Mishnah.org Logo

Mishnayos Sanhedrin Perek 1 Mishnah 2

סנהדרין פרק א׳ משנה ב׳

2

Cases concerning the violation of prohibitions that render one liable to receive lashes are adjudicated by three judges. The Sages stated in the name of Rabbi Yishmael: Cases concerning lashes are adjudicated by twenty-three judges. The intercalation of the month is performed by a panel of three judges. The intercalation of the year, meaning the decision to add an extra month to the year when necessary, is also decided by a panel of three judges; this is the statement of Rabbi Meir. Rabban Shimon ben Gamliel says: The deliberations begin with three judges, and they debate the matter with five judges, and they conclude the matter with seven judges, due to the significance of the decision. And Rabban Shimon ben Gamliel concedes that if they concluded the matter with only three judges, the intercalation is valid and it is a leap year.

מַכּוֹת, בִּשְׁלֹשָׁה. מִשּׁוּם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמְרוּ, בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה. עִבּוּר הַחֹדֶשׁ, בִּשְׁלֹשָׁה. עִבּוּר הַשָּׁנָה, בִּשְׁלֹשָׁה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, בִּשְׁלֹשָׁה מַתְחִילִין, וּבַחֲמִשָּׁה נוֹשְׂאִין וְנוֹתְנִין, וְגוֹמְרִין בְּשִׁבְעָה. וְאִם גָּמְרוּ בִשְׁלֹשָׁה, מְעֻבֶּרֶת:

ב׳
Bartenura

מכות – forty stripes

בשלשה – as it is written (Deuteronomy 25:1): “…and they go to law, and a decision is rendered.” The word ושפטום/and they go to law – [denotes] two, and there can never be an even-balanced court, so we add upon them another [judge], for we have three [judges].

רבי ישמעאל אומר: בעשרים ושלשה – it comes [by a comparison of the word] רשע רשע –[found in two different places by analogy]. It is written here (Deuteronomy 25:1) “declared the one in the right and the other in the wrong”, and it is written there (Numbers 35:31): “[You may not accept a ransom for the life of a murderer] who is guilty of capital crime; [he must be put to death].”Just as there (i.e., in Numbers 35:31), with twenty-three [judges], so here (Deuteronomy 25:1) with twenty-three [judges].

עיבור החודש – the Sanctification of the [New] Month, and since it was necessary [for the Mishnah] to teach the intercalation of the year (i.e., proclaiming a leap-year/inserting a second Adar), so too it taught the intercalation of a month (i.e., proclaiming a month just past one of thirty days).

בשלשה מתחילין – to see if one is able to appoint a Jewish court on this. And if one of the three [judges] says that there is a need for the Jewish court to sit and investigate if it is necessary to intercalate the year because of the solstice, and the spring and the fruition, but two say that it is not necessary, for there is no doubt here and for sure it is not necessary to have a leap year, the individual is nullified in his minority [status]. Two [judges] who say to appoint a Jewish court and one [judge] says not to appoint [a Jewish court], we follow after the two [judges], and we add two other [judges] who will engage in give-and-take in the matter, and hence we have here five. If two [judges] say that we must intercalate [the year] and three [judges] say that it is not necessary, the two are nullified in their minority. [But if] two [judges] say that it is not necessary and three [judges] say that it is necessary, we follow after the majority, and add another two [judges] so that that there will be seven and we intercalate it [i.e., the year]. And the Gemara explains that these three, five and seven correspond to the Priestly Blessing, for there are three words in the first verse, and in the second, five [words] and in the third [verse] seven [words], and the Halakah is according to Rabban Shimon ben Gamaliel.

מכות. מלקות ארבעים:

בשלשה. דכתיב (דברים כ״ה:א׳) ונגשו אל המשפט ושפטום, שנים, ואין ב״ד שקול מוסיפין עליהם עוד אחד, הרי כאן שלשה:

רבי ישמעאל אומר בעשרים ושלשה. אתיא רשע רשע, כתיב הכא (שם) והרשיעו את הרשע, וכתיב התם (במדבר ל״ה:ל״א) אשר הוא רשע למות. מה להלן בעשרים ושלשה אף כאן בעשרים ושלשה:

עיבור החודש. קידוש החודש. ואיידי דבעי למתני עיבור שנה תנא נמי עיבור החודש:

בשלשה מתחילין. לראות אם יש להושיב ב״ד על כך. אם אחד מהשלשה אומר צריך ב״ד לישב ולעיין אם צריכה [ה]שנה לעבר, מפני התקופה והאביב והפירות, ושנים אומרים אין צריך, שאין כאן ספק דודאי אינה צריכה עיבור, בטל יחיד במיעוטו. שנים אומרים לישב ואחד אומר שלא לישב, הולכין אחר השנים, ומוסיפין עוד שנים אחרים שישאו ויתנו בדבר, והרי כאן חמשה. שנים אומרים צריך לעבר ושלשה אומרים אין צריך, בטלו שנים במיעוטן. שנים אומרים אינה צריכה ושלשה אומרים צריכה, הולכים אחר הרוב, ומוסיפין עוד שנים שיהיו שבעה ומעברין אותה. ובגמרא מפרש, דהני שלשה חמשה ושבעה כנגד ברכת כהנים, שיש בפסוק ראשון שלש תיבות, ובשני חמשה, ובשלישי שבעה. והלכה כרבן שמעון ב״ג: