Mishnayos Bava Metzia Perek 8 Mishnah 3
Change text layout:
בבא מציעא פרק ח׳ משנה ג׳
In the case of one who borrowed a cow, and the lender sent it to the borrower by the hand of his son, or by the hand of his slave, or by the hand of his agent, or by the hand of the borrower’s son, or by the hand of his slave, or by the hand of the agent of the borrower; and it died on the way, the borrower is exempt, because the period of borrowing begins only once the cow reaches his domain. The borrower said to the lender: Send it to me by the hand of my son, or by the hand of my slave, or by the hand of my agent, or by the hand of your son, or by the hand of your slave, or by the hand of your agent. Or, in a case where the lender said explicitly to the borrower: I am sending it to you by the hand of my son, or by the hand of my slave, or by the hand of my agent, or by the hand of your son, or by the hand of your slave, or by the hand of your agent; and the borrower said to him: Send it as you have said, and he then sent it, and it died on the way, then the borrower is liable to pay the lender the value of his cow. Since the borrower agreed to the cow’s being brought to him by the hand of another, he bears liability from the moment the cow was transferred into that person’s possession.
הַשּׁוֹאֵל אֶת הַפָּרָה, וְשִׁלְּחָהּ לוֹ בְּיַד בְּנוֹ, בְּיַד עַבְדּוֹ, בְּיַד שְׁלוּחוֹ, אוֹ בְיַד בְּנוֹ, בְּיַד עַבְדּוֹ, בְּיַד שְׁלוּחוֹ שֶׁל שׁוֹאֵל, וָמֵתָה, פָּטוּר. אָמַר לוֹ הַשּׁוֹאֵל, שַׁלְּחָהּ לִי בְּיַד בְּנִי, בְּיַד עַבְדִּי, בְּיַד שְׁלוּחִי, אוֹ בְּיַד בִּנְךָ, בְּיַד עַבְדְּךָ, בְּיַד שְׁלוּחֲךָ, אוֹ שֶׁאָמַר לוֹ הַמַּשְׁאִיל, הֲרֵינִי מְשַׁלְּחָהּ לְךָ בְּיַד בְּנִי, בְּיַד עַבְדִּי, בְּיַד שְׁלוּחִי, אוֹ בְּיַד בִּנְךָ, בְּיַד עַבְדְּךָ, בְּיַד שְׁלוּחֲךָ, וְאָמַר לוֹ הַשּׁוֹאֵל, שַׁלַּח, וְשִׁלְּחָהּ וָמֵתָה, חַיָּב. וְכֵן בְּשָׁעָה שֶׁמַּחֲזִירָהּ:
Bartenura
ביד בנו. המשאיל שלחה לשואל ביד בנו ועבדו ושלוחו של משאיל:
או ביד בנו ועבדו ושלוחו של שואל. פטור אם מתה בדרך. והאי שלוחו של שואל איכא דמוקי לה (בב״ק דף ק״ד) בשכירו ולקיטו שדר בביתו. אבל לא עשאו שליח בעדים. דאי איכא עדים דשליח שוייה, חייב השואל באונסיה משמסרה לו. ואיכא דאמרי אפילו עשאו שליח בעדים אינו מתחייב על ידו באונסים, דהכי קאמר ליה, אינש מהימנא הוא אי בעית לשדורי בידיה שדר:
אמר לו השואל שלחה לי וכו׳ ביד עבדך, חייב. האי עבדך בעבד עברי קאמר, דאילו עבד כנעני יד עבד כיד רבו והוי כאילו לא יצאת מרשות משאיל וכאילו המשאיל עצמו הוליכה לו ופטור השואל אם נאנסה בדרך:
וכן בשעה שמחזירה. אם שלח השואל ביד בנו ועבדו או שלוחו או ביד בנו ועבדו ושלוחו של משאיל, לא יצאת מרשותו של שואל עד שתבא ליד המשאיל, ואם נאנסה בדרך, חייב. אמר לו המשאיל שלחה לי, או שאמר השואל הריני משלחה וכו׳, ואמר לו המשאיל שלח, ושלחה ונאנסה בדרך, פטור. ומתניתין דוקא כשמחזירה בתוך ימי שאלתה שהוא חייב באונסיה. אבל אם החזירה לאחר ימי שאלתה, דין שומר שכר יש לו [הואיל ונהנה ממנה] ולא דין שואל, ואם שלחה ביד בנו ועבדו או שלוחו. בין שלו בין של משאיל, ונאנסה בדרך, פטור:
ביד בנו – The lender sent it to the borrower by the hand of his son or his servant or the agent of the lender.
או ביד בנו ועבדו ושלוחו של שואל – he (i.e. the borrower) is exempt if it (i.e. the animal) died on the road [to him/her]. But that agent of the borrower, one can establish it (see Bava Kamma 104a – also Shevuot 46b) – regarding his hired laborer or his client who lives in his home (may they take the oath)? But he did not make this person an agent before witnesses, for if witnesses had made the person the agent, the borrower would be obligated for his (i.e., the agent’s) unavoidable accident when the lender transferred it (i.e., the animal) to him. But there are those who say that even if he (i.e., the borrower) made the person his agent before witnesses, he is not liable through his hand for unavoidable accidents. And this is what he says to him – that a person is [deemed] believable if he wishes to send it in his hands, he sends it.
אמר לו השואל שלחה לי וכו' – in the hand of your servant, he (i.e., the borrower) is liable. This “your servant’ is speaking about a Hebrew slave, for it were a Canaanite slave, the hand of the slave is like the hand of the master, and it would be like he didn’t depart from the domain of the lender, and it would be like the lender himself walked to him, and the borrower would be exempt, if he suffered an unavoidable accident on the way.
וכן בשעה שמחזירה – If the borrower sent it in the hand of his son, or his servant or his gent, or in the hand of the son, slave or agent of the lender, it did not leave the domain of the the borrower juntil it comes to the hand of the lender, and if he suffers an unavoidable accident on the way, he is liable. If the lender said to him (i.e., the borrower): “Send it to me,” or the borrower said, “Behold I am sending it, et.” And the lender said to him, “Send it,” and he sent it (i.e., the animal) and it suffered an unavoidable accident on the way, he is exempt [from having to make any payments). And our Mishnah specifically when he returns it amidst the days of his borrowing it (i.e., the animal) when he is liable for unavoidable accidents. But if he returned it after the days of his borrowing, the law of a paid bailee applies [since he derived benefit from it] and not the law of a borrower, and if he sent it by the hand of his son, or his servant ,or his agent, whether it was his or it belonged to the lender, and it suffered an unavoidable accident, he is exempt [from payment].