Mishnah.org Logo
Perek 9

Mishnayos Bava Metzia Perek 9 Mishnah 12

בבא מציעא פרק ט׳ משנה י"ב

12
Whether referring to a person’s wages that he receives or the renting of an animal or the renting of utensils, are all subject to the prohibition of: “On the same day you shall give him his wages” (Deuteronomy 24:15), and are subject to the prohibition of: “The wages of a hired laborer shall not remain with you all night until the morning” (Leviticus 19:13). When does he transgress these prohibitions? He transgresses them when the one owed the money claimed the payment from him. If he did not claim his payment from him the other does not transgress the prohibitions. If the one who owes the money transferred his payment by leaving instructions with a storekeeper or with a money changer to pay him, he does not transgress the prohibitions. The mishna discusses other related halakhot: If a hired laborer requests payment at the proper time and the employer claims he already paid him, the laborer takes an oath that he did not receive his wages and then takes the wages from the employer. If the time had passed, he does not take an oath and take the wages. If there are witnesses who testify that he claimed the money from him at the proper time, he takes an oath and takes the money. One who hires a gentile who resides in Eretz Yisrael and observes the seven Noahide mitzvot [ger toshav] is subject to the prohibition of: “On the same day you shall give him his wages,” but is not subject to the negative mitzva of: “The wages of a hired laborer shall not remain with you all night until the morning.”

אֶחָד שְׂכַר אָדָם וְאֶחָד שְׂכַר בְּהֵמָה וְאֶחָד שְׂכַר כֵּלִים, יֶשׁ בּוֹ מִשּׁוּם (דברים כד) בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ, וְיֶשׁ בּוֹ מִשּׁוּם (ויקרא יט) לֹא תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר אִתְּךָ עַד בֹּקֶר. אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁתְּבָעוֹ, לֹא תְבָעוֹ, אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו. הִמְחָהוּ אֵצֶל חֶנְוָנִי אוֹ אֵצֶל שֻׁלְחָנִי, אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו. שָׂכִיר, בִּזְמַנּוֹ נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל, עָבַר זְמַנּוֹ אֵינוֹ נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל. אִם יֵשׁ עֵדִים שֶׁתְּבָעוֹ, הֲרֵי זֶה נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל. גֵּר תּוֹשָׁב יֶשׁ בּוֹ מִשּׁוּם בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ, וְאֵין בּוֹ מִשּׁוּם לֹא תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר אִתְּךָ עַד בֹּקֶר:

י"ב

אחד שכר בהמה ואחד שכר כלים – as it is written (Leviticus 19:13): “The wages of a laborer shall not remain with you,” – all that his work is “with you,” even and even animals and utensils.

לא תבעו אינו עובר עליו – as it is written (Leviticus 19:13): “with you”, with your knowledge or without your knowledge.

המחהו – cut him from himself and placed him with the storekeeper and said to him: “Give this worker with a denar produce and I will pay,” or he said to the money changer, “give him for a denar money [as change].

אינו עובר עליו – as it is written (Leviticus 19:13): “with you,” and he didn’t give him an order to the storekeeper.

שכיר בזמנו נשבע ונוטל – because the owner of the house/boss is busily engaged with his workers and sometimes it is thought that he gave it, but [in reality], he did not give it (i.e., the salary), he is made to take an oath from the owner of the house/boss and casts it (i.e., the salary) to the hired person.

שלא בזמנו – even though the owner of the house/boss is busily engaged with his workers, when the time comes for his obligation, they impose upon him and he remembers, and the owner/boss is not suspect of violating “[the wages of a laborer] shall not remain [with you].”

גר תושב – who accepted upon himself not to serve idolatry or to eat carrion. He does not have [applying to him] because of “shall not remain”, as it is written at the beginning of the Biblical verse (Leviticus 19:13): “[You shall not defraud] your fellow,” “your fellow,” and not a resident alien.

אחד שכר בהמה ואחד שכר כלים. דכתיב לא תלין פעולת שכיר אתך, כל שפעולתו אתך, ואפילו בהמה וכלים:

לא תבעו אינו עובר עליו. דכתיב אתך, לדעתך שלא מדעתו:

המחהו. נתקו מאצלו והעמידו אצל חנוני ואמר לו תן לפועל זה בדינר פירות ואני אשלם, או אמר לשלחני תן לו בדינר מעות:

אינו עובר עליו. דכתיב אתך, ולא שהמחהו אצל חנוני:

שכיר בזמנו נשבע ונוטל. משום דבעל הבית טרוד בפועליו ולפעמים סבור שנתן והוא לא נתן, שקלוה לשבועה מבעל הבית ושדיוה אשכיר:

שלא בזמנו. אף על גב דבעל הבית טרוד בפועליו, כי מטא זמן חיוביה רמי אנפשיה ומדכר, ולא חשיד בעל הבית שהוא עובר על בל תלין:

גר תושב. שקבל עליו שלא לעבוד ע״ז ואוכל נבלות. אין בו משום לא תלין, דכתיב ברישא דקרא רעך, רעך ולא גר תושב: