Mishnayos Menachos Perek 7 Mishnah 5
Change text layout:
מנחות פרק ז׳ משנה ה׳
One who says: It is incumbent upon me to bring a thanks offering, must bring it and its loaves from non-sacred money in his possession and not second-tithe money. Since he said: It is incumbent upon me, bringing the offering is an obligation, and one may not fulfill an obligation with second-tithe money. If one said: It is incumbent upon me to bring a thanks offering from non-sacred money and its loaves from second-tithe money, he must bring the thanks offering and its loaves from non-sacred money. If one said: It is incumbent upon me to bring a thanks offering from second-tithe money and its loaves from non-sacred money, he may bring it in that manner. Likewise, if one said: It is incumbent upon me to bring a thanks offering and its loaves from second-tithe money, he may bring it in that manner. And he may not bring the loaves from second-tithe wheat; rather, he purchases the flour with second-tithe money.
הָאוֹמֵר הֲרֵי עָלַי תּוֹדָה, יָבִיא הִיא וְלַחְמָהּ מִן הַחֻלִּין. תּוֹדָה מִן הַחֻלִּין וְלַחְמָהּ מִן הַמַּעֲשֵׂר, יָבִיא הִיא וְלַחְמָהּ מִן הַחֻלִּין. תּוֹדָה מִן הַמַּעֲשֵׂר וְלַחְמָהּ מִן הַחֻלִּין, יָבִיא. הַתּוֹדָה הִיא וְלַחְמָהּ מִן הַמַּעֲשֵׂר, יָבִיא. וְלֹא יָבִיא מֵחִטֵּי מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, אֶלָּא מִמְּעוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי:
Bartenura
יביא היא ולחמה מן החולין. ולא מן המעשר. דכיון דאמר הרי עלי הוי ליה דבר שבחובה, וכל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין:
ואם אמר הרי עלי תודה מן החולין ולחמה מן המעשר יביא היא ולחמה מן החולין. דלחם נגרר אחר תודה, וכיון דאמר הרי עלי תודה מן החולין בעל כרחיה איחייב ליה בלחם, הלכך האי דמהדר ואמר לחמה מן המעשר לאו כלום הוא:
תודה מן המעשר ולחמה מן החולין יביא. כלומר יביא כמו שנדר. ולאו חובה, דכל שכן אם יביא שניהם מן החולין דשפיר עבד. אלא אם רצה להביא כמו שנדר יביא:
ולא יביא הלחם מחטי מעשר שני עצמו. דלחם דומיא דשלמים בעינן, מה שלמים ממעות מעשר שני ולא ממעשר שני עצמו, אף לחם כן:
יביא הוא ולחמה מן החולין – but not from [Second] Tithe. For since he said, “I pledge myself/הרי עלי,” this is for him a matter that is of liability, and every matter that is of a liability does not come other than from that that which is unconsecrated.
ואם אמר הרי עלי תודה מן החולין ולחמה מן המעשר יביא היא ולחמה מן החולם – for the bread is dragged (i.e., attached) to the thanksgiving offering, for since he said, “I pledge myself [to bring] a thank-offering from that which is unconsecrated, he is forced to become liable for the bread, therefore, that which he repeats and states that its bread is from the [Second] Tithe is nothing.
תודה מן המעשר ולחמה מן החולין יביא – that is to say, he shall bring according to what he vowed. But it is not a requirement, for all the more so, if he would bring both from that which is unconsecrated, he acted well. But if he wants to bring like he vowed, he can bring.
ולא יביא הלחם מחטי מעשר שני עצמו – for we require bead that is similar to peace-offerings. Just as peace-offerings come from Second Tithe monies and not from Second Tithe itself, so too, the bread.