Mishnah.org Logo

Mishnayos Temurah Perek 6 Mishnah 5

תמורה פרק ו׳ משנה ה׳

5

The mishna adds a principle: With regard to all animals whose sacrifice on the altar is prohibited, sacrifice of their offspring is permitted. Rabbi Eliezer says: The offspring of an animal with a wound that will cause it to die within twelve months [tereifa]shall not be sacrificed on the altar. Rabbi Ḥanina ben Antigonus says: A kosher animal that suckled from a tereifa is disqualified from sacrifice on the altar. With regard to all sacrificial animals that became tereifot, one may not redeem them and render them non-sacred, as their consumption is forbidden and one does not redeem sacrificial animals to feed them to dogs, as this is considered a degradation of sacrificial animals.

כָּל הָאֲסוּרִים עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וַלְדוֹתֵיהֶן מֻתָּרִים. וְלַד טְרֵפָה, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, לֹא יִקְרַב עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, יִקְרָב. רַבִּי חֲנִינָא בֶן אַנְטִיגְנוֹס אוֹמֵר, כְּשֵׁרָה שֶׁיָּנְקָה מִן הַטְּרֵפָה, פְּסוּלָה מֵעַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. כָּל הַקֳּדָשִׁים שֶׁנַּעֲשׂוּ טְרֵפָה, אֵין פּוֹדִים אוֹתָם, שֶׁאֵין פּוֹדִים אֶת הַקֳּדָשִׁים לְהַאֲכִילָן לִכְלָבִים:

ה׳
Bartenura

כל האסורים לגבי המזבח – such as an female animal that copulated [with a human male] unnaturally when it is unconsecrated and afterwards became pregnant, the offspring are permitted as a sacrifice, for the permitted male [animal] that comes upon this animal, and this female animal is forbidden, both of them caused the offspring that would come and both of them caused it, it is permitted. But if she engaged in unnatural copulation when she was pregnant, the offspring is disqualified for a sacrifice, for she and her offspring engaged in unnatural copulation.

ולד טריפה – should not be offered. But for the lay person, everyone says that it is permitted, for it is not from her body that it comes. And there is a dispute in the chapter “Which are the torn animals?” (Tractate Hullin 58a). There is according to one who states that the torn animal gives birth, and there is according to the one who states that a torn animal does not give birth. According to the one who states that a torn animal gives birth, it is found regarding her as for example, that it became torn, and at the end became pregnant, and in this they dispute, for Rabbi Eliezer holds that both the “parents” caused this prohibition, but the Rabbis hold that both the “parents” caused it to be permitted. But according to the one who states that the torn animal does not give birth, we find concerning it, as for example, that she became pregnant, and then at the end became torn, and in this they disagree, for Rabbi Eliezer holds that the fetus is the descendant of the mother, but the Rabbis hold that the fetus is not the descendant of the mother. But the Halakha is not according to Rabbi Eliezer.

כשרה שינקה מן הטריפה פסולה – all that day that she suckled during the time of twenty-four astronomical hours, she is disqualified for being offered as a sacrifice, for since she was able to exist on that milk without other consumption, and does not eat from her belly until he completes the twenty-four astronomical hours. But after that he ate from her belly, Rabbi Hananiah admits that she is fit/kosher, and even an animal that became fattened with idolatrous vetches/horse-bean everyone admits that he is fit for the Altar. But the Halakha is not according to Rabbi Haninah ben Antigonus (see Talmud Temurah 31a).

שאין פודים את הקדשים להאכילן לכלבים – that consecrated animals that had been disqualified that were redeemed, as it is written (Deuteronomy 12:15): “you may slaughter and eat meat [in any of your settlements],” and we expound, “you may slaughter” but not shearing; “and eat” but not to your dogs; “meat” but not milk.

כל האסורים לגבי המזבח. כגון בהמה שנרבעה כשהיא חולין ואח״כ נתעברה וילדה, הולד מותר לקרבן, שהזכר של היתר שבא על בהמה זו והיא שהיא אסורה, שניהן גרמו לולד שיבוא, וזה וזה גורם מותר. אבל נרבעה כשהיא מעוברת, הולד פסול לקרבן, דהיא וולדה נרבעו:

ולד טריפה. לא יקרב. אבל להדיוט דברי הכל שרי, דלאו מגופה קא רבי. ופלוגתא היא באלו טריפות [דף נ״ח], איכא למאן דאמר טריפה יולדת, ואיכא למאן דאמר טריפה אינה יולדת. למאן דאמר טריפה יולדת משכחת לה כגון שנטרפה ולבסוף עיברה, ובהא פליגי, דר׳ אליעזר סבר זה וזה גורם אסור, ורבנן סברי זה וזה גורם מותר. ולמאן דאמר טריפה אינה יולדת משכחת לה כגון שעיברה ולבסוף נטרפה, ובהא פליגי, דר׳ אליעזר סבר עובר ירך אמו הוא, ורבנן סברי עובר לאו ירך אמו הוא. ואין הלכה כר׳ אליעזר:

כשרה שינקה מן הטריפה פסולה. כל אותו היום שינקה מעת לעת היא פסולה להקרבה, הואיל ויכולה לעמוד על אותו חלב בלא אכילה אחרת, ואינו מתאכל ממעיה עד שישלם מעת לעת. אבל לאחר שנתאכל ממעיה מודה ר״ח שהיא כשרה, דאפילו בהמה שנתפטמה בכרשיני עבודה זרה הכל מודים שהיא כשרה למזבח. ואין הלכה כרבי חנינא בן אנטיגנוס:

שאין פודים את הקדשים להאכילן לכלבים. דבפסולי המוקדשים שנפדו כתיב תזבח ואכלת בשר, ודרשינן תזבח ולא גיזה, ואכלת ולא לכלביך, בשר ולא חלב: