Mishnah.org Logo

Mishnayos Eruchin Perek 1 Mishnah 3

ערכין פרק א׳ משנה ג׳

3

One who is moribund and one who is taken to be executed after being sentenced by the court is neither the object of a vow nor valuated. Rabbi Ḥanina ben Akavya says: He is not the object of a vow, because he has no market value; but he is valuated, due to the fact that one’s value is fixed by the Torah based on age and sex. Rabbi Yosei says: One with that status vows to donate the assessment of another person to the Temple treasury, and takes vows of valuation, and consecrates his property; and if he damages the property of others, he is liable to pay compensation.

הַגּוֹסֵס, וְהַיּוֹצֵא לֵהָרֵג, לֹא נִדָּר וְלֹא נֶעֱרָךְ. רַבִּי חֲנִינָא בֶּן עֲקַבְיָא אוֹמֵר, נֶעֱרָךְ, מִפְּנֵי שֶׁדָּמָיו קְצוּבִין, אֲבָל אֵינוֹ נִדָּר, מִפְּנֵי שֶׁאֵין דָּמָיו קְצוּבִין. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, נוֹדֵר וּמַעֲרִיךְ וּמַקְדִּישׁ. וְאִם הִזִּיק, חַיָּב בַּתַּשְׁלוּמִין:

ג׳
Bartenura

הגוסס – is not subject to the vow [of payment of their worth to another], for he stands to be dead.

ולא נערך – as it is written (Leviticus 27:8): “he shall be presented…and [the priest] shall assess him,” but this one (i.e., the person at the point of death) is presentable nor assessable.

והיוצא ליהרג – that the proceedings [of his trial] are finished (i.e., the sentence has been pronounced) in an Israelite court. But if he goes to be killed at the hands of the [heathen] kingdom, it does not matter whether it is a kingdom of Israelites or a kingdom of heathens, everyone holds that he pledges the Valuation [of others] and he is subject to the Valuation [by others].

לא נידר – that he is not worth anything [monetarily].

ולא נערך – as it is written (Leviticus 27:29): “No human being who has been proscribed can be ransomed; [he shall be put to death].”But Rabbi Haninah ben Akaviah who stated that he is subject to the Valuation [of others], maintains this Biblical verse (Leviticus 27:29): “No human being who has been proscribed” for a different exposition.

ר' יוסי אומר כו' – Rabbi Yossi and the first Tanna/teacher do not disagree regarding a person who takes a vow and makes an assessment and who sanctifies. But they disagree if it caused damaged. The first Tanna/teacher holds, if it caused damage, it is exempt from payment/indemnity. For even if the one who causes damage is liable for indemnity/payment from the Torah, a loan that is written about in the Torah is not equivalent to something written in a document, but it is an oral loan. And an oral loan does not collect from the heirs. But Rabbi Yossi holds, that the loan that is written in the Torah is equivalent to a loan written in a document and he collects from the heirs. But the Halakha is according to the first Tanna/teacher. But after they have established that an oral loan collects from the heir, the Jewish court collects his money and they pay for what he has damaged.

הגוסס. לא נידר, דלאו בר דמים הוא, דלמיתה הוא עומד:

ולא נערך. דכתיב והעמידו והעריכו, והאי לאו בר העמדה והערכה הוא:

והיוצא ליהרג. שנגמר דינו בבית דין של ישראל. אבל יוצא ליהרג על פי המלכות, לא שנא מלכות ישראל, ולא שנא מלכות של נכרים, דברי הכל מעריך ונערך:

לא נידר. דלאו בר דמים הוא:

ולא נערך. דכתיב (ויקרא כ״ז:כ״ט) כל חרם אשר יחרם מן האדם לא יפדה. ור׳ חנינא בן עקביא דאמר נערך, מוקי להאי קרא דכל חרם אשר יחרם לדרשא אחריתי:

ר׳ יוסי אומר כו׳ ר׳ יוסי ותנא קמא לא פליגי בנודר ומעריך ומקדיש. כי פליגי באם הזיק. תנא קמא סבר, אם הזיק פטור מן התשלומים. ואע״פ שהמזיק חייב בתשלומין מן התורה, מלוה הכתובה בתורה לאו ככתובה בשטר דמיא, אלא כמלוה על פה, ומלוה על פה אינו גובה מן היורשים. ורבי יוסי סבר, מלוה הכתובה בתורה, כמלוה הכתובה בשטר דמיא וגובה מן היורשים. והלכה כתנא קמא. אבל לאחר שתקנו דמלוה על פה גובה מן היורשים, בית דין גובין מממונו ומשלמים מה שהזיק: