Mishnah.org Logo

Mishnayos Bechoros Perek 4 Mishnah 1

בכורות פרק ד׳ משנה א׳

1

Until when must an Israelite tend to and raise a firstborn animal before giving it to the priest? With regard to a small animal, e.g., a sheep or goat, it is thirty days, and with regard to a large animal, e.g., cattle, it is fifty days. Rabbi Yosei says: With regard to a small animal, it is three months. If the priest said to the owner within that period: Give it to me, that owner may not give it to him. And if it is a blemished firstborn and the priest said to him: Give it to me so I may eat it, it is permitted for the owner to give it to him. And at the time that the Temple is standing, if it is unblemished and the priest said to him: Give it to me and I will sacrifice it, it is permitted for the owner to give it to him. The firstborn animal is eaten year by year, i.e., within its first year, whether it is blemished or whether it is unblemished, as it is stated: “You shall eat it before the Lord your God year by year” (Deuteronomy 15:20).

עַד כַּמָּה יִשְׂרָאֵל חַיָּבִים לְהִטַּפֵּל בַּבְּכוֹר. בִּבְהֵמָה דַקָּה, עַד שְׁלשִׁים יוֹם. וּבַגַּסָּה, חֲמִשִּׁים יוֹם. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, בַּדַּקָּה שְׁלשָׁה חֳדָשִׁים. אָמַר לוֹ הַכֹּהֵן בְּתוֹךְ זְמַן זֶה תְּנֵהוּ לִי, הֲרֵי זֶה לֹא יִתְּנוֹ לוֹ. אִם הָיָה בַעַל מוּם, אָמַר לוֹ תֶּן לִי שֶׁאוֹכְלֶנּוּ, מֻתָּר. וּבִשְׁעַת הַמִּקְדָּשׁ, אִם הָיָה תָמִים, אָמַר לוֹ תֶּן לִי שֶׁאַקְרִיבֶנּוּ, מֻתָּר. הַבְּכוֹר נֶאֱכָל שָׁנָה בְשָׁנָה בֵּין תָּמִים בֵּין בַּעַל מוּם, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טו), לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ תֹאכְלֶנּוּ שָׁנָה בְשָׁנָה:

א׳
Bartenura

עד כמה. להטפל בבכור – to be engaged with its (i.e., the firstling’s) raising prior to giving it to the Kohen.

בדקה עד שלשים יום ובגסה עד חמשים – In the Gemara (Tractate Bekhorot 26b), we derive it, from what is written (Exodus 22:28): “You shall not put off the skimming of the first yield of your vats. You shall give Me the first-born among your sons,” and adjacent to it (Exodus 22:29), “You shall do the same with your cattle and your flocks,” and they show an incongruity/objection, “your bull” which is mentioned earlier in Scripture to “the skimming of the first yield of your vats” which is early, and “your flocks” which is later than the “the first-born among your sons” but “the skimming of the first yield of your vats” which are the first-fruits are offered at fifty days, that the grain is ripened on Passover and we don’t bring the first-fruits until Atzeret/Shavuot, as it is written (Exodus 23:16): “and the Feast of the Harvest, of the first fruits of your work, [of what you sow in the field], and just as you do for the “skimming of the first yield of your vats, which you do not bring until the end of fifty days, so you do for your bulls that you do not bring it until fifty days, and in the manner that you act regarding the first-born of your sons, as it is written concerning it (Numbers 18:16): “Take as their redemption price from the age of one month up,” similarly you should do for your flock that you should not bring it until thirty days.

בדקה שלשה חדשים – because its care-taking (i.e., of small cattle) is more troublesome (see Talmud Bekhorot 26b and Talmud Bava Metzia 69a), for its teeth are thin and it is not able to eat grass. And if it won’t be with its mother it will die. But the Halakha is not according to Rabbi Yossi.

לא יתנו לו – for since its care-taking is cast upon an Israelite for fifty days, and the Kohen said to him “Within this time [period], give it to me and I will pasture/tend it.” It is similar to someone who rents it that he saves him from the trouble on the condition that he (i.e., the owner) will give it to him and not to another Kohen, and this is similar to a Kohen who helps/assists in the granary/threshing floor to thresh and to winnow in order that they will give him the heave-offerings/Terumot, and it is taught [in a Baraitha] that Kohanim and Levites who assist in the granary/threshing floor, they don’t give them have-offerings and tithes. But if [the animal] had a blemish and he said to him: “Give it to me and I will consume it, for since it was pointed out to him, e was not like the Kohen who assists in the granary.

בין תמים בין בעל מחם – whether at the time of the Temple or whether at the present time, every year it is his, he is permitted to uphold it. And a firstling with a blemish, we derive that it is given to a Kohen, and he consumes it with its blemish for since it is written (Numbers 18:18): “But their meat shall be yours,” is the plural language, whether it is pure firstling or whether it is a firstling with a blemish.

עד כמה. להטפל בבכור. להתעסק בגידולו קודם שיתנהו לכהן:

בדקה עד שלשים יום ובגסה עד חמשים. בגמרא ילפינן לה מדכתיב (שמות כ״ב:כ״ח-כ״ט) מלאתך ודמעך לא תאחר בכור בניך תתן לי, וסמיך ליה כן תעשה לשורך לצאנך, ורמינן שורך המוקדם במקרא למלאתך ודמעך שהוא מוקדם, וצאנך המאוחר לבכור בניך שהוא מאוחר, ומלאתך ודמעך שהם הביכורים קרבים לחמשים יום, שהתבואה מבושלת בפסח ואין מביאין בכורים עד עצרת דכתיב (שם כ״ג) וחג הקציר ביכורי מעשיך, וכמו שאתה עושה למלאתך ודמעך שאינך מביאם אלא לסוף חמשים יום, כן תעשה לשורך שלא תביאנו עד חמשים יום, וכדרך שאתה עושה לבכור בניך דכתיב ביה (במדבר י״ח:ט״ו-ט״ז) ופדוייו מבן חודש תפדה, כן תעשה לצאנך שלא תביאנו עד שלשים יום:

בדקה שלשה חדשים. לפי שטיפולה מרובה, ששיניה דקות ואינה יכולה לאכול עשב, ואם לא תהיה עם אמה תמות. ואין הלכה כרבי יוסי:

לא יתנו לו. דכיון דעל ישראל רמיא ליטפל בו חמשים יום ואמר לו כהן בתוך זמן זה תנהו לי וארענו, דומה כמי ששוכרו, שהוא מצילו מן הטורח על מנת שיתננו לו ולא לכהן אחר, ודומה לכהן המסייע בבית הגרנות לדוש ולזרות כדי שיתנו לו התרומות, ותניא כהנים ולוים המסייעים בבית הגרנות אין נותנין להם תרומות ומעשרות. אבל אם היה בעל מום ואמר לו תן לי שאוכלנו, הואיל וחזי ליה לא הוי ככהן המסייע בבית הגרנות:

בין תמים בין בעל מום. בין בזמן המקדש ובין עכשיו, כל שנה דידיה רשאי לקיימו. ובכור בעל מום ילפינן שהוא ניתן לכהן ואוכלו במומו מדכתיב (שם) ובשרם יהיה לך, לשון רבים, אחד בכור תם ואחד בכור בעל מום: