Mishnayos Avodah Zarah Perek 2 Mishnah 3
Change text layout:
עבודה זרה פרק ב׳ משנה ג׳
This mishna discusses the halakhic status of various items that belong to gentiles. These are items that belong to gentiles and are prohibited to Jews, and their prohibition is that of an item from which deriving benefit is prohibited: Wine, and vinegar belonging to gentiles that was originally wine, and Hadrianic earthenware, and hides with a tear opposite the heart. Rabban Shimon ben Gamliel says: A hide is prohibited only when the tear around its heart is circular, but if it is elongated it is permitted, as gentiles will sacrifice a heart only when it has been removed by a circular laceration. Meat that enters the house of idol worship is permitted, and meat that exits this house is prohibited, because it is considered as offerings to the dead, i.e., to idols; this is the statement of Rabbi Akiva. With regard to those going to a festival of idolatry [tarput], it is prohibited to engage in business with them. And with regard to those who are coming from it, it is permitted to engage in business with them.
אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁל גּוֹיִם אֲסוּרִין וְאִסּוּרָן אִסּוּר הֲנָאָה. הַיַּיִן, וְהַחֹמֶץ שֶׁל גּוֹיִם שֶׁהָיָה מִתְּחִלָּתוֹ יַיִן, וְחֶרֶס הַדְרִיָּנִי, וְעוֹרוֹת לְבוּבִין. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, בִּזְמַן שֶׁהַקֶּרַע שֶׁלּוֹ עָגוֹל, אָסוּר. מָשׁוּךְ, מֻתָּר. בָּשָׂר הַנִּכְנָס לַעֲבוֹדָה זָרָה, מֻתָּר. וְהַיּוֹצֵא, אָסוּר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְזִבְחֵי מֵתִים, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. הַהוֹלְכִין לַתַּרְפּוּת, אָסוּר לָשֵׂאת וְלָתֵת עִמָּהֶם. וְהַבָּאִין, מֻתָּרִין:
Bartenura
שהיה מתחלתו יין. לאפוקי היכא דקנה הנכרי חומץ מישראל, דלא מתסר בהנאה. דטעמא דמתסר בהנאה, משום דלמא נסכיה לע״ז, וחומץ לא קא מנסך לע״ז:
וחרס הדרייני. אדריאנוס קיסר היה מגבל טיט ביין ועושה ממנו כלים ולא היה מצרפן בכבשן, ונושאים אותן במלחמה, וכשרוצים לשתות משימים אותם החרסים במים ונימוחים שם, והטיט שוקע למטה, ונשאר היין מזוג במים. ועל שם אדריאנוס, נקרא חרס הדרייני:
עורות לבובים. קורעים הבהמה מחיים כנגד הלב כמין נקב עגול ומוציאין הלב ומקריבין אותו לע״ז:
משוך מותר. שאין עושין לע״ז אלא עגול. והלכה כרבן שמעול בן גמליאל:
היוצא אסור בהנאה. שכבר נעשה תקרובת:
לתרפות. לטעות עבודה זרה [למרחוק. רש״י]. מקום ערותה של אשה נקרא בית תורפה:
אסור לשאת ולתת עמהם. דאזלו ומודו לע״ז. ועוד, דזבני מידי דצריך לתקרובת ע״ז. והלכה כרבי עקיבא:
שהיה מתחילתו יין – to exclude where the heathen purchased vinegar from an Israelite where benefit was not forbidden; the reason why benefit was forbidden because perhaps its drink-offerings were for idolatrous purposes, but vinegar is not offered for idolatrous purposes.
וחרס הדרייני – Hadrian the Caesar/Emperor would knead plaster with wine and make of it utensils and would not smelt them in the furnace/kiln (see Talmud Avodah Zarah 32a) and they would carry them in battle, and when they wanted, they would place the earthenware in water, and they would be dissolved (or fall to pieces) there and the plaster would sink downward and the wine would remain mixed with the water. And the earthenware of Adria was named after Hadrian.
עורות לבובים – they would tear the animal while living opposite the heart a kind of round hole and remove the heart and sacrifice it to idolatry.
משוך מותר – for they do not make for idolatry other than round [incisions]. And the Halakha is according to Rabban Shimon ben Gamaliel.
היוצא אסור בהנאה – for it had already become a sacrificial offering [to idolatry – see Talmud Avodah Zarah 32b).
לתרפות – towards the errant idolatry [from afar: Rashi]. It is the place of lewdness of a woman which is called the house of debauchery.
אסור לשאת ולתת עמהם – for they go and admit [to idolatry and more] and purchase things that they need for offerings to idolatry. And the Halakha is according to Rabbi Akiba.