Mishnayos Zevachim Perek 2 Mishnah 2
Change text layout:
זבחים פרק ב׳ משנה ב׳
With regard to one who slaughters the offering with intent to sprinkle its blood outside the Temple or to sprinkle part of its blood outside the Temple, to burn its sacrificial portions outside the Temple or to burn part of its sacrificial portions outside the Temple, to partake of its meat outside the Temple or to partake of an olive-bulk of its meat outside the Temple, or to partake of an olive-bulk of the skin of the tail outside the Temple, in all of these cases the offering is disqualified, and there is no liability for karet for one who partakes of it. But if one had intent to sprinkle its blood the next day or part of its blood the next day, to burn its sacrificial portions the next day or to burn part of its sacrificial portions the next day, to partake of its meat the next day or to partake of an olive-bulk of its meat the next day, or to partake of an olive-bulk of the skin of the tail the next day, the offering is piggul, and one is liable to receive karet for burning or partaking of it.
הַשּׁוֹחֵט אֶת הַזֶּבַח לִזְרֹק דָּמוֹ בַחוּץ אוֹ מִקְצָת דָּמוֹ בַחוּץ, לְהַקְטִיר אֶת אֵמוּרָיו בַּחוּץ אוֹ מִקְצָת אֵמוּרָיו בַּחוּץ, לֶאֱכֹל בְּשָׂרוֹ בַחוּץ אוֹ כַזַּיִת מִבְּשָׂרוֹ בַחוּץ אוֹ לֶאֱכֹל כַּזַּיִת מֵעוֹר הָאַלְיָה בַחוּץ, פָּסוּל וְאֵין בּוֹ כָרֵת. לִזְרֹק דָּמוֹ לְמָחָר אוֹ מִקְצָת דָּמוֹ לְמָחָר, לְהַקְטִיר אֵמוּרָיו לְמָחָר אוֹ מִקְצָת אֵמוּרָיו לְמָחָר, לֶאֱכֹל בְּשָׂרוֹ לְמָחָר אוֹ כַזַּיִת מִבְּשָׂרוֹ לְמָחָר אוֹ כַּזַּיִת מֵעוֹר הָאַלְיָה לְמָחָר, פִּגּוּל וְחַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת:
Bartenura
השוחט את הזבח. שלמים או שאר הנאכלים:
כזית מעור האליה. הא קמשמע לן דעור האליה לאו כאליה דמי, והוי מחשב לאכול דבר שדרכו לאכול, ולפיכך פסול. דאי כאליה דמי, הוי מחשב לאכול דבר שדרכו להקטיר ולא היה פסול, כדתנן לקמן בסמוך, לאכול דבר שדרכו לאכול, להקטיר דבר שדרכו להקטיר, פסול:
ואינו ענוש כרת. האוכל. ואפילו בחוץ, אינו ענוש כרת:
לאכול את בשרו למחר. הא ליכא לאוקמא בשלמים, אלא בתודה וחטאת. דאילו בשלמים, זמנו הוא. אבל לזרוק דמו או להקטיר אמוריו, אפילו בשלמים הוי למחר חוץ לזמנו:
פגול וחייבים עליו כרת. האוכלו ואפילו, בזמנו ענוש כרת:
השוחט את הזבח – peace-offerings or other [sacrifices] that are consumed.
כזית מעור האליה – but it comes to tell us that the skin of the fat tail is not like the fat tail itself, for he considers to eat something which is normally eaten, and therefore it is invalid, for if it is like the fat tail, one has in mind the undue intention in the performance of a sacrificial ceremony to eat something which is generally to be offered as incense (i.e., burned) and it is was not invalid, as is taught in the Mishnah (see Mishnah 3 of this chapter) shortly further on, to eat something which is usually eaten or to offer as incense something offered as incense (i.e., entrails) it is invalid.
ואינו ענוש כרת – rhe person who eats it, and even outside, and he is not published with extirpation.
ולאכול את בשרו למחר – but one cannot establish it for peace-offerings, but rather for the thanksgiving offering and the sin-offering, for whereas regarding peace offerings, it is its appropriate time. But to cast its blood or to burn its sacrificial portions, even for a peace-offering, it would be on the morrow outside its appropriate time.
פגול וחייבים עליו כרת – the person who eats it and even, at its appropriate time, he punished with extirpation.