Mishnayos Nazir Perek 7 Mishnah 2
Change text layout:
נזיר פרק ז׳ משנה ב׳
A nazirite shaves for having become impure from these following sources of ritual impurity: For having become impure with impurity imparted by a corpse; and for impurity imparted by an olive-bulk of a corpse; and for impurity imparted by an olive-bulk of fluid [netzel] from a corpse; and for impurity imparted by a full ladle [tarvad] of dust from a corpse; and for impurity imparted by the spine; and for impurity imparted by the skull; and for impurity imparted by a limb from a corpse or for impurity imparted by a limb severed from a living person, upon either of which there is a fitting quantity of flesh; and for impurity imparted by a half-kav of bones from a corpse; and for impurity imparted by a half-log of blood. And a nazirite shaves in each of these cases for becoming impure by coming into contact with them; and for becoming impure by carrying them; and for becoming impure by their tent, i.e., if he was positioned like a tent over them, or if he entered a tent that contains them, or if they served as a tent over him. And as for a bone that is a barley-grain-bulk, he shaves for becoming impure by coming into contact with it and by carrying it. However, he is not rendered impure with the impurity imparted in a tent, i.e., by being under the same roof as the bone. For all of these occurrences, a nazirite shaves, and a priest sprinkles the ashes of the red heifer on him on the third and on the seventh days to purify him from the impurity imparted by a corpse. And he negates all the previous days he counted toward his naziriteship, and he begins counting his term of naziriteship again only after he becomes pure and brings his offerings.
עַל אֵלּוּ טֻמְאוֹת הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ, עַל הַמֵּת, וְעַל כַּזַּיִת מִן הַמֵּת, וְעַל כַּזַּיִת נֶצֶל וְעַל מְלֹא תַרְוָד רָקָב, עַל הַשִּׁדְרָה וְעַל הַגֻּלְגֹּלֶת וְעַל אֵבֶר מִן הַמֵּת וְעַל אֵבֶר מִן הַחַי שֶׁיֵּשׁ עָלָיו בָּשָׂר כָּרָאוּי, וְעַל חֲצִי קַב עֲצָמוֹת וְעַל חֲצִי לֹג דָּם, עַל מַגָּעָן וְעַל מַשָּׂאָן וְעַל אָהֳלָן, וְעַל עֶצֶם כַּשְּׂעֹרָה, עַל מַגָּעוֹ וְעַל מַשָּׂאוֹ. עַל אֵלּוּ הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ וּמַזֶּה בַּשְּׁלִישִׁי וּבַשְּׁבִיעִי, וְסוֹתֵר אֶת הַקּוֹדְמִין, וְאֵינוֹ מַתְחִיל לִמְנוֹת אֶלָּא עַד שֶׁיִּטְהַר וּמֵבִיא אֶת קָרְבְּנוֹתָיו:
Bartenura
על המת. אע״פ שאינו שלם אלא שיש בו רוב בנין שהם ב׳ שוקים וירך אחד, או רוב מנין האברים שהם קכ״ה אברים, אפילו אין בהם רובע קב מטמא באהל, ונזיר מגלח עליו. ואם אין במת לא רוב מנין ולא רוב בנין, אין הנזיר מגלח על אהלו עד שיהא בעצמות חצי קב:
ועל כזית נצל. מוהל היוצא מן המת כמין ליחה היוצאת מעיפוש הבשר:
מלא תרוד רקב. מלא כף מעפר רקבון של מת. ואין הרקבון מטמא אלא כשנקבר המת ערום בארון של שיש וכיוצא בו שאין שם רקבון אחר אלא מגופו של מת, ונקבר המת כולו שלם שלא נחסר ממנו אבר:
תרוד. כף גדולה שמחזקת מלא חפנים:
על השדרה. אפילו אין בה בשר כלל:
וכן על עצם הגולגולת. של הראש, אפילו אין בה בשר:
ועל אבר מן החי ועל אבר מן המת שיש עליהם בשר כראוי. כל שאילו היה האבר מחובר באדם חי היה יכול להעלות ארוכה ע״י אותו בשר הוא נקרא כראוי. והוא פחות מכזית:
ועל חצי קב עצמות. ואע״ג דרובע קב עצמות מטמא באהל, הלכה למשה מסיני שאין הנזיר מגלח אלא על חצי קב, וכן על חצי לוג דם. ואע״ג דרובע דם מטמא באהל, אין הנזיר מגלח אלא על חצי לוג:
ועל עצם כשעורה על מגעו ועל משאו. אבל על אהלו לא, שאין עצם כשעורה מטמא באהל:
וסותר את הקודמים. כדכתיב (במדבר ו׳:י״ב) והימים הראשונים יפלו:
עד שיטהר. שיטבול ויעריב שמשו אחר שיזה שלישי ושביעי:
על המת – even though it is not [a] complete [body] but rather that it has most of the human frame/skeleton which are two legs and one thigh, or the majority of number of limbs which are one-hundred and twenty-five limbs (out of two-hundred and forty-eight), even if there isn’t among them one quarter of a Kab (a measure of capacity, one-sixth of a Se’ah) which defiles in a tent, and a Nazirite shaves his hair upon [this contact]. But if the dead body lacks [both] the majority of number [of limbs] and the majority of the skeletal frame, the Naziite doesn’t shave on his being overshadowed [by the dead person] until it would have among the bones one-half of a Kab.
ועל כזית נצל – a thin secretion that comes out from the dead body like something moist that comes from the moldering of the flesh.
מלא תרוד רקב – a spoonful from the dust of the rottenness (i.e., a mass of earth from a grave containing parts of a decayed human body) of a dead body. But the rottenness does not defile other than when the dead person was buried naked in an ark of marble or something like this, for there is no other rottenness there other than from the body of the dead person. And the dead person was buried completely whole where there was no limb from it missing.
תרוד – a large spoon that holds a handful [of dust from the decaying body].
על השדרה – even if there isn’t any flesh at all.
וכן על עצם הגולגולת – of the head, even if there is no flesh in it.
ועל אבר מן החי ועל אבר מן המת שיש עליהם בשר כראוי – everything for the limb ad been attached to a living person, he would be able to raise up the web of new flesh or skin on a healing wound as appropriate through the same flesh which it is called, as appropriate, and it is less than an olive’s bulk.
ועל חצי קב עצמות – and even though a quarter of a Kab of bones defiles in a tent, there is a usage dating from Moses as delivered from Sinai (a traditional interpretation of a written law) that a Nazirite does not shave/cut off his hair other than on one-half of a Kab, and similarly on one-half of a LOG of blood (a LOG equals the volume of six eggs), and even though one-quarter of a Kab defiles, in a tent, the Nazirite does not shave other than one-half of a LOG.
ועל עצם כשעורה על מגעו ועל משאו – but not regarding his tent, for the bone that is a barley-bulk does not defile in a tent.
סותר את הקודמים – as it is written (Numbers 6:12): “The previous period shall be void,[since his consecrated hair was defiled].”
עד שיטהר – that he would immerse and sunset would pass after he would be sprinkled on the third and seventh days.