Mishnayos Gittin Perek 2 Mishnah 5
Change text layout:
גיטין פרק ב׳ משנה ה׳
Anyone is qualified to write a bill of divorce, even a deaf-mute, an imbecile, or a minor. Additionally, a woman may write her own bill of divorce and give it to her husband so that he can present it to her. And a man may write his own receipt, which must be given to him by the woman to confirm that he has paid her the value of her marriage contract. This is because the ratification of a bill of divorce is only through its signatories, and it is irrelevant who wrote it. Anyone is fit to serve as an agent to bring a bill of divorce to a woman except for a deaf-mute, an imbecile, or a minor, or a blind person, or a gentile.
הַכֹּל כְּשֵׁרִין לִכְתֹּב אֶת הַגֵּט, אֲפִלּוּ חֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה וְקָטָן. הָאִשָּׁה כוֹתֶבֶת אֶת גִּטָּהּ, וְהָאִישׁ כּוֹתֵב אֶת שׁוֹבְרוֹ, שֶׁאֵין קִיּוּם הַגֵּט אֶלָּא בְחוֹתְמָיו. הַכֹּל כְּשֵׁרִין לְהָבִיא אֶת הַגֵּט, חוּץ מֵחֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה וְקָטָן וְסוּמָא וְנָכְרִי:
Bartenura
ואפילו חרש שוטה וקטן. והוא שגדול עומד על גביו ואומר לו כתוב לשם פלוני. אבל נכרי ועבד, אפילו גדול עומד על גביו, לכתחלה לא יכתוב גט, מפני שהם בני דעת ואדעתא דנפשייהו עבדי, שאפילו גדול אומר לו כתוב לשם פלוני הוא לא יכתוב אלא לדעת עצמו. ואם נכרי ועבד כתבו טופס הגט, וישראל בן דעת כתב התורף שהוא שם האיש והאשה והזמן שכל אלו צריכין לשמן, הגט כשר. וכן חרש שוטה וקטן דאמרינן במתניתין שכשרים לכתוב את הגט, ה״מ טופס, אבל תורף אינו כשר אלא שיכתבנו ישראל גדול ובן דעת:
חושן מחרש שוטה וקטן. דלאו בני דעה נינהו:
וסומא. פסול להביא גט מחוצה לארץ, שאינו יכול לומר בפני נכתב ובפני נחתם. אבל להביא גט בארץ ישראל שא״צ לומר בפני נכתב ובפני נחתם, או אפילו בחו״ל אם הגט מקויים בחותמיו, או להיות שליח של אשה לקבל גיטה, לכל אלו הסומא כשר:
ונכרי. דליתיה בתורת גיטין וקדושין, ובמידי דלנפשיה לא חזי לא מצי למעבד שליחותא לאחריני:
ואפילו חרש שוטה וקטן – [and concerning them – the deaf-mute, imbecile and minor], a Jewish adult stands over them and says to him: Write this for the sake of “so-and-so.” But a heathen and a slave, even if an adult Jew stands over them, ab initio, he should not write the Jewish bill of divorce, because they have the temperament [to write a Jewish bill of divorce], and on their personal knowledge we operate, for even if a Jewish adult says to him: “Write for the sake of “so-and-so” , he should not write other than for himself. But if a heathen or slave wrote the blank form of the document [of the Jewish bill of divorce] and a Jew possessing awareness wrote the part of the document that makes it binding; which is the name of the man and the woman and the time (i.e., date), for all of these require [being written] for their sake (i.e., the man, the woman and the Jewish bill of divorce), the Jewish bill of divorce is valid. And similarly, a when we say in our Mishnah that a deaf-mute, imbecile and/or minor are fit to write a Jewish bill of divorce, these words refer to the blank form of the document, but not the part of the document that makes it binding, is not valid, other than if it is written by an adult Jew who possesses awareness.
חוץ מחרש שוטה וקטן – who all lack awareness.
וסומא – [A blind person] is prohibited from bring a Jewish bill of divorce from outside the land of Israel, because he is unable to say, “it was written in my presence and signed in my presence.” But, to bring a Jewish bill of divorce in the land of Israel, where it is not necessary to say, “it was written in my presence and signed in my presence,” or even in the Diaspora, if the Jewish bill of divorce is verified through its signatories, or to serve as the agent of the woman to receive her Jewish bill of divorce, for all of these, the blind person is considered valid.
ונכרי – he is not [included] in laws of Divorce and Kiddushin/betrothal for the sake of marriage, and anything of his own person is not worthy, he cannot perform the act of agency for another.