Mishnayos Menachos Perek 13 Mishnah 10
Change text layout:
מנחות פרק י"ג משנה י׳
One who says: It is incumbent upon me to bring a burnt offering, must sacrifice it in the Temple in Jerusalem. And if he sacrificed it in the temple of Onias in Egypt, he has not fulfilled his obligation. One who says: It is incumbent upon me to bring a burnt offering that I will sacrifice in the temple of Onias, must sacrifice it in the Temple in Jerusalem, but if he sacrificed it in the temple of Onias, he has fulfilled his obligation. Rabbi Shimon says that if one says: It is incumbent upon me to bring a burnt offering that I will sacrifice in the temple of Onias, it is not consecrated as a burnt offering; such a statement does not consecrate the animal at all. If one says: I am hereby a nazirite, then when his term of naziriteship is completed he must shave the hair of his head and bring the requisite offerings in the Temple in Jerusalem; and if he shaved in the temple of Onias, he has not fulfilled his obligation. If one says: I am hereby a nazirite provided that I will shave in the temple of Onias, he must shave in the Temple in Jerusalem; but if he shaved in the temple of Onias, he has fulfilled his obligation. Rabbi Shimon says that one who says: I am hereby a nazirite provided that I will shave in the temple of Onias, is not a nazirite at all, as his vow does not take effect. The priests who served in the temple of Onias may not serve in the Temple in Jerusalem; and needless to say, if they served for something else, a euphemism for idolatry, they are disqualified from service in the Temple. As it is stated: “Nevertheless the priests of the private altars did not come up to the altar of the Lord in Jerusalem, but they did eat matza among their brethren” (II Kings 23:9). The halakhic status of these priests is like that of blemished priests in that they receive a share in the distribution of the meat of the offerings and partake of that meat, but they do not sacrifice offerings or perform any of the sacrificial rites.
הֲרֵי עָלַי עוֹלָה, יַקְרִיבֶנָּה בַמִּקְדָּשׁ. וְאִם הִקְרִיבָהּ בְּבֵית חוֹנְיוֹ, לֹא יָצָא. שֶׁאַקְרִיבֶנָּה בְּבֵית חוֹנְיוֹ, יַקְרִיבֶנָּה בַּמִּקְדָּשׁ. וְאִם הִקְרִיבָהּ בְּבֵית חוֹנְיוֹ, יָצָא. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אֵין זוֹ עוֹלָה. הֲרֵינִי נָזִיר, יְגַלַּח בַּמִּקְדָּשׁ. וְאִם גִּלַּח בְּבֵית חוֹנְיוֹ, לֹא יָצָא. שֶׁאֲגַלַּח בְּבֵית חוֹנְיוֹ, יְגַלַּח בַּמִּקְדָּשׁ. וְאִם גִּלַּח בְּבֵית חוֹנְיוֹ, יָצָא. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אֵין זֶה נָזִיר. הַכֹּהֲנִים שֶׁשִּׁמְּשׁוּ בְּבֵית חוֹנְיוֹ, לֹא יְשַׁמְּשׁוּ בַמִּקְדָּשׁ בִּירוּשָׁלַיִם, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר לְדָבָר אַחֵר, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב כג), אַךְ לֹא יַעֲלוּ כֹּהֲנֵי הַבָּמוֹת אֶל מִזְבַּח ה' בִּירוּשָׁלָיִם כִי אִם אָכְלוּ מַצּוֹת בְּתוֹךְ אֲחֵיהֶם, הֲרֵי הֵם כְּבַעֲלֵי מוּמִין, חוֹלְקִין וְאוֹכְלִין, אֲבָל לֹא מַקְרִיבִין:
Bartenura
בבית חוניו. בית המקדש שבנה חוניו בנו של שמעון הצדיק באלכסנדריא של מצרים. שכשמת שמעון הצדיק אמר להם, חוניו בני ישמש תחתי, מפני שהיה בקי ורגיל בעבודה יותר משמעי אחיו. ולא קבל עליו חוניו להיות כהן גדול לפי שהיה שמעי אחיו גדול ממנו שתי שנים ומחצה. ונתמנה שמעי כהן גדול תחת אביו. לימים נתקנא חוניו בשמעי אחיו, אמר לו בא ואלמדך סדר עבודה הלבישו כתונת בד דקה שלובשות הנשים על בשרן ועליה אזור צר קטן והעמידו אצל המזבח, יצא ואמר לאחיו הכהנים ראו מה נדר זה וק. ים לאהובתו, אותו היום שאתמנה לכהן גדול אלבש כתונת שליכי ואחגור באזור שליכי. בקשו אחיו הכהנים להרגו, סח להם כל המאורע, בקשו להרוג. את חוניו, רץ מפניהם לבית המלך. ועדיין כל הרואה אותו אומר זה הוא, הלך לו לאכסנדריא של מצרים שהיו בה רבבות מישראל ועשה שם מקדש ובנה מזבח והעלה עליו לשם ה׳. ועל אותו מזבח נתנבא ישעיה (י״ט) ביום ההוא יהיה מזבח לה׳ בתוך ארץ מצרים. ועמד הבית ההוא קרוב למאתים שנה ונקרא בית חוניו על שמו. והכל מודים שהקרבנות שהיו קרבים שם אינן קרבן. לפיכך מי שאמר הרי עלי עולה והקריבה שם לא יצא ידי נדרו:
שאקריבנה בבית חוניו. נעשה כאומר הרי עלי עולה על מנת שאהרגנה ולא אתחייב באחריותה, הלכך אם הקריבה בבית חוניו יצא ידי נדרו אבל חייב כרת משום שוחט בחוץ, שהרי קרא עליה שם עולה:
רבי שמעון אומר אין זו עולה. והרי היא חולין גמורים. שאין שם הקדש חל עליה כלל כשאמר שאקריבנה בבית חוניו. ואין הלכה כר׳ שמעון:
ואם גלח בבית חוניו לא יצא. אלא יחזור ויגלח במקדש בירושלים, ושם יביא קרבנותיו:
שאגלח בבית חוניו אם גלח בבית חוניו יצא. דהאי גברא שנדר בנזיר כדי שיגלח בבית חוניו, לצעורי נפשיה נתכוין, ומפני שהיה קרוב לבית חוניו ורחוק מארץ ישראל, אמר אי סגיא בבית חוניו טרחנא, טפי לא מצינא לאצטעורי, ולא חל שם נזירות עליו, אבל נעשה כמי שנשבע שלא לשתות יין עד זמן פלוני:
רבי שמעון אומר. אינו נזיר כלל ומותר לשתות יין. ואין הלכה כר׳ שמעון:
ואין צריך לומר לדבר אחר. אם שמשו לעבודה זרה שלא ישמשו עוד בירושלים:
והרי הן כבעלי מומין. שחולקים ואוכלים בקדשים:
בבית חוניו – The Temple that Khonyo, the son of Shimon HaTzaddik built in Alexandria of Egypt. For when Shimon HaTzaddik (see Tractate Avot, Chapter 1, Mishnah 2 – one of the last of the generation of the Great Assembly who stated that the world stands on three “pillars”: Torah, Divine Service and Deeds of Loving Kindness) [was about] to die (see the Baraita in Tractate Menahot 109b), he said to them (i.e., his sons): Khonyo, my son will serve in my place, because he is an expert and familiar with the Divine Service more than Shimei his brother. But Khonyo did not accept upon himself to become the High Priest because Shimei his brother was two and half years older than him. And Shimei was appointed as High Priest in place of his father. Subsequently, Khonyo became jealous of Shimei his brother, he (i.e., Shimei) said to him: “Come and I will teach you the order/arrangement of the Divine Service. He dressed him in a thin, fine linen shirt/undercoat, that women wear upon their flesh and upon it a small, narrow belt/girdle and he placed him near the Altar; he went and said to his brethren the Kohanim: “See what this person vowed and fulfilled to his beloved,” that day when I will be appointed to be High Priest, I will wear your fine linen shirt and I will gird myself with your belt/girdle. His brethren the Priests desired to kill him, he recounted to him the entire event, they wished to kill Khonyo, he (i.e., Khonyo) ran from before them to the house of the King. And yet, everyone who sees him states that this is him, he went to Alexandria of Egypt where there were myriads of Jews and made there a Temple and built an altar and offered upon it in the name of God. And regarding that altar Isaiah prophesied (Isaiah 19:19): “In that day, there shall be an altar to the LORD inside the land of Egypt [and a pillar to the LORD at its border].” And this House (i.e., Temple) stood for close to two hundred years and is called “The House of Khonyo” in his name. And everyone agrees that the sacrifices that they would offer there were not a sacrifice. Therefore, whomever said, “May a burnt-offering sacrifice be upon me” – and he offered it there did not fulfill his vow.
שאקריבנה בבית חוניו – it was made like one who says : “May a burnt-offering sacrifice be upon me on the condition that I will kill it and not be liable for it, therefore if he offered it in the House of Khonyo, he did not fulfill his vow, but he is liable for extirpation because he slaughters outside [the Temple courtyard], for he called upon it the designation of a burnt-offering.
רבי שמעון אומר אין זו עולה – and behold it is completely unconsecrated, for the designation of consecrated does not occur to it at all when he stated that I will offer it in the House of Khonyo. But the Halalkha is not according to Rabbi Shimon.
ואם גלח בבית חוניו לא יצא – but rather, he should return and shave [at the conclusion of his period of Naziriteship] in the Temple in Jerusalem, and there he should bring his sacrifices.
שאגלח בבית חוניו אם גלח בבית חוניו יצא – that this man who took the vow of becoming a Nazirite in order that he could shave in the House of Khonyo, he intended to cause himself suffering, but because he was close to the House of Khonyo and far from the land of Israel, he stated, “If I can [offer it] in the House of Khonyo, I will go to the trouble of doing so. More than that he is not able to cause himself suffering, but the designation of being a Nazirite does not fall upon him but he becomes like a person who took an oath that he would not drink wine until a certain time.
רבי שמעון אומר – He is not a Nazirite at all and is permitted to drink wine. But the Halakha is not according to Rabbi Shimon.
ואין צריך לומר לדבר אחר – if they served for idolatry, they would not serve [as priests] any longer in Jerusalem.
והרי הן כבעלי מומין (see Tractate Zevakhim, Chapter 12, Mishnah 1) – that they take their portions and eat Sacred Things [but do not offer sacrifices].