Mishnayos Avos Perek 4 Mishnah 1
Change text layout:
אבות פרק ד׳ משנה א׳
Ben Zoma said:Who is wise? He who learns from every man, as it is said: “From all who taught me have I gained understanding” (Psalms 119:99). Who is mighty? He who subdues his [evil] inclination, as it is said: “He that is slow to anger is better than the mighty; and he that rules his spirit than he that takes a city” (Proverbs 16:32). Who is rich? He who rejoices in his lot, as it is said: “You shall enjoy the fruit of your labors, you shall be happy and you shall prosper” (Psalms 128:2) “You shall be happy” in this world, “and you shall prosper” in the world to come. Who is he that is honored? He who honors his fellow human beings as it is said: “For I honor those that honor Me, but those who spurn Me shall be dishonored” (I Samuel 2:30).
בֶּן זוֹמָא אוֹמֵר, אֵיזֶהוּ חָכָם, הַלּוֹמֵד מִכָּל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קיט) מִכָּל מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתִּי כִּי עֵדְוֹתֶיךָ שִׂיחָה לִּי. אֵיזֶהוּ גִבּוֹר, הַכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי טז) טוֹב אֶרֶךְ אַפַּיִם מִגִּבּוֹר וּמשֵׁל בְּרוּחוֹ מִלֹּכֵד עִיר. אֵיזֶהוּ עָשִׁיר, הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קכח) יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ. אַשְׁרֶיךָ, בָּעוֹלָם הַזֶּה. וְטוֹב לָךְ, לָעוֹלָם הַבָּא. אֵיזֶהוּ מְכֻבָּד, הַמְכַבֵּד אֶת הַבְּרִיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א ב) כִּי מְכַבְּדַי אֲכַבֵּד וּבֹזַי יֵקָלּוּ:
Bartenura
בֶּן זוֹמָא. לְפִי שֶׁלֹּא הֶאֱרִיךְ יָמִים וְלֹא נִסְמַךְ שֶׁיִּקָּרֵא רַבִּי, הָיוּ קוֹרִין אוֹתוֹ עַל שֵׁם אָבִיו. וְכֵן בֶּן עַזַּאי. וּשְׁנֵיהֶם שְׁמָם שִׁמְעוֹן:
אֵיזֶהוּ חָכָם. הָכִי קָאָמַר, אֵיזֶהוּ חָכָם שֶׁרָאוּי שֶׁיִּתְהַלֵּל בְּחָכְמָתוֹ:
הַלּוֹמֵד מִכָּל אָדָם. וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא קָטָן מִמֶּנּוּ. שֶׁכֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ חָס עַל כְּבוֹדוֹ וְלוֹמֵד מִן הַקְּטַנִּים, נִכָּרִים הַדְּבָרִים שֶׁחָכְמָתוֹ הוּא לְשֵׁם שָׁמַיִם וְלֹא לְהִתְיַהֵר וּלְהִתְפָּאֵר בָּהּ:
שֶׁנֶּאֱמַר מִכָּל מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתִּי. וְסֵיפָא דִּקְרָא כִּי עֵדְוֹתֶיךָ שִׂיחָה לִי, כְּלוֹמַר הָיִיתִי לוֹמֵד תּוֹרָה מִכָּל מְלַמְּדַי וַאֲפִלּוּ מִן הַקְּטַנִּים מִמֶּנִּי וְלֹא הָיִיתִי חוֹשֵׁשׁ לִכְבוֹדִי, כִּי עֵדְוֹתֶיךָ שִׂיחָה לִי, שֶׁכָּל כַּוָּנָתִי הָיְתָה לַשָּׁמַיִם בִּלְבַד. וְכֵן אֵיזֶהוּ גִּבּוֹר שֶׁרָאוּי שֶׁיִּתְהַלֵּל בִּגְבוּרָתוֹ, הַכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ:
שֶׁנֶּאֱמַר טוֹב אֶרֶךְ אַפַּיִם מִגִּבּוֹר. הָכִי הֲוֵי פֵּרוּשָׁא דִּקְרָא, טוֹב אֶרֶךְ אַפַּיִם הַבָּא מִצַּד הַגְּבוּרָה שֶׁל כִּבּוּשׁ הַיֵּצֶר, לֹא מִצַּד רַכּוּת הַטֶּבַע. וְכֵן מוֹשֵׁל בְּרוּחוֹ כְּשֶׁבָּא מִלּוֹכֵד עִיר, מִן הַמֶּלֶךְ שֶׁלְּאַחַר שֶׁכָּבַשׁ אֶת הָעִיר וּבָאוּ לְיָדוֹ הָאֲנָשִׁים הַמּוֹרְדִים בּוֹ, מוֹשֵׁל בְּרוּחוֹ וְאֵינוֹ הוֹרְגָן:
אֵיזֶהוּ עָשִׁיר. הָרָאוּי לוֹ לְהִתְהַלֵּל בְּעָשְׁרוֹ, הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ:
אֵיזֶהוּ מְכֻבָּד. לְפִי שֶׁשְּׁלֹשָׁה דְּבָרִים טוֹבִים הַלָּלוּ שֶׁנִּזְכְּרוּ לְעֵיל, שֶׁהֵם הַחָכְמָה וְהַגְּבוּרָה וְהָעֹשֶׁר, הַזּוֹכֶה בָּהֶם הוּא נִכְבָּד מֵעַצְמוֹ בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם, וְאַף אִם הַבְּרִיּוֹת לֹא יְכַבְּדוּהוּ בַּעֲבוּרָם, לְכָךְ חִבֵּר הַתַּנָּא לְזֶה וְאָמַר מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ הַמִּדּוֹת הַלָּלוּ וְהוּא נִכְבָּד בְּעַצְמוֹ, מַה יַּעֲשֶׂה וְיִהְיֶה מְכֻבָּד מֵאֲחֵרִים, יְכַבֵּד אֶת הַבְּרִיּוֹת:
כִּי מְכַבְּדַי אֲכַבֵּד. וְהַדְּבָרִים קַל וָחֹמֶר, וּמַה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד וְכָל מַה שֶּׁבָּרָא בְּעוֹלָמוֹ לֹא בָּרָא אֶלָּא לִכְבוֹדוֹ, מְכַבֵּד אֶת מְכַבְּדָיו, קַל וָחֹמֶר לְבָשָׂר וָדָם:
וּבֹזַי יֵקָלּוּ. לָמַדְנוּ עַנְוְתָנוּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. לֹא אָמַר וּבֹזַי אֲקַלֵּל, אֶלָּא יֵקַלּוּ מֵעַצְמָם. וּבִכְבוֹד הַצַּדִּיקִים הִקְפִּיד יוֹתֵר, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יב) וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר:
Rashi
שמעון בן זומא ושמעון בן עזאי ושמעון התימני לפי שלא האריכו ימים נקראו על שם אביהם. נ״א ואלו שלשה שלא נסמכו כדאמרינן בסנהדרין היושבים לפני חכמים שמעון בן עזאי ושמעון בן זומא ושמעון התימני:
הלומד מכל אדם. ואפי' שאינו גדול ממנו בחכמה הולך ולומד ודוחק ונכנס בכל מקום שהם בני תורה ואינו מתבייש:
מכל מלמדי וכו'. כל מי שבא ללמדני הייתי משכיל שומע לדבריו ולא בושתי:
הכובש את יצרו. ואינו הולך אחריו:
טוב ארך אפים. שאין נוח לכעוס אלא מתגבר על יצרו טוב הוא מגבור:
ומושל ברוחו. שכופה את רוחו טוב מגבור ומלוכד עיר:
השמח בחלקו. בחלק שהקב״ה מזמין לו הכל נוטל בעין יפה. נ״א שיש לו חירות נפש ולב טוב באותו חלק שהקב״ה מזמין לו בין טוב בין רע בין רב בין מעט ואינו מצטער להיות רודף ולהוט לאצור ולקנות יותר מחלקו ואילו לא היה שמח מיגיע כפיו שהוא אוכל מאי אשרי איכא אפילו עשיר שבעשירים ודואג ועצב בחלקו הרי הוא כעני שבעניים אלא ודאי באכלו בשמחה קאמר ומדקא משבח ליה קרא הכי אלמא עשיר קרי ליה:
אשריך בעולם הזה. שלא תצטרך לבריות ולעוה״ב דמתוך שהוא נהנה מיגיעו לא בא לידי גזל ונוחל שני עולמות:
אמר הקב״ה כי מכבדי אכבד אם אתה הולך אחר דרכי מפני שיבה תקום וגו' גם אתה תמצא מכובד. נ״א כבד אכבדך ואז תמצא כבוד ותהיה מכובד:
ובוזי יקלו. לא שאני מיקל אותם אלא הם יקלו מעצמם דהואיל ואינו מכבדני אלא מיקל אינו מכובד ביניהם אלא זל וקל:
נ״א כי מכבדי אכבד וגו'. זו היא מדה אחת של מקום ואף אתה צא ולמד ממדותיו ותהיה מכובד:
Ben Zoma: Since he did not have length of days and was not ordained to be called, 'Rabbi,' they would call him according to his father's name. And so [too] Ben Azzai. And both of their names were Shimon.
"Who is the wise one": This is what it is saying: Who is wise, who is fitting to be lauded by his wisdom?
"He who learns from all men": And even though [that person that he learns from] is lesser than he. As since he is not concerned about his honor and learns from the lesser ones, [it shows] that his wisdom is for the sake of Heaven and not to boast and revel in.
"as it says, 'I have acquired understanding from all my teachers'": And the end of the verse is, "since your testimonies are my conversation" - which means to say, "I would learn Torah from all my teachers, and even from those that are lesser than I, and I would not be concerned about my honor; as all of my intentions were for Heaven alone." And so [too], "who is the mighty one," [means] who is fitting to be lauded by his might? "He who conquers his impulse."
"as it says, 'slowness to anger is better than a mighty person' (but it can also be read as, 'good is slowness to anger from might')": Thus is the explanation of the verse: Good is slowness to anger that comes from the angle of the might [involved in] conquering the impulse, and not from the angle of [having] a soft nature." And so [too, the rest of the verse, "and one who governs his passion than the conqueror of a city" which can also be read as, "and one who governs his passion from the conqueror of a city," is to be understood as "good] is the conquering of the spirit when it comes from the conqueror of a city; [meaning] from a king, when after he conquers a city and the people rebelling against him come to his hand, he governs his passions and does not kill them."
"Who is the rich one": who is fitting to be lauded by his riches? "He who is happy with his lot."
"Who is honored": Because [of the fact] that one who merits to have these three things that are mentioned above - which are wisdom, might and riches - is automatically honored in the eyes of God and man, even if the [people] do not [fully] honor him on their account; hence the teacher appended [the following] to this and said, "Someone who has these traits and is honored automatically, what can he do to be [properly] honored by others? He should honor others."
"'For, those who honor Me, I will honor'": And the matter is an a fortiori argument (kal ve'chomer): Just like the Holy One, blessed be He - who is the King of honor and everything that He created in His world, He created for His honor - honors those who honor Him; all the more so should flesh and blood [do so].
"'and those who despise Me will be held in little esteem'": We learn [from here] the humility of the Holy One, blessed be He: He did not say, "and those who despise Me I will curse," but rather "will be held in little esteem" - automatically. And with the honor of the righteous ones He was more exacting, as it says (Genesis 12), "and those that curse you, I will malign."