Mishnayos Eruchin Perek 5 Mishnah 1
Change text layout:
ערכין פרק ה׳ משנה א׳
One who says: It is incumbent upon me to donate my weight, gives his weight to the Temple treasury; if he specified silver he donates silver, and if he specified gold he donates gold. There was an incident involving the mother of Yirmatya, who said: It is incumbent upon me to donate the weight of my daughter, and she ascended to Jerusalem and paid her daughter’s weight in gold to the Temple treasury. In the case of one who says: It is incumbent upon me to donate the weight of my forearm, how does he ascertain the weight of his forearm? Rabbi Yehuda says: He fills a barrel with water and inserts his arm up to his elbow into the water. And in order to measure the displacement, he weighs donkey flesh, and bones, and sinews and places it into the barrel until it fills, and the water level reaches the top of the barrel. He then donates the weight of the meat and the bones to the Temple treasury. Rabbi Yosei said: Displacement is according to volume not according to weight, and how then is it possible to match the amount of the donkey flesh with the flesh of a person and the volume of the donkey’s bones with his bones? Rather, the court appraises how much the forearm is likely to weigh.
הָאוֹמֵר, מִשְׁקָלִי עָלָי, נוֹתֵן מִשְׁקָלוֹ. אִם כֶּסֶף, כֶּסֶף. אִם זָהָב, זָהָב. מַעֲשֶׂה בְּאִמָּהּ שֶׁל יִרְמַטְיָה שֶׁאָמְרָה, מִשְׁקַל בִּתִּי עָלָי, וְעָלְתָה לִירוּשָׁלַיִם, וּשְׁקָלוּהָ וְנָתְנָה מִשְׁקָלָהּ זָהָב. מִשְׁקַל יָדִי עָלָי, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מְמַלֵּא חָבִית מַיִם וּמַכְנִיסָהּ עַד מַרְפֵּקוֹ, וְשׁוֹקֵל בְּשַׂר חֲמוֹר וְגִידִין וַעֲצָמוֹת וְנוֹתֵן לְתוֹכָהּ עַד שֶׁתִּתְמַלֵּא. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, וְכִי הֵיאַךְ אֶפְשָׁר לְכַוֵּן בָּשָׂר כְּנֶגֶד בָּשָׂר וַעֲצָמוֹת כְּנֶגֶד עֲצָמוֹת. אֶלָּא שָׁמִין אֶת הַיָּד כַּמָּה הִיא רְאוּיָה לִשְׁקֹל:
Bartenura
האומר משקלי עלי כו׳, אם כסף כסף. אם פירש כסף נותן משקלו כסף, ואם פירש זהב, נותן משקלו זהב. והא קמשמע לן דאם לא פירש אלא אמר סתם משקלי עלי, פטר נפשיה בכל דהו, ובלבד שיהיה דבר שכמותו רגיל להיות נשקל במקום ההוא. ואפילו זפת ואפילו בצלים ורגילים אנשי המקום למכרם במשקל, ואמר אחד מאנשי המקום ההוא משקלי עלי סתם ולא פירש, הרי זה נותן משקלו זפת או בצלים ונפטר:
ומעשה באמה של ירמטיה. מפרש בגמרא דמתניתין חסורי מחסרא והכי קתני, ואם אדם חשוב הוא, אע״ג דלא פירש אמדינן ליה לפי כבודו, ומעשה נמי באמה של ירמטיה, אשה ששמה כך, שאמרה משקל בתי עלי ועלתה לירושלים ושקלוה ונתנה משקלה זהב, לפי שהיתה אמודה בעושר:
משקל ידי עלי. היאך הוא שוקל ידו, דאם רוצה מכביד ואם רוצה מיקל:
ומכניסה עד מרפקו. קוד״ו בלע״ז. משום דבנדרים הלך אחר לשון בני אדם, ובאותו זמן היו קורין יד לזרוע עד המרפק. וכשמכניס היד לתוך חבית מלאה מים ישפכו מן המים שבחבית כפי מקום היד שהכניס בתוכה עד המרפק, וחוזר ומכניס בחבית בשר וגידין ועצמות של חמור, שמשקל בשר חמור כמשקל בשר אדם, ויהא באותו בשר גידין ועצמות כפי מה שיש ביד, שאין משקל עצמות וגידין שוה למשקל בשר, ונותן לתוכה עד שתחזור ותתמלא כמו שהיתה, דהשתא איכא נפח כשיעור ידו, ושוקל הבשר והעצמות והגידים ההם והוא משקל ידו:
היאך אפשר לכוין בשר כנגד בשר. שמא יש בבשר חמור שנותן לתוך החבית יותר גידים ועצמות ממה שיש ביד, או פחות, ונמצא שאין המשקל מכוון. והלכה כרבי יוסי:
האומר משקלי עלי כו', אם כסף כסף – if he specified silver, he gives his weight in silver, but if he specified gold, he gives his weight in gold. But surely it comes to tell us that if he didn’t specify, but rather stated merely, “my weight is upon me,” he exempted himself from anything, as long as there will be a thing that is similar to it that is ordinarily weighed in that place. And even pitch/tar and even onions and the people of the place are accustomed to sell them by weight, and one of the people of that place said merely: “my weight is incumbent on me [as a pledge to the Temple]” but did not specify, he gives his weight in pitch/tar or in onions and is further exempt.
ומעשה באמה של ירמטיה – It explains in the Gemara (Tractate Arakhin 19a) that our Mishnah is deficient and should be read as follows, and if he is a prominent person, even though he has not expressly stated, we estimate in accordance with his honor, and it happened with the mother of the Yirmatia, a woman whose name was such, that said, “I vow the weight of my daughter,” and she went up to Jerusalem and weighed her, and then she paid her weight in gold, because she was estimated in wealth.
משקל ידי עלי – how does he weigh his hand, for if he wants he makes it heavy and if he wants, he makes it lighter?
ומכניסה עד מרפקו (pokes his hand in up to his elbow) – KUDO in the foreign tongue, because in vows one follows the language of human beings and at tht time, they would call the hand from the arm to the elbow, and when one places one’s hand into the jar filled with water, the water that is in the jar will spill out according to the place of the hand that one entered into it until the elbow (i.e., the water is displaced), and he goes back and places the flesh, sinews and bones of a donkey, for the weight of the flesh of a donkey is like the weight of the flesh of a human being, and there will be in that flesh sinews and bones according what is in the hand [of a human being] for the weight of the bones and sinews is not equivalent to the weight of the flesh, and he places into it until it returns and is filled up like it was, for now there is volume like the measurement of his hand, and he weighs the flesh and these sinews and this is the weight of his hand.
היאך אפשר לכוין בשר כנגד בשר – for perhaps here is in the flesh of a donkey that place that he places into the jar more sinews and bones from what is in the hand [of a human being] or less, and it is found that the weight is not equivalent. And the Halakha is according to Rabbi Yossi.