Mishnayos Bava Metzia Perek 3 Mishnah 9
Change text layout:
בבא מציעא פרק ג׳ משנה ט׳
In the case of one who deposits a barrel with another, and the owners did not designate a specific place for the barrel to be stored in the bailee’s house, and the bailee moved it and it broke, if it broke while still in his hand, there is a distinction: If he moved the barrel for his purposes, he is liable to pay for the damage. If he moved the barrel for its own purposes, to prevent it from being damaged, he is exempt. If, after he replaced the barrel it broke, whether he initially moved it for his purposes or whether he moved it for its own purposes, he is exempt. But if the owners designated a specific place for the barrel, and the bailee moved it and it broke, whether it broke while still in his hand or whether it broke after he replaced the barrel, if he moved it for his purposes he is liable to pay, and if he moved it for its own purposes, he is exempt.
הַמַּפְקִיד חָבִית אֵצֶל חֲבֵרוֹ, וְלֹא יִחֲדוּ לָהּ הַבְּעָלִים מָקוֹם, וְטִלְטְלָהּ וְנִשְׁבְּרָה, אִם מִתּוֹךְ יָדוֹ נִשְׁבְּרָה, לְצָרְכּוֹ, חַיָּב, לְצָרְכָּהּ, פָּטוּר. אִם מִשֶּׁהִנִּיחָהּ נִשְׁבְּרָה, בֵּין לְצָרְכּוֹ בֵּין לְצָרְכָּהּ, פָּטוּר. יִחֲדוּ לָהּ הַבְּעָלִים מָקוֹם, וְטִלְטְלָהּ וְנִשְׁבְּרָה, בֵּין מִתּוֹךְ יָדוֹ וּבֵין מִשֶּׁהִנִּיחָהּ, לְצָרְכּוֹ, חַיָּב, לְצָרְכָּהּ, פָּטוּר:
Bartenura
לא יחדו לה הבעלים מקום. בבית שומר, לומר לו זוית זו השאילני:
לצרכו. להשתמש בה:
לצרכה. שהיתה במקום שקרובה להשתבר:
אם משהניחה. שכלה תשמישו הניחה במקום משתמר. בין שטלטלה מתחלה לצרכו, בין שטלטלה לצרכה, פטור. דאמרינן משהחזירה הרי היא ברשות הבעלים כבתחלה, ואינו עליה אלא כשומר חנם ופטור על אונסיה, ואע״פ שלא הודיע לבעלים לומר נטלתיה והחזרתיה. ורישא דמתניתין רבי ישמעאל היא, דאמר בגונב טלה מן העדר והחזירו למקומו שהוא פטור דלא בעינן דעת בעלים. והאי דקתני לא יחדו לה הבעלים מקום, לא מיבעיא קאמר, לא מיבעיא יחדו לה הבעלים מקום והחזירה למקומה לאחר שנשתמש בה לצרכו שהוא פטור, ואע״פ שלא הודיע לבעלים, שהרי החזירה למקום המיוחד לה, אלא אפילו לא יחדו לה הבעלים מקום, דלאו למקום מיוחד לה החזירה, פטור, הואיל והחזירה למקום משתמר, דלא בעינן דעת בעלים:
ובין משהניחה לצרכו חייב. סיפא זו אתאן לרבי עקיבא דאמר בגונב טלה מן העדר והחזירו למקומו ונאנס, לעולם הוא חייב, עד שיודיע לבעלים שגנב והחזיר. והכא נמי לאחר שנשתמש בה לצרכו ונעשה גזלן עליה אע״פ שהניחה במקום המשתמר, חייב. והאי דקתני בסיפא יחדו לה הבעלים מקום, לא מיבעיא קאמר, לא מיבעיא לא יחדו שהוא חייב משהניחה לאחר שנשתמש לצרכו, דהא לא הניחה במקום המיוחד לה, אלא אפילו יחדו לה מקום שחזר והניחה במקומה, חייב, דבעינן דעת בעלים. ורישא רבי ישמעאל וסיפא ר״ע. והכי מוקמינן לה בגמרא:
לא יחדו לה הבעלים מקום – in the house of the bailee, to say to him: “lend me this corner.”
לצרכו – to use it
לצרכה – that was in a place that it is close to being broken.
אם משהניחה – that he completed his usage [of it], he placed it in a well-guarded place. Whether he carried it initially for his own needs, whether he carried it for its needs, he is exempt, since we say from he returned it, it is in the owners’ domain as [it was] originally, and concerning it, he is nothing other than an unpaid bailee and is exempt from its unavoidable accidents. And even though he did not inform its owners to say, I took it and returned it. The first part of our Mishnah [is according to] Rabbi Yishmael who said regarding a person who stole a lamb from the flock and [later] returned it to its place, that he is exempt for we do not require the knowledge of the owners. And that which teaches that the owners did not specify a place for it as he returned it to its place after it was used for his needs, that he is exempt, and even though he did not inform the owners, he did return it to its designated/unique place. But even if the owners did not designate a specific/unique place, that when he returned it, it was not to the designated/unique place, he is exempt, for since he returned it to the protected/guarded place, that we did not require the knowledge of the owners.
ובין שהניחה לצרכו חייב – this end [of the Mishnah] is attributed to Rabbi Akiva, who said that a person who steals a lamb from a flock and returned it to its place and it met with an accident, he [i.e., the person who stole it] is always liable, until he informs the owners that he stole [the lamb] and returned [it]. And here also, after he used it for his own needs, and became a thief, regarding it, even though he left it (i.e., the lamb) in a guarded place. And that it is taught at the end [of the Mishnah] , “that the owners designated a particular place, we say that it was not necessary; it was not necessary that they did not designate that he is liable when he placed [the lamb], after he used it for his own needs, for he did not place it in the designated place for it, but even if they (i.e., the owners) designated a place, when he returned and put in its place, he is liable, for we require the knowledge of the owners. And the beginning of the Mishnah is [according to] Rabbi Yishmael and the end of the Mishnah is [according to] Rabbi Akiva. And this is how we establish it in the Gemara.