend to a high place in order to prepare the lamps/lights/candles.

ובה שלש מעלות – corresponding to the three ascents that are written regarding the Menorah (see Numbers 8:2, Exodus 25:37 and Exodus 27:20): "בהעלותך את הנרות"/”when you mount the lamps; "והעלה את נרותיה"/”the lamps shall be so mounted;” "להעלות נר תמיד" /”for kindling the lamps regularly.”

והניח הכוז ויצא – until after the sprinkling of the blood of the daily offering for then he makes he preparations of two lamps/candles/lights and removes it, and then his neighbor removed the basket. And when they removed them, they bowed down (according to Tractate Megillah 22b – this is the spreading of one’s hand and feet on the floor), at the conclusion of the Divine Service, but not now, fo still their Divine Service was not completed.

ובאחרונה. שלא היה רק מעט דשן ולא היה יכול ליקח בחפניו, כיבד שאר הדשן לתוך הטני:

והניחו. לטני שם ויצא. אבל מיד לא היה מוציאו, שכיון שצריך לתת הדשן אצל המזבח קדמה כמו דשון המנורה, ממתין עד לאחר זריקת התמיד, שהיה עושה הטבת שתי נרות וגומר השלמת דשון המנורה, ואז היו שניהם מוציאין זה הטני וזה הכוז ושופכין הדשן במקום אחד אצל המזבח ונבלעים שם במקומן:

ומצא שתי נרות מזרחיות דולקים. האי תנא סבר מנורה מזרח ומערב היא מונחת. ופעמים שמוצא גם השאר דולקים, ונקט שתי נרות מזרחיות דולקים משום דשאר נרות אפילו דולקים מכבן ומדשנן, ואלו שתי נרות אם מצאן דולקים אינו מכבן, ועוד משום דקתני בסיפא מצאן שכבו לאלו מזרחיות. חוזר ומדליקן, ובשאר נרות מצאן שכבו אינו מדליקן עד הערב:

מדשן את השאר. חמש נרות שלצד מערב, מסיר מהן השמן הישן והפתילה הישנה והדשן, ונותן הכל בכוז, ונותן שמן חדש ופתילה חדשה, ולאחר שחיטת התמיד וזריקת דמו, מדשן השני מזרחיות ונותן בהן שמן ופתילה חדשה. והא דמפסיק ההטבה בשחיטת התמיד וזריקת דמו ואינו מטיבן כולן יחד, משום דכתיב (שמות ל׳) בבוקר בבוקר בהטיבו את הנרות, אמרה תורה חלק ההטבה לשני בקרים, ועביד הטבת חמש נרות ברישא והדר הטבת שתי נרות, משום דכיון דאתחיל, עביד רובא. והאי דלא עביד שיתא והדר חד, משום דכתיב בהיטיבו את הנרות, [אין] הטבת נרות פחות [משתים]. והני מילי בזמן שאין הנס, כגון לאחר שמת שמעון הצדיק. אבל קודם שמת שמעון הצדיק שהיה נו׳ מערבי דולק תמיד בדרך נס, בדתניא מחוץ לפרוכת העדות, עדות הוא שהשכינה שורה בישראל, זו נר מערבי שנותן בה שמן כמדת חברותיה וממנה היה מתחיל ובה היה מסיים, כשהיה בא להיטיב השתי נרות מזרחיות, לא היה מדשן אלא הנר הראשון בלבד ומיטיבו, ומניח הנר השני הסמוך לו דולק עד הערב שמדליק את הנרות וממנו מדליק כל הנרות האחרים, ואחר שהדליק שאר הנרות מטיבו ומדשנו לנר זה בערב ומדליקו. ואע״ג דכתיב בהיטיבו את הנרות דאין הטבה פחות משתים, הכי עדיף טפי שלא להיטיב כי אם נר אחד מן השתי נרות מזרחיות ולהניח הנר השני דולק שלא להיטיבו עד הערב, כדי לפרסם הנס שהוא דולק תמיד. ומה שמיטיב חמש של צד מערב תחילה, ולא חמש לצד מזרח ולבסוף שתים של מערב ומהם היה לו להדליק, ולא עביד הכי משום דכתיב (ויקרא כ״ד) להעלות נר תמיד מחוץ לפרוכת העדות יערוך אותו לפני ה׳, אמרה תורה קבע נר להדליק ממנו שאר נרות, ואיזה זה נר שני של צד מזרח, והוא קרוי נר מערבי, דכי עייל בהיכל בההוא נר פגע ברישא, ואין מעבירין על המצות, ואיכא למימר בההיא אתוקם הנס והוקבע להדליק ממנו. ובנר ראשון אי אפשר, דהא כתיב לפני ה׳, מאותו נר של צד שכינה שהוא לצד מערב, ואין נר ראשון קרוי לפני ה׳:

מצאן שכבו. השתים מזרחיות. כגון לאחר שמת שמעון הצדיק:

מדשנן ומדליקן מן הדולקים. לא שהיה נותן פתילה חדשה ושמן חדש כדרך הטבת הנרות, שהרי לעולם אין מטיבין שתי נרות מזרחיות אלא לאחר שחיטת התמיד כדי להפסיק בין הטבת חמש להטבת שתים, אלא מדשנן היינו שמסיר הדשן שבראש הפתילה הישנה, ומגביהה ומדליקה, כדי להיות ניכר יפה הפסק שבין הטבת חמש נרות לשתים. ואם אין בנרות דולקים מדליקן ממזבח העולה:

ומדשן את השאר. זו הטבת חמש הנרות, שנותן פתילה חדשה ושמן חדש ומניחן כבויות עד הערב שבא ומדליק. ומדשן דהכא אינו כמו מדשן של שנים מזרחית דלעיל. ולאחר שחיטת התמיד וזריקת דמו חוזר ומדשן [המזרחית] ונותן שמן ופתילה חדשה ומניחה עד הערב כבויה. ונר שניה שקרויה מערבית כמו כן מדשן ומסיר השמן והפתילה ישנה ונותן שמן חדש ומדליקה ממזבח העולה כדי להדליק ממנה בערב הנרות, האחרות שנר מערבי הוקבע להדליק ממנו נרות אחרות, ולכך נמי מדליקה אם מצאה כבויה קודם שחיטת התמיד, כיון שצריך מכל מקום להדליקה כשבא ומטיב לאחר שחיטה. כך מצאתי פירוש משנה זו בפירושי רבינו ברוך בר יצחק, והוא המחוור שבכל הפירושים. ודברי הרמב״ם במשנה זו תמוהים מאד, וגם מה שסובר שהטבת הנרות היא הדלקתן ושהיו מדליקין הנרות של מנורה כולן בבוקר כדרך שמדליקין בערב, פליאה נשגבה בעיני, ולא שמעתי ולא ראיתי לאחד מרבותי שסובר כן:

ואבן היתה לפני המנורה. לפי שהמנורה גבוהה שמונה עשר טפחים והיה צריך לעלות למקום גבוה כדי להיטיב את הנרות:

ובה שלש מעלות. כנגד שלש העלאות שכתובות במנורה, בהעלותך את הנרות, והעלה את נרותיה, להעלות נר תמיד:

והניח הכוז ויצא. עד לאחר זריקת דם התמיד שאז עושה הטבת שתי נרות והוציאו, וכן חבירו הוציא את הטני. וכשהוציאו השתחוו בגמר העבודה, ולא עכשיו, שעדיין לא נגמר עבודתן: