Mishnah.org Logo

Mishnayos Eduyos Perek 5 Mishnah 6

עדיות פרק ה׳ משנה ו׳

6

Akavia ben Mahalalel testified concerning four things. They said to him: Akavia, retract these four things which you say, and we will make you the head of the court in Israel. He said to them: it is better for me to be called a fool all my days than that I should become [even] for one hour a wicked man before God; So they shouldn’t say: “he withdrew his opinions for the sake of power.” He used to pronounce impure the hair which has been left over [in leprosy], And green (yellow) blood (of vaginal discharge); But the Sages declared them clean. He used to permit the wool of a first-born animal which was blemished and which had fallen out and had been put in a niche, the first-born being slaughtered afterwards; But the sages forbid it. He used to say: a woman proselyte and a freed slave-woman are not made to drink of the bitter waters. But the Sages say: they are made to drink. They said to him: it happened in the case of Karkemith, a freed slave-woman who was in Jerusalem, that Shemaiah and Avtalion made her drink. He said to them: they made her drink an example (and not the real water). Whereupon they excommunicated him; and he died while he was under excommunication, and the court stoned his coffin. Rabbi Judah said: God forbid [that one should say] that Akavia was excommunicated; for the courtyard is never locked for any man in Israel who was equal to Avavia ben Mahalalel in wisdom and the fear of sin. But whom did they excommunicate? Eliezer the son of Hanoch who cast doubt against the laws concerning the purifying of the hands. And when he died the court sent and laid a stone on his coffin. This teaches that whoever is excommunicated and dies while under excommunication, his coffin is stoned.

עֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל הֵעִיד אַרְבָּעָה דְבָרִים. אָמְרוּ לוֹ, עֲקַבְיָא, חֲזֹר בְּךָ בְאַרְבָּעָה דְבָרִים שֶׁהָיִיתָ אוֹמֵר וְנַעַשְׂךָ אַב בֵּית דִּין לְיִשְׂרָאֵל. אָמַר לָהֶן, מוּטָב לִי לְהִקָּרֵא שׁוֹטֶה כָּל יָמַי, וְלֹא לֵעָשׂוֹת שָׁעָה אַחַת רָשָׁע לִפְנֵי הַמָּקוֹם, שֶׁלֹּא יִהְיוּ אוֹמְרִים, בִּשְׁבִיל שְׂרָרָה חָזַר בּוֹ. הוּא הָיָה מְטַמֵּא שְׂעַר הַפְּקֻדָּה וְדַם הַיָּרוֹק. וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין. הוּא הָיָה מַתִּיר שְׂעַר בְּכוֹר בַּעַל מוּם שֶׁנָּשַׁר וְהִנִּיחוֹ בְחַלּוֹן וְאַחַר כָּךְ שְׁחָטוֹ, וַחֲכָמִים אוֹסְרִים. הוּא הָיָה אוֹמֵר, אֵין מַשְׁקִין לֹא אֶת הַגִּיֹּרֶת וְלֹא אֶת שִׁפְחָה הַמְשֻׁחְרֶרֶת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, מַשְׁקִין. אָמְרוּ לוֹ, מַעֲשֶׂה בְּכַרְכְּמִית, שִׁפְחָה מְשֻׁחְרֶרֶת שֶׁהָיְתָה בִירוּשָׁלַיִם, וְהִשְׁקוּהָ שְׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן. אָמַר לָהֶם, דֻּגְמָא הִשְׁקוּהָ. וְנִדּוּהוּ, וּמֵת בְּנִדּוּיוֹ, וְסָקְלוּ בֵית דִּין אֶת אֲרוֹנוֹ. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, חַס וְשָׁלוֹם שֶׁעֲקַבְיָא נִתְנַדָּה, שֶׁאֵין עֲזָרָה נִנְעֶלֶת בִּפְנֵי כָל אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל בְּחָכְמָה וּבְיִרְאַת חֵטְא כַּעֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל. וְאֶת מִי נִדּוּ, אֱלִיעֶזֶר בֶּן חֲנוֹךְ, שֶׁפִּקְפֵּק בְּטָהֳרַת יָדָיִם. וּכְשֶׁמֵּת, שָׁלְחוּ בֵית דִּין וְהִנִּיחוּ אֶבֶן עַל אֲרוֹנוֹ. מְלַמֵּד שֶׁכָּל הַמִּתְנַדֶּה וּמֵת בְּנִדּוּיוֹ, סוֹקְלִין אֶת אֲרוֹנוֹ:

ו׳
Bartenura

שער פקודה – the language of “deposit”/thing given in charge (regarding the hair of a leprous spot which remains after the inflammation has partially receded), that the bright white spot on the skin deposited the hair in the flesh of the skin and it went away, such as the case where there was in it a bright white spot and in it was white hair, and the white spot sent away and left the white hair in its place, and afterwards, the bright white spot returned. Akavyah ben Mehalalel makes it ritually impure since the hair turned white in the great white spot even though that great white spot that is there is now is not the same that turned it to white hair, it is ritually impure.

וחכמים מטהרין – as it is written (Leviticus 13:10): “[If the priest finds on the skin a white swelling] which has turned some hair white, [with a patch of un-discolored flesh in the swelling],” that it has turned it [white] but not its neighbor that turned it white.

ודם הירוק – Akavyah ben Mehalalel makes it ritually impure as he holds that it is of the color of the bright-colored crocus (see Tractate Niddah, Chapter 2, Mishnah 6), which is one of the ritually impure bloods but that it had smitten with leprosy.

היה מתיר שער בכור בעל מום שנשר – wool that had fallen out from the firstling which was blemished, he would permit it for the benefit of the Kohen (this Mishnah is from Tractate Bekhorot, Chapter 3, Mishnah 4).

וחכמים אוסרים – for if he had permitted wool that falls from a living being, they would come to be compared to a firstling in order that he could remove its wool at every hour, and regarding it, they would come to a stumbling block/snare that he would shear it and work it, and those holy things that are invalid, it is prohibited for shearing and working them, as it is written (Deuteronomy 12:15): “[But whatever you desire,] you may slaughter and eat meat [in any of your settlements, [according to the blessing that the LORD your God has granted you…],” you may slaughter but not shear. But Akavyah permits it, for since slaughtering causes the benefit of the wool that is attached to it to permit it after the slaughtering, one can benefit as well from the detached wool that is placed in the window.

אין משקין – the waters of the suspected adulterous woman.

לא את הגיורת ולא אתת המשוחררת – as it is written (Numbers 5:21): “[Here the priest shall administer the curse of adjuration to the woman, as the priest goes on to say to say to the woman – may the LORD] make you a curse and an imprecation among your people, [as the LORD causes your thigh to sag and your belly to distend],” except for those that are not among their people.

דוגמא השקוה – because they were its example, that is to say, converts like her, therefore they administered it (i.e., the bitter water) to her, and not according to the law, Another interpretation: They made her into an example, they made an example and a resemblance and showed her as if we administer the bitter waters to her, but they did [actually] do it.

ונדוהו – since he neglected the honor of Shemaiah and Avtalyon (see Tractate Avot, Chapter 1, Mishnayot 10-11 and Tractate Hagigah, Chapter 2, Mishnah 2 for the listing of the “Zugot/pairs”).

שאין עזרה ננעלת – [the courtyard was locked] on the Eve of Passover, when they came in to slaughter their Passover offerings, for we say, that the first division went in the doors of the courtyard were locked, and similarly, with the second division and also the third division. There was not found in all the courtyard someone distinguished in humility and fear of sin like Akavyah ben Mehalalel.

שפקפק – that he cast doubt/neglected

סוקלים את ארונו – no exactly stone, but they place a stone alone as recognition that his colleagues were aloof from him.

שער פקודה. לשון פקדון, שהפקידה הבהרת את השער בעור הבשר והלכה לה, כגון שהיתה בו בהרת ובה שער לבן, הלכה הבהרת והניחה לשער לבן במקומו, ואח״כ חזרה הבהרת. עקביא בן מהללאל מטמא, כיון שנהפך שער לבן בבהרת אע״פ שזו הבהרת שהיא עכשיו אינה אותה שהפכה אותו לשער לבן, טמא:

וחכמים מטהרין. דכתיב (ויקרא י״ג:י׳) והיא הפכה שער לבן, שהפכתו היא ולא שהפכתו חברתה:

ודם הירוק. עקביא בן מהללאל מטמא, דסבר כקרן כרכום היה שהוא מן הדמים הטמאים אלא שלקה:

היה מתיר שער בכור בעל מום שנשר. הצמר שנשר מן הבכור בעל מום, היה מתירו בהנאה לכהן:

וחכמים אומרים. דאי שריית ליה צמר הנושר מחיים, אתי לאשהויי לבכור כדי שישיר צמרו כל שעה, ואתו בה לידי תקלה שיגזוז ויעבוד בו, ופסולי המוקדשים אסירי בגיזה ועבודה, דכתיב (דברים י״ב:ט״ו) תזבח ואכלת בשר, תזבח ולא גיזה וכו׳. ועקביא שרי, דמגו דמהניא שחיטה לצמר המחובר בו להתירו לאחר שחיטה, מהני נמי לצמר התלוש ומונח בחלון:

אין משקין. מי סוטה:

לא את הגיורת ולא את המשוחררת. דכתיב (במדבר ה׳:כ״א) לאלה ולשבועה בתוך עמך, פרט לאלו שאינן בתוך עמם:

דוגמא השקוה. מפני שהיו דוגמתה, כלומר גרים כמותה לפיכך השקוה, ולא מן הדין. פירוש אחר, דוגמא השקוה, עשו דוגמא ודמיון והראו לה כאילו משקים אותה מי המרים, אבל לא השקוה:

ונדוהו. לפי שזלזל בכבודן של שמעיה ואבטליון:

שאין עזרה ננעלת. בערבי פסחים כשנכנסים לשחוט פסחיהם. דאמרינן נכנסה כת ראשונה ננעלו דלתות העזרה וכו׳, וכן בכת שניה וכן בכת שלישית, לא היה נמצא בכל העזרה מוכתר בענוה וביראת חטא כעקביא בן מהללאל:

שפקפק. שזלזל:

סוקלים את ארונו. לאו דוקא סוקלים, אלא מניחים אבן בלבד להיכר שחביריו היו בדילים ממנו: